מאז שצפינו שוב ושוב בסרטון של חטיפת התצפיתניות והתבשרנו על עוד שלושה נופלים במערכה בעזה....קשה יותר להתייחס לענייני היום יום.
איכשהו אנחנו מצליחים לרדת בכל יום יותר ביגון שאולה.
אבל הבטחתי שאתמקד בדברים הקטנים ואשקיע במציאת הדברים הטובים....ולכן אני מנסה לקיים.
במוצאי שבת נסענו להפגנה בקפלן. טוב, לא בדיוק דברים טובים, אבל טוב להרגיש שאנחנו עושים משהו, למרות שאני לא אופטימית שזה משפיע על משהו או על מישהו.
הופתענו כשיאיר לפיד היה הנואם הראשון. הוא נתן נאום חוצב להבות - והספיק לעשות זאת עוד לפני הנאום העמום והמיותר של גנץ, שפספס את הרכבת כי גלנט הקדים אותו ואמר את כל מה שהוא היה אמור לומר כבר מזמן.
במצב רוחי הנוכחי אפילו לפיד לא הצליח להלהיב או לסחוף אותי, אבל הוא אמר את כל הדברים הנכונים. לא יודעת מה יהיה.
אחר כך נאם מישהו מ"אחים לנשק" - ואי שם באמצע הנאום המצוין שלו, הגב שלי התחיל לאותת שדי ומספיק. אז פנינו בחזרה לאופנוע ונסענו הביתה.
עוד לפני כן, בדרך לשם, איזה אופנוע אחר, פוחז וחסר אחריות (כמו רוב האופנעים, לצערי) החליט פתאום שהוא נכנס לנתיב בו נסענו, בלי להסתכל ובלי לאותת, ו-T נאלץ לבצע בלימת פתע. זה לא עניין פשוט לבלום עם אופנוע, ו-T עשה זאת במיומנות מעוררת התפעלות. הבעייה היא שבכל זאת חוקי הפיזיקה פועלים תמיד, אני נצמדתי אליו ואז הראש שלי עף אחורה, ואחר כך ביומיים הבאים היו לי כאבי צוואר ושכמות שמזכירים WHIPLASH. למזלי זה עבר.
בראשון הצלחתי להיפגש עם 'מחברת' וזה היה טוב מאד, כרגיל. אני לא יודעת אם נצליח להיפגש שוב לפני הנסיעה שלנו לבוסטון.
בשני נסעתי לפגוש את שרי ואת בתי בקניון בהרצליה, כדי לבחור לשרי את מתנת יום ההולדת שלה: עגילים. כבר שנה כמעט שהיא מנדנדת לבתי שהיא רוצה חורים באוזניים, ובתי הבטיחה שבגיל חמש - והנה זה עוד מעט מגיע. אמרתי שאנחנו נקנה לה את העגילים הראשונים שלה, ונסענו ביחד לבחור. היא עדיין לא עשתה את החורים - היא זקוקה להכנה נפשית קצת יותר ממושכת לפני כן - אבל היא מאה אחוז בטוחה שהיא רוצה.
זה מדהים כמה שהיא (כמו בת, ממש בת קלאסית) מוכנה לסבול למען היופי.
למחרת הגענו לאסוף אותה מהגן - כי בתי היתה בלימודים והמשפחה של חתני הלכה לחתונה משפחתית - והתברר שיש לילדה מהגן יום הולדת בגן הציבורי שקרוב לביתם. שרי חזרה הביתה ומייד שלפה את הבגד אותו רצתה ללבוש למסיבה. לא עניין אותה שהוא מעט גדול עליה, שלא ממש נוח להתרוצץ ולשחק בזה - מה שהיה חשוב לה זה איך שהיא נראית.
היא מאד התרגשה וכל הזמן רקדה, עד שגם לה וגם לחברה הטובה שלה נמאס מהמפעיל (שבאמת לא היה שווה הרבה) והן פרשו לגן השעשועים הצמוד, ולמרות הבגדים החגיגיים והלא נוחים, נהנו להתגלש ולהתנדנד ולהשתולל....עד ששמעו מרחוק שעומדים לחלק את עוגת יום ההולדת ואז חזרו למסיבה.
לא פשוט להתנהל עם שרי - בניגוד לאחיה הגדולים, יש לה צורך עצום בשליטה, וקשה מאד לומר לה מה לעשות. היה כיף איתה במהלך יום ההולדת, אבל חששתי מאד מהרגע שבו נצטרך ללכת, והיא לא תרצה. ולא משנה שהמסיבה נגמרה ושהיא אכלה את העוגה וגם קיבלה שקית הפתעות הביתה...היא פשוט לא אוהבת לסיים דברים. כך קשה להוציא אותה מהאמבטיה וכך גם קשה להחזיר אותה הביתה מיום הולדת.
למזלי הגדול, היא חיפשה את חברתה הטובה וגילתה שאבא שלה כבר לקח אותה הביתה, ואז שרי התרצתה ובאה אתי, לא לפני שהיא החליטה לשנות מסלול וללכת מכיוון שונה מזה שממנו הגענו. ככה היא, צריך לדעת ולנסות כמה שיותר לזרום ואז הכל טוב.
