לאחר ארוחת בוקר מפנקת בצימר בקרייסטצ'רץ' ופרידה חמה מהמארחים - אליהם התעתדנו לשוב ביומנו האחרון בניו זילנד לקראת טיסתנו למלבורן - יצאנו בדרכנו לכיוון דרום מערב האי הדרומי.
התחנה הראשונה בדרכנו היתה Castle hill - או בשמה המאורי Kura Tawhiti.
הגבעה הזו מפורסמת בשל מראה המיוחד: אוסף סלעי אבן הסיד המפוזרות בה.
משם המשכנו מערבה, כאשר בדרך - כמו בכל ניו זילנד - אנחנו פוגשים עוד ועוד שטחי מרעה עם כבשים, פרות, סוסים ובהמשך גם עדרי איילים.
התחנה הבאה שלנו היתה ב- Arthur's Pass
מה שבשום שלב לא התעייפנו ממנו בטיול הזה היא הצלילות של המים....והצבע שלהם.
 |
| מפל בשם Devil's punchbowl |
ואז כבר הגענו לעיירה Hokitika עצמה.
עיירה קטנטונת (אבל הגדולה ביותר במחוז) - כשלושת אלפים תושבים בלבד - על החוף המערבי של האי, על ים טאזמאן.
אם כבר הזכרתי את מספר התושבים - על שטח של פי עשרה ממדינת ישראל חיים מעט פחות מחמישה מיליון תושבים. ממש מרגישים את היעדר האנשים כאשר נוסעים קילומטרים על גבי קילומטרים ולא רואים אף יישוב. כאשר חולפים על פני אגם גדול יפהפה ומגלים שאיש לא חשב לבנות לידו מלון או מסעדה או בית.........
טסנו לניו זילנד בשביל הטבע, וקיבלנו אותו במנות אדירות. וכל נוף כזה היה פשוט WOW.
ב-Hokitika ישנו בצימר מקסים עם בעלי צימר לא פחות מקסימים. לצערי בעלת הצימר לא הרגישה כל כך טוב ובבוקר בעלה נאלץ להסתדר לבד בהגשת ארוחת הבוקר. אני מקווה מאד שהיא התאוששה והיא בסדר.
הצימר היה בנוי כך שבעלי הבית גרו בקומת הקרקע וחדרי האורחים מוקמו בקומה השנייה. היו ארבעה חדרי אירוע וביניהם היתה פינת ישיבה חמודה עם טלוויזיה ושתייה חמה.
בפינת הישיבה הזאת פגשנו את הדיירים הנוספים של הצימר, ופה בפעם הראשונה (ויחידה) בטיול הזה נתקלנו בניו זילנדים לא נחמדים. כלומר, אלינו הם היו מאד נחמדים. וגם אל האורחים האחרים. הם היו ניו זילנדים בעלי חוות פרות חולבות.
מילה על החקלאות בניו זילנד. נתקלנו במעט מאד חקלאות מסוג גידולים למיניהם, וגם אז רוב הגידולים היו מזון לחיות. רוב החקלאים בניו זילנד מגדלים בקר - לבשר או לחלב, צאן, סוסים ואיילים.
מהזוג הזה הבנו שעיקר הפרות משמשות לחלב, אבל יש גם למטרת בשר, וכל הכבשים והאיילים מיועדים לתעשיית הבשר.
יש גם תעשיית גפנים ויין וחקלאות נוספת בסדרי גודל הרבה יותר קטנים.
בחזרה לאורחי, הם היו פשוט גזעניים. הדרך שבה הם דיברו על המאורים ועל השינוי ביחס אליהם מטעם הממשלה היתה פשוט מזעזעת ומצמררת. הם לא הבינו מדוע הכניסו לאחרונה את כל ה"שמות המאורים האלה שקשה לנו לבטא" ועוד התבטאויות שכאלה. הם לא הבינו מדוע פתאום הסיטו לטובת המאורים והמורשת המאורית תקציבים, ובשורה התחתונה לדעתם המאורים צריכים לומר תודה ללבנים שהגיעו והצילו אותם מרעב.
אחר כך הם בילו זמן רב בקיטורים על הסינים שמשתלטים על העולם דרך החקלאות ותעשיית החלב - והאמת היא שזה די נכון. בכל מקרה הם דיווחו שאת חלק הארי של תוצרת החלב שלהם הם מוכרים לסינים.
בהזדמנות הראשונה שהיתה לנו חמקנו משם וסיימנו את השיחה איתם. זה לא היה נעים.
את ארוחת הערב אכלנו במסעדה של מלון STUMPERS - יחד עם כל שאר התיירים וגם המקומיים בעיירה. היתה רק מסעדה אחת עם ציון גבוה אבל לא השכלנו להזמין שם שולחן בזמן. גם ב-STUMPERS חיכינו כעשר דקות על הבר עד שהתפנה לנו שולחן, והאוכל היה ממוצע ומטה. אבל לפחות לא הלכנו לישון רעבים.
למחרת כבר יצאנו לאזור הקרחונים, אבל על זה כבר בפוסט הבא.
