כרגע עדיין לא קורה שום דבר עם הניתוח של T, עדיין לא התקשרו לתאם תאריך.
הוא מרגיש טוב ואנחנו משתדלים לדבוק בשיגרה הברוכה שלנו כל עוד אפשר.
נראה לי שעוד אכתוב מספיק על הנושא הזה ועל כל מה שמסביב, אז כרגע מרשה לעצמי להתעלם. כשזה יגיע, זה יגיע.
אז חזרנו לישראל.
איך שנחתנו קיבלנו הודעה ממשרד הבריאות שאנחנו בבידוד עד ליום שלישי בדקה לפני חצות או עד לתוצאה שלילית של בדיקת הקורונה.
וזאת למרות שנחתנו בארץ ביום ראשון. הבנו שזה משום שהטיסה שלנו מתורכיה היתה אמורה להגיע בשני לפנות בוקר, וכך דיווחנו בהצהרה של משרד הבריאות לנוסעים נכנסים, ומבחינתם "24 שעות" זה עד לסוף היום של היום השני, בלי קשר לשעת הגעתנו. מילא. היינו בטוחים שברגע שהם יקבלו את התוצאה השלילית שלנו זה יתעדכן ונשוחרר לאלתר מהבידוד.
חחחח. הצחקתי אותי. בפועל לא היתה שום תגובה לתוצאות הבדיקה, וזאת למרות שגם פמי הודיעו לנו שהיא שלילית עוד לפני שהספקנו להתעורר בשני בבוקר, ואפילו במכבי כבר התעדכנו ושלחו גם הם הודעה שיש תוצאות לבדיקה - וכשנכנסנו לוודא ראינו שזה מעודכן במערכת ואכן שלילי. למשרד הבריאות לא היה מושג מכל זה או שזה פשוט לא עניין אותו או שמשהו במערכות שלהם (יותר סביר) לא עבד כמו שצריך.
בנוסף, קיבלנו גם סמס מהמשטרה, שאם אנחנו מוכנים שינטרו את הבידוד שלנו באופן אלקטרוני (באמצעות הטלפונים שלנו) שניכנס לקישור המצורף ונאשר. אחרת, הם כתבו, יישלח שוטר לביתנו לבדוק שאנחנו לא מפרים את הבידוד.
אז נכנסנו לקישור והפלא ופלא - הקישור לא עבד. לא היו לנו הרשאות לאתר או משהו טכנולוגי שכזה. כל כמה שעות ניסינו ולמחרת שוב וזה פשוט לא עבד, אז ויתרנו. וכאמור גם אחרי שכבר התקבלה תוצאה שלילית לבדיקות שלנו לא שמענו כלום ממשרד הבריאות. אז התנהגנו כאילו ששוחררנו מבידוד. נסענו לפרופסור לאיכילוב, קפצנו לסופר ולירקן. ביקרנו אצל בתי. אף שוטר לא הגיע אלינו הביתה בשום שלב.
רק ברביעי אחרי חצות קיבלנו מייל עם מסמך שמאשר ששוחררנו מבידוד. אוקיי. ורק הצלחנו להוריד את התו הירוק החדש.
אז על הביקור אצל הפרופסור כבר כתבתי, ומייד כשיצאנו מאיכילוב נסענו אל בתי והנכדים. הבאנו להם את המתנות שקנינו להם בחו"ל והיו הרבה חיבוקים וכיף גדול להיפגש, בצל העצב כמובן שלנו ושל בתי (חתני לא היה בבית) על הניתוח הצפוי.
על הג'ט לאג התגברנו מייד (בעזרת המלטונין המצוין), וחזרנו להליכות הבוקר שלנו (כל אחד בנפרד במסלול שלו) ובחלק מהימים גם להליכת ערב קצרה ביחד.
בשלישי היתה ל-T ולשותפנו הרצאה (במסגרת ההרצאות שהם נותנים מידי פעם כיועצים עסקיים) - T חשש מזה שעדיין לא היה לו אז תו ירוק מעודכן אבל כן היתה לו בדיקת PCR שלילית מראשון בערב אז זה היה אמור להיות בסדר בכל מקרה. ברם, אף אחד לא דרש מהם להראות תו ירוק או כל דבר אחר.
ברביעי היו להם פגישות עם לקוחות - וזאת למרות שבספטמבר שוב לא שילמו להם (כי "לא היתה כמעט עבודה בגלל החגים אז לא היו כמעט הכנסות"). כמה עוד יועצים עסקיים היו מסכימים לעבוד ככה בחינם או בתשלום מופחת כל כך הרבה זמן?