היא היתה במצב רוח טוב במשך כל אחר הצהריים, ואפילו הצלחתי לגרום לה להסתבן ולחפוף כמו שצריך באמבטיה, בין לבין משחקים למיניהם (ומיליון פעם של "תעצמי עיניים" כי היא רוצה לעשות לי קסם כזה או אחר) וכשהיא שמעה ש-T הכין קרפים לבנים לארוחת הערב, היא הסכימה לצאת וללבוש פיג'מה והצטרפה אליהם.
בזמן שאנחנו היינו במסיבת יום ההולדת, T ישב עם הבנים ואיכשהו התגלגלה שיחה עליו, על מקומות בהם הוא עבד ואנשים (בעיקר "סלב"ים) אותם הוא פגש לאורך השנים. נשמותק השתתף בחלק מהשיחה, בא והלך, בא והלך, אבל חכמוד היה מרותק ומאד התפעל מקורות חייו של סבא שלו, ואחר כך גם סיפר בהתלהבות לבתי כשחזרה הביתה. גם תוך כדי שיחה הוא כל כמה זמן שאל "ואמא יודעת על זה?". מתוקי כזה.
יום קודם, כשחזרנו מהקניון עם העגילים החדשים של שרי, גם לי יצא קצת זמן איכות עם חכמוד (נשמותק היה בחוג טניס באותו הזמן), ובין השאר הוא חקר אותי לגבי כל קרובי המשפחה שיש לנו בעולם. מי מהצד שלי של המשפחה ומי מהצד של T.....
וכמובן שהוא התעניין לדעת אם הוא יכול, למשל, להוציא דרכון ארגנטינאי...
לצערי לא, אגב. לא שיש כיום ערך לדרכון כזה בעולם. היה לי דרכון ארגנטינאי כשהייתי קטנה, מתוקף היותי הבת של הורי, ועם הדרכון הזה נכנסנו בשנת 1967 לארה"ב עם גרין קארד. אבל הורי לא טרחו להאריך את תוקף הדרכון ההוא, וגם הם עצמם ויתרו על הדרכון הארגנטינאי שלהם, לדעתי כאשר השיגו אזרחות אמריקאית (ואולי יש מגבלה...רק שתי אזרחויות, והם העדיפו להישאר עם הישראלית).
T עובד על דרכון רומני לעצמו, לבתי ולנכדים. אבל זה לוקח זמן. אמנם זה דרכון של האיחוד האירופי אבל זה פחות שווה בכל מקרה לדעתי מדרכון גרמני או צרפתי, עד כמה שאני יודעת.
מה עוד היה?
במסגרת המשך השיבושים התקלקל לנו תריס חשמלי אחד, וכשהוא עף מהמקום הוא העיף גם את הרשת.... אבל כבר למחרת הגיע האיש החמוד של התריסים ותיקן צ'יק צ'ק. לפחות יש דברים שאמנם משתבשים אבל מייד מסתדרים.
אגב קיבלתי הודעה ממישהו שטוען שראה את העגיל האבוד שלי בערב יום הזיכרון, הרים אותו מהריצפה והניח אותו על גדר "כדי שמי שאיבד אותו יאסוף אותו". מבריק. ממש גאוני. הוא הסביר בדיוק היכן זה היה, וכמובן שהעגיל כבר מזמן לא שם. "חבל שלא לקחתי אותו איתי" הוא הצטער לאחר מעשה. כן, באמת חבל.
בשעה טובה הביטוח הלאומי אישרו ל-T קבלת קיצבת זיקנה, כעת משהגיע לגיל 67. עכשיו שנינו מקבלים קיצבת זיקנה. מרגישים ממש קשישים.
הערב אנחנו הולכים להופעה של אדיר מילר. קניתי את הכרטיסים מתנה ל-T ליום הולדתו. אמנם ההופעה בעשר וחצי, שזו השעה שאנחנו בדרך כלל עולים לישון (קשישים, אמרתי?) אבל לא הצלחתי להשיג כרטיסים להופעה מוקדמת יותר בשום מקום ובשום תאריך. כנראה שככה זה תמיד. מקווה שנחזיק מעמד...ושנהנה. אוהבים אותו ומרגישים שיש לנו צורך לצחוק קצת....
אין אצלנו ארוחה הערב, גם בכלל שיוצאים להופעה וגם כי בתי ומשפחתה מוזמנים ליום הולדת במשפחה של חתני. מחר אנחנו מוזמנים עם הורי לאחיינית2 לבראנץ' בדירה אליה עברו היא והחבר שלה לפני כמה חודשים. אז מצאנו את עצמנו בששי בבוקר פנויים לחלוטין, והחלטנו שעכשיו זה זמן מצוין לעשות קצת סדר במרתף.
שלפנו מיליון צעצועים, משחקים ועוד המון דברים שכבר אין בהם שימוש הרבה מאד זמן - הנכדים הולכים וגדלים ולא מתוכננים נכדים נוספים - אז מיינו וערמנו ופרסמנו בקבוצות כאן באזור וכבר הגיעו שניים ולקחו חלק מהדברים....בתקווה שבימים הקרובים עד הנסיעה שלנו נעיף מכאן את הכל.
לא מזמן ראיתי שנמצאו וחולצו עוד שלוש גופות של חטופים....המספר הולך ופוחת, ומי יודע כמה נותרו חיים ועוד כמה יוותרו בחיים עד שסוף סוף נזכה להחזיר אותם הביתה.
אז התחלתי עם הייאוש ובאמצע מאד השתדלתי להיות שגרתית לחלוטין ואפילו חיובית ....והנה אני מסיימת עם הייאוש. כנראה שאין מנוס..........
