בתאריך 18/07/2025 שאל מוטי במדור השרביט החם אם אנחנו בין אלה שחושבים על הגירה מהארץ, ואם כן מהן האפשרויות המעשיות שעומדות לרשותנו.
התשובה הקצרצרה מאד היא: לא. אבל זה מורכב, ויש לי כל מיני מחשבות בנושא הזה.
אני בת להורים שהיו עולים חדשים בשנות החמישים של המאה העשרים.
הם לא היו עליית מצוקה או עליית רדיפה - הם עלו ארצה אך ורק כי הם היו ציונים והוכשרו לכך במשך שנים בתנועת "השומר הצעיר" עוד בארגנטינה.
אני לא מציינת את העובדה הזאת כאות לעליונותם של עולים מסוג זה על פני עולים מסוגים אחרים, מסיבות אחרות. אולי אף ההיפך הוא הנכון. אני באמת ובתמים מאמינה שמדינת ישראל קמה כדי להוות גם בית וגם מקלט לכל יהודי באשר הוא בעולם, בין אם הוא חולם לעלות מתוך ציונות ואידיאל ובין אם הוא מגלה את עצמו במצוקה כלשהי במדינה שבה הוא חי עד כה.
במשך מאות שנים נדו ונעו יהודים בעולם, תוך שבאורח פלא רובם המשיכו להיות יהודים, בין אם מתוך אמונה או מסורת או כי הסביבה התייחסה אליהם כאל יהודים ונידתה אותם....וכל הזמן הזה לא היתה להם בחירה בעצם. לא היה מקום שהיה "שלהם" שניתן היה "לחזור אליו".
ועכשיו יש.
יש לי הרבה מה לומר על תנועת "השומר הצעיר" ועל שליחי סוכנות בגולה באופן כללי, וחלק מזה כבר הבעתי פה ושם בפוסטים קודמים. לא אכנס לזה עכשיו. אבל המציאות היא שהורי, כמו עולים צעירים נלהבים ציוניים רבים אחרים, חוו לא מעט מפח נפש כשהגיעו לישראל וגילו מציאות די שונה מזו שציירו להם בגולה.
וזה בסדר, הם לא ליקקו דבש ואף אחד בארץ לא ליקק דבש בשום שלב, והם התמודדו עם זה כפי שהתמודדו עם זה, לדעתי באופן מעורר הערכה.
אחי ואני כבר נולדנו כאן, ולמרות שחיינו מספר שנים בחו"ל בילדותנו, ואז הורי שוב חיו בחו"ל שלושים ואחת שנה, ואחי וגיסתי ואחיינית1 חיו שלוש שנים בחו"ל בזמן לימודי הדוקטורט של אחי... הבית שלנו כאן. אפילו הורי חזרו לכאן - אולי כי אנחנו כאן, ולא רק כי ישראל זה הבית.
בני נסע להשלים את התואר הראשון שלו בחו"ל - ובסוף נשאר לגור שם. הוא לא תכנן להגר מישראל, ועד לא מזמן הוא וכלתי אפילו שקלו שוב ושוב בינם לבין עצמם אם ומתי לחזור - ובסוף קיבלו את ההחלטה שלעת עתה, לפחות, ביתם הוא שם. מכל מיני סיבות.
הפעם הראשונה ש-T העלה את הרעיון של הגירה מישראל היתה בשנת 2015, אחרי הבחירות. אני חושבת שגם אני יכולה לשים את האצבע בדיוק על התקופה ההיא, שבה הבנו שמשהו בסיסי השתנה כאן. אבל ברור שלא היה לנו מושג לאן עוד נתדרדר אחרי כן.
אחרי זה הוא פצח בתהליך של קבלת דרכון רומני - הוא עצמו נולד ברומניה ולכן יש לו אפשרות לקבל אזרחות רומנית, וגם לילדינו ולנכדינו יש את האפשרות הזאת. כרגע כל זה עדיין בתהליך. אף אחד לא מתכנן לעבור לגור ברומניה, אבל דרכון רומני הוא דרכון אירופאי, ויש לו לא מעט יתרונות.
אבל בפועל הוא חשב על ארצות הברית גם כי יש לנו שם עסקים, גם כי בננו חי שם, וגם כי יחסית למדינות אחרות - אנחנו מרגישים די "בבית" בארצות הברית. אנחנו מסתדרים שם. לא שיש לנו כרגע שום אופציה להגר, בסך הכל יש ויזת תיירים שמתחדשת כל עשר שנים.
בכל מקרה צחקתי שיחכה עם זה, למקרה שטראמפ ייבחר לנשיא בארה"ב וייתכן שגם שם לא יהיה כזה מזהיר לגור. הוא פטר אותי בביטול - כמו רבים אחרים כמוהו, שלא האמינו שזה אכן יכול לקרות.
ואז בקורונה דווקא שמחנו שהיינו בישראל. ועוד יותר שמחנו שהורי כבר היו בישראל בתקופה הזאת.
ואז היו הבחירות של 2022 ובעקבותיהם ההפיכה המשטרית. ואז קרה השבעה באוקטובר. ובאמת שאני יכולה להבין מדוע אנשים רוצים לעזוב. אבל אני גם רואה מה קורה בעולם, ומבינה שהוא לא בדיוק מאיר פנים לישראלים וליהודים. לפחות כרגע.
אני לא יודעת מה יהיה. וזה נכון לגבי כל תחומי חיי. אני לא יודעת מה יהיה בכללי, אני לא יודעת מה יהיה בפרטי. אבל נכון לעכשיו אין לנו תכניות להגר מכאן. לשום מקום.
הלוואי שכאן יהיה טוב יותר. בינתיים זה רק הולך ומתדרדר.
 |
| מהויקיפדיה: ציור משנות ה-80 של המאה ה-19 של מהגרים המגיעים לארצות הברית |
