אז עוד שבוע עבר חלף לו.
במוצאי שבת, למרות שכאב לי התחת שכאבו לי עצמות האגן מהרכיבה על האופנוע בפקקים של רביעי שעבר, לאחר התלבטות קצרה אם בכל זאת לנסוע עם הרכב להפגנה אחרת - בכפר סבא או רעננה - החלטנו להתייצב בקפלן בתל אביב.
T המשיך להתנהג יפה ולא נסע מהר מדי, אבל לצערי לא הערכתי נכון את הטמפרטורות בחוץ ולא התלבשתי מספיק חם. היה קר בדרך, במיוחד על כביש 4 באזור שבין היישוב שלנו לבין רעננה....הטמפרטורות בחלק הכביש הזה צונחות בארבע או חמש מעלות לעומת מקומות אחרים.
בהפגנה עצמה לא סבלתי מהקור, מפאת כמות האנשים סביבי, אבל בדרך....לא היה כל כך נעים. מילא. זה עבר בקלות ומהר. ולא מהר מדי.
בהפגנה היו עוד יותר אנשים מאשר בשבוע שעבר, וכמו בשבוע שעבר היו גם משפחות עם ילדים, צעירים ומבוגרים (חלק מבוגרים מאד), דתיים וחילוניים, שמאלניים וימנים, סטרייטים וגאים, אפילו נכים קשים. כולם התנהגו למופת (אנחנו כבר לא היינו שם מאוחר יותר בקטע שחלק מהמפגינים ירדו לאיילון) וגם הנאומים היו טובים.
מייד אחרי שחנינו עם האופנוע, קבלתי הודעה מאחי שגם הוא ואחיינית2 הגיעו, אז הלכנו אלה לקראת אלה ונפגשנו באמצע והיינו ביחד - משפחה מאד אנרכיסטית 😂 - במהלך רוב ההפגנה. כשהם עזבו והתחלנו את דרכנו בחזרה לכיוון האופנוע, פגשנו גם זוג לקוחות של T ו'שותפנו'. ממש מחט בערימת שחת.
T חטף "התחלה של התקף" עוד לפני שפגשנו אותם, מהסוג שהיה לו כבר שלוש פעמים בחודש האחרון - התקף שמאיים להתחיל אבל לא מתפתח. לאחר מכן הוא הרגיש קצת חלש, אבל בעלי עקשן וגיבור ושרד את הנסיעה הביתה ואפילו יצא לחדר הכושר למחרת בבוקר, אבל קיצר את האימון - בעיקר כי בין השאר נתפס לו (או נדלק לו) שריר בירך (או בישבן....לא ברור).
בימים הבאים הוא סבל מאד בשירותים (כולל הקאות) וגם אחר כך חטף שני התקפי כאב גדולים מאד בהפרש של יומיים זה מזה - רק שכל התיאוריות והתקוות לגבי התרופות (שהפסיק סוף סוף לקחת) עפו דרך החלון. אוף אוף אוף.
פורים חל השבוע, ובראשון בבוקר בתי צילמה את שלושת הנכדים מחופשים.
נשמותק התחפש לאיש עם טיל (JETPACK) על הגב - זו תחפושת מהסוג המתנפח, כאשר הרגליים של האיש כאילו באוויר והרגליים האמיתיות של נשמותק בתוך הטיל שממנו יוצאות להבות. ממש מדליק.
שרי התחפשה ל"אלזה - רוח המים",
וחכמוד, שהתחפושת שבתי הזמינה לו לפני מעל לחודש לא הגיעה, התחפש ברגע האחרון לשחקן כדורסל מהשיקגו בולס (BULLS). חמודים.
בשבת התאושש חכמוד לגמרי, ולא נותר זכר למחלה שלו. שמחתי מאד, גם בגלל פורים וגם בגלל החופשה שלהם לרמת הגולן שתוכננה לשבוע זה. בסוף הבנתי שגם חתני חטף את זה, מה שזה לא היה, וירוס כזה או אחר, אבל זה לא עצר בעדו לצאת עם המשפחה צפונה, ואחרי יום אחד מקרטע, גם הוא התאושש וכולם נהנו מאד.
עוד השבוע, היה לי תור אצל שיננית שעבר ממש בסדר - מסתבר שהעבודה היסודית שאני עושה עם השיניים נושאת פרי. מה שכן, היא המליצה לי ללכת לבדיקה אצל רופא שיניים כי לטענתה מתחילה לי עששת בצד אחד....אוף. קבעתי תור לבדיקה לעוד ארבעה חודשים, ואז למחרת לפנות בוקר התחילה לכאוב לי שן באזור הזה...זה בא והולך אז בין אם זה פסיכולוגי ובין אם זה אמיתי.... אני מחכה קצת. אם זה ימשיך (או חלילה יתגבר) אקבע תור לעזרה ראשונה כבר עכשיו אצל רופא שיניים. אוף אוף אוף.
