כשאני יוצאת מהבית בשש בבוקר (שמרגיש לי כמו שבע בבוקר) לכיוון חדר הכושר, ומגלה להפתעתי שגם יורד גשם וגם אור בחוץ. שואפת פנימה בכל נפח ריאותי את הריח המשכר של הגשם, ומחזירה לתיק את הפנס שאין בו צורך כרגע.
כשאני כבר בחדר הכושר, שעה על האליפטיקל ואחר כך ברצף גם עשרים דקות על המסילה, מצליחה לצפות כמעט בסרט שלם ב-YES DRAMA, מן סרט FEEL GOOD שכזה על הבוקר, על נערה שגולשת שזרועה נקטעה על ידי כריש והדרך שבה היא ומשפחתה מתמודדים עם זה.....
כשאני מארחת את כל המשפחה (כולל אחי, גיסתי ואחיינית2) ושרי באה אלי למטבח "תַּפְּתָּא אני רוֹתָה לעזור לך", ומביאה שרפרף קטן ונעמדת לידי ליד השיש. ביחד אנחנו שולפות שקיות תה ושקיות ממתיק ומכינות תה לגיסתי ולאחיינית2, והיא עוד מנסה להתווכח איתי ש"תָּרִיך לְהוֹתִיא את התַּקִּית" כי היא ראתה שככה בתי מכינה תה, ואני מנסה להסביר לה שדודה נ' ובת דודה א' אוהבות להשאיר את התיון בפנים. ואנחנו מגישות את התה המהביל בחגיגיות רבה (והיא מחזיקה ומגישה להן את הקערית הקטנה שתשמש את התיונים ברגע שהן תרצינה לשלוף אותן מהספל) והחיוך שלה פורץ מגבולות הפנים המתוקות שלה.
כשאני קוראת ספר מדע בדיוני חדש שבני המליץ עליו (Leviathan Wakes מאת James S. A. Corey) ובהתחלה מתקשה להיכנס לזה, ופתאום זה תופס אותי ומאז רק מחכה להתפנות לקרוא עוד.
כשאני קולטת פתאום שהחתולה ל', שמעולם מעולם לפני כן לא עלתה לנו על שולחן האוכל, מלקקת בשלווה גבינה לבנה ישר מהגביע שהושאר פתוח על השולחן. ואני קוראת לה "רגע, רגע, אביא לך צלחת" ו-T צוחק עלי שאין לה מושג מה זה "רגע רגע"....
כשאני מבינה שהנה היה שבת בבוקר, בו שיחקתי עם נשמותק וחכמוד טאקי פעמיים ברצף, פעם אחת חכמוד ניצח ופעם שנייה נשמותק ניצח, והם לא רבו אפילו פעם אחת, ומייד אחר כך המשכנו את משחק המונופול שהתחלנו בביקור הקודם, והכל מתנהל בנעימים ובאווירה טובה, ואנחנו אורזים מהר מהר , מתורגלים לגמרי, כשאנחנו מקבלים הודעה שבתי וחתני בדרך עם שרי לאסוף אותם.....
וישנם גם רגעים אחרים.
כשאני שמה לב שמייד אחרי ש-T שתה מים לפני הליכת הבוקר פתאום תפס אותו גל של כאב בבטן העליונה....כן, זה כמעט לא קורה אבל זה עדיין קורה לפעמים.
וכשפתאום שוב כואבת לו הירך הימנית - בלי קשר לכלום - וזה אמנם לא מפריע לו בהליכות אבל לפעמים זה מפריע לו לישון בלילה ומציק לו כאשר הוא יושב סתם ככה בבית. ואני חושבת לעצמי - זה מה שחסר לו עכשיו?
כשאני שמה לב לתאריך - 31/10 - ונזכרת שממש ברגעים אלה T היה אמור להיות בניתוח הוויפל - ומצד אחד רווח לי מאד שזה נדחה, ומצד שני הבטן קצת מתהפכת, בדאגה של מה לעזאזל מסתתר לו בפנים, והאם זה היה חכם לחכות.....?
