גם את היום שריינתי עבור בתי כדי לבלות עם שרי, והפעם זה אף יצא לפועל.
אמנם בגלל יום ההזדהות עם החטופים היו צפויות הפגנות וחסימות בדרכים, והאמת שקצת לא היה לי נעים לבלות עם הנכדים בזמן שאחרים יוצאים להביע את תמיכתם ואת הזדהותם במטרה הכל כך ראויה וחשובה הזאת - אבל אוגוסט ואין מסגרות ובתי וחתני עובדים כרגיל (כמעט). והפגנות יש גם אחר הצהריים ובערב, כך שאם אני ממש רוצה אוכל לתרום את חלקי.
אז בתי עבדה כרגיל אבל חתני עבד מהבית, ובבוקר הוא גם לקח את שרי לפגוש את המורה שלה לכיתה א' בבית הספר. היתה התרגשות גדולה.
אני התנדבתי לקחת אותה לבריכה, וכמובן שהצעתי למי מהבנים שירצה להצטרף אלינו.
ליתר ביטחון יצאתי ממש מוקדם, כדי שגם אם תהיינה חסימות בכל זאת אספיק להגיע - איכשהו ה-WAZE הוביל אותי בדרכים שלא היו עמוסות ולא היו חסומות בכלל.
כשהגעתי חתני עדיין היה עם שרי בבית הספר במפגש עם המורה והכיתה החדשה, נשמותק עדיין ישן, וזכיתי לזמן איכות בלתי צפוי עם חכמוד.
לשמחתי הוא שוחח איתי על כל מיני נושאים וגם הראה לי משחק מחשב שהוא משחק, ונהניתי מכל רגע.
כשנשמותק התעורר איחלנו לו מזל טוב ליום הולדתו (נכון שכבר חגגנו בר מצווה אבל יום ההולדת חל היום). חתני הביא קצת כיבוד לכבוד התאריך, ואז נכנס לחדר להשתתף בישיבה בזום.
שרי ונשמותק התארגנו ללכת לבריכה - ובניגוד לפעם הקודמת, הפעם לא הייתי צריכה להאיץ בשרי בכלל. נפרדנו מחכמוד ויצאנו לקאנטרי של הרצליה.
היה ממש כיף איתם במים ונשמותק גם פגש חבר טוב עם שני אחיו, וכולם שיחקו יחד במים. היה רגע ששרי עשתה קצת פרצוף כי רצתה את נשמותק רק לעצמה (איך לא?) אבל המקסים הזה הצליח איכשהו גם להקדיש לה זמן משלה וגם לשחק עם החברים.
היה קטע מצחיק קצת ונוגע ללב כשהם רצו לאכול, והלכנו למזנון להזמין להם, לבקשתם, פיצה. התברר שהעובד במזנון היה לגמרי לבד, משום מה לא הגיע העובד השני שאמור לעזור לו, וכמובן שהיתה התנפלות של המון ילדים והורים וסבתות שהזמינו אוכל וקנו שתייה וממתקים והוא איכשהו התרוצץ בין כולם וניסה לעמוד בכל הדרישות.
ראיתי שהוא לבד ושהוא מאד מתוסכל ומצד שני הוא לא איבד את קור הרוח וניסה לתפקד כמיטב יכולתו.
לשמחתי כולם היו מאד סבלניים סביבנו והבינו את מצוקתו, וחיכו שהמנה שלהם תהיה מוכנה בלי לצעוק ובלי לנדנד.
היו כמה תקריות לא נעימות - למשל כשהוא גילה שהפיצה שלנו נשרפה לגמרי והוא נאלץ להכין חדשה, או כשהוא נתן בטעות מנה של מישהי למישהו אחר כי חשב שהוא בעלה....אבל כאמור כולם התייחסו לזה בהבנה ולא התעצבנו וממש נהניתי לראות איך מתייחסים אליו בעדינות ומפרגנים.
כמובן שבזמן שחיכינו לפיצה שרי רצתה עוד ממתק וגם נשמותק לקח לעצמו גלידה (הוא רצה "להחזיר לי" את הכסף על זה, והתפלא כשהודעתי חד משמעית שקניית כיבוד במזנון הקאנטרי הוא "חלק מהגדרת התפקיד שלי כסבתא" 😂), ובסוף כשקבלנו את הפיצה סוף סוף, שרי שאלה אותי אם אפשר לתת לבחור טיפ. כמובן שהסכמתי ונתתי לה מטבעות להכניס לו לכוס הטיפים. כשהוא ראה את זה הוא אמר לנו "לא מגיע לי טיפ". פשוט ממיס הבחור. ילד בעצמו, שעובד בחופש למחייתו....תענוג.
אחרי שאכלו ושבעו חזרנו לבריכה לעוד קצת זמן אבל יצאנו כי נשמותק קבע לעצמו מפגש יום הולדת עם חברים.
כיון שחתני בכל זאת היה בבית, לא נשארתי ונסעתי הביתה לאכול (כי אני לא נוגעת בדברים שמגישים שם במזנון של הבריכה) ולנוח.
בינתיים T היה עסוק כל הבוקר בסידורים וביורוקרטיות עבור קניית הבית ביוון, ונראה שבשבוע הבא שוב נעשה גיחה של כמה ימים לשם. אין רגע דל.
ומה יהיה עם החטופים ועם הממשלה ועם החרדים ועם הבידוד שלנו ההולך וגובר בעולם וכל שאר הדברים הנוראים שקורים סביבנו?