אחרי השיננית נפגשתי עם מחברת, וזה תמיד עושה לי טוב, למרות שדעותינו הפוליטיות ממש שונות זו מזו, וכמה שאנחנו נזהרות לא להיכנס לויכוחים "על המצב", לפעמים זה בכל זאת קורה וזה לא כל כך נעים. ברור לשתינו שאין טעם לנסות לשכנע זו את זו במשהו, אז עדיף לנו פשוט להמנע מן הנושא.
השבוע גם הלכתי לתור החודשי (בדרך כלל) שלי לעיסוי. הפעם המעסה ממש פירק אותי לחלקים. האמת, די סבלתי. לא היה חלק אחד בגוף שלי שלא היה תפוס או כאוב. לא זוכרת מתי הייתי ככה. כנראה כל המתח וכל הדאגה אצורים אצלי ככה בשלד ובשרירים.....והמשכתי להרגיש את זה גם כמה ימים אחרי כן. נראה לי שאבקש ממנו בפעם הבאה לעבוד מעט יותר בעדינות.
באחד הימים השבוע אספתי את אמא ונסענו יחד אל אבא. הפעם לא היו לנו כל תכניות לסידורים או לקניות בדרך, וכשהוא הודיע שהוא כבר בהסעה בדרך למלונית, נסענו אליו ישר לשם, והיה לנו הרבה יותר זמן להיות איתו, מה ששימח את שניהם מאד.
השבוע מלאו בתי 41 אביבים, וכחלק מחגיגות יום ההולדת קבענו שנלך כולנו יחד במוצ"ש למסעדה.
בנוסף אפיתי את עוגת התותים המסורתית שלי, תוך שקיוויתי שהם יגיעו גם לארוחת ששי, ואז אוכל להזמין גם את משפחתו של אחי ולחגוג לה כמו שצריך. בא לי לפצות על יום הולדת 40 שלה, שהתקלקל עקב מחלתם בקורונה והסכסוך הלא נעים שהיה לנו עם חתני. אבל בסוף הם הודיעו שהם לא מגיעים בששי, בא להם לנוח בבית, אז קבענו במקום זאת לקפוץ אליהם עם העוגה ביום ההולדת עצמו, וכך פצחנו בחגיגות.
משלוח זר הפרחים שהזמנתי לה מבעוד מועד הגיע באותו היום בצהריים, עם בלון ושוקולדים. בקיצור - דאגתי להרבה טרראם שאכן ייצא מוצלח. הגענו אליהם בערב והזמנו טייק אאוט טעים מאד ממסעדת טנדורי (כולנו, כולל הילדים, מאד אוהבים אוכל הודי). היה ערב מאד נחמד והיה כיף לבלות זמן איכות ביחד.
אגב חתני כבר בא אלי בטענות פעם שהרגלתי את בתי מילדות שיום ההולדת שלה הוא הפקה שלמה, ולכן קשה לו מאד לרצות אותה ולעמוד בציפיות שלה בכל יום הולדת מחדש. מה אומר ומה אגיד? בעייה שלו. ומה שהיה מצחיק, הוא שגם הוא קנה לה פרחים - בדיוק את אותם פרחים!!! על זה נאמר GREAT MINDS THINK ALIKE 😉.
לסיום נסענו בחמישי שוב לקפלן במסגרת "יום השיבושים" השבועי.
נסענו על האופנוע, לאחר ש-T "שידרג" לנו את חוויית הנסיעה וקנה לנו מערכת שמע שמותקנת בתוך הקסדות, כך שאנחנו יכולים לשוחח תוך כדי נסיעה.
הדרך לתל אביב וגם הדרך חזרה היו פנויות לגמרי, ורק בסביבות קפלן, עזריאלי וכו' נתקלנו בחסימות והצטרפנו כמובן להפגנות. הבנתי שצומת רעננה היתה פקוקה וחסומה זמנית חלק מהזמן אבל כאשר אנחנו עברנו שם היא היתה פתוחה לתנועה.
הערב הסתיים כמובן בעצב וזעם על הפיגוע בדיזנגוף.......אנחנו פשוט חיים במציאות בלתי אפשרית. ונראה שכל מי שאמון לנהל את המצב ולדאוג לאזרחים (מכל הצדדים ומכל הכיוונים ומכל העמים באזור) עסוק בכלל בדברים אחרים לגמרי. עד מתי?