ברביעי אפילו הצלחתי להיפגש עם 'מחברת'. היה ממש טוב שוב להיפגש ולהתעדכן. היינו קצת בקשר גם מחו"ל דרך הוואטסאפ אבל אין מה להשוות בין זה לבין מפגש פנים אל פנים.
א פרו פו וואטסאפ, כאשר קרתה תקלת פייסבוק הגדולה (בשני, נדמה לי) חשדתי לרגע שמארק צוקרברג רוצה להראות לעולם כמה הוא שולט וכמה אי אפשר בלעדיו.
אני סיימתי לקרוא את "איש ושמו אובה" ונהנית ומתרגשת מכל רגע. אני לא זוכרת מתי בכיתי ככה תוך כדי קריאה בספר, ולא רק בסוף. מההתחלה ולאורך העלילה.
מחכה לי עכשיו ספר מד"ב שבני המליץ. האחרונים שהוא המליץ היו טובים אז אני סומכת עליו גם עכשיו.
התחלנו (עוד בחו"ל) לראות את "קליק בייט" בנטפליקס. לא יצירת מופת אבל לא רע בכלל. מלא עונות חדשות של סדרות התחילו עכשיו אז למרות שכמעט אין לי זמן לשבת לצפות, ברגע שזה כבר קורה יש הרבה מה לראות.
בששי הזמנו את הורי ואת בתי ומשפחתה לארוחה כיפית וטעימה כרגיל. היה טוב להיפגש שוב ולחזור לשיגרה. חכמוד ונשמותק נשארו לישון, סוף סוף אחרי שבועות ארוכים שהם חיכו שנחזור, ובשבת בוקר בתי הגיעה עם שרי ואחר כך גם חתני הגיע לאחר שסיים את אימון הקרוס פיט שלו - והם נשארו עד הצהריים (אבל לא לצהריים).
בתי וחתני רצו לשוחח עם T על הניתוח וכל מה שמסביב, ואני בינתיים שיחקתי עם שרי ואחיה.
נשמותק היה עסוק בכתיבת סיפור, ועזרתי לו בהגהה וניסוחים והצעות לחלוקה לפרקים וכדומה.
חכמוד ניגן מעט בגיטרה החשמלית (שקנינו לה בחו"ל כבל חדש ומיתרים חדשים) וגם בתופים.
שרי היתה עסוקה בעיקר בלהעסיק אותי ואותם. לנגן על התופים או איתי ביחד בפסנתר, או לעלות לחדר השינה שלנו ולהשתולל עם הדובים. היא במיוחד אוהבת את הדוב הכחול הגדול שקיבלתי מבני ובתי ליום הולדתי החמישים.
כשהם הלכו אכלנו צהריים ועלינו לנוח, ואחר הצהריים היינו מוזמנים עם הורי לאחיינית1 ובעלה לדירתם החדשה.
היה כיף להיפגש איתם ועם אחי וגיסתי, שגם אותם לא ראינו מאז לפני ראש השנה. והדירה שלהם ממש יפה ומושקעת (היה להם מזל שבעלי הדירה הקודמים עשו שיפוץ גדול ממש לפני שמכרו ושהיה להם טעם מצוין).
קבעתי לי השבוע הרבה מאד דברים עוד לפני הנסיעה, בעיקר כי הייתי בטוחה שבשבוע הראשון אהיה עדיין בבידוד. מתור למספרה ול'שנטי' ועד לטיפול שנתי לרכב - ועכשיו גם הוספנו תור לחיסון נגד שפעת.
את האוטו לקחתי הבוקר ואז קבעתי להיפגש עם 'שושנה', איתה לא נפגשתי כבר מעל לשנה. קבענו בבית קפה נחמד באזור התעשייה שם השארתי את הרכב, והיה טוב להתעדכן ולפטפט קצת.
בנוסף סוף סוף עשיתי מעשה ויצרתי קשר עם פסיכולוג שקיבלתי עליו המלצות חמות, אבל ההמלצה הטובה ביותר מבחינתי היתה לראות את השפעת הטיפול אצלו על חברה קרובה. כיון שראיתי שאני מסתובבת במעגלים עם עצמי ולא מצליחה להחליט לאיזה מאמן/ת להתקשר, חשבתי אולי אחרי שנים של אימון לנסות שוב טיפול פסיכולוגי. השארתי הודעה והוא חזר אלי ואמר שהוא צריך לבדוק אם יש לו תורים פנויים, אז עכשיו אני מחכה לשמוע ממנו.
אז כמו שאמרתי - חזרתי לסוג של שיגרה.
עד שאי אפשר יהיה.
