‏הצגת רשומות עם תוויות פסנתר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פסנתר. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 16 בדצמבר 2025

חנוכה עצוב

הטבח בסידני בדיוק בנר ראשון של חנוכה הכניס אותי לדכדוך עוד יותר גדול מהרגיל. 

כן, הכתובת היתה על הקיר, כן היו אזהרות..... והנה, אירוע כל כך יפה וחביב, הדלקת נר חנוכה ראשון על חוף הים - כי בחצי הכדור הדרומי זה קיץ עכשיו - מאורע שמתרחש בכיף כל שנה, הפך לאירוע אכזרי עצוב ומדמם. 

יש רוע בעולם. נכון שכאשר מחטטים קצת לעומק אפשר למצוא אצל כל "מחבל" כזה סיבות אישיות פסיכולוגיות מדוע בחר בדרך הזו.......אבל בסופו של דבר הביטוי של כל זה הוא רוע. 

ולא, אין באמת מקום "בטוח". לא בישראל, לא בשום מקום. והטרור השיג בדיוק את מטרתו - ממשלת אוסטרליה ביטלה את כל האירועים של חנוכה באוסטרליה השבוע ובתי חב"ד יוותרו סגורים. הרי זה בדיוק ההיפך ממה שהייתי מצפה מהאוסטרלים לעשות. הם היו צריכים להגיד - צאו, תחגגו, תראו להם ששום דבר לא יעצור אתכם - ואנחנו לוקחים על עצמנו להגן עליכם. אבל לא........

בעולמנו הקטן והאישי השבוע שרי המשיכה להיות חולה, כולל דלקת באוזן וקבלת אנטיביוטיקה - כי זה מה שתמיד קורה לה כשהיא חוטפת וירוס כלשהו - למה למה למה לא עשו לה ניתוח כפתורים? ....לדעתי עדיין אפשר. אבל משום מה הם מעדיפים בכל חורף להעביר אותה את הסבל המיותר הזה. 

בכל מקרה בתי נדבקה ממנה וגם היא בילתה את הימים האחרונים עם חום במיטה. שרי כבר הבריאה ובתי התחילה להתאושש ואז נשמותק העלה חום ונשכב גמור במיטה. בתי טוענת שזה בוודאות שפעת. אפילו לא טרחתי לשאול אם הם התחסנו, כי אני די בטוחה שלא.

כיון שהורי החליטו גם הם שלא בא להם לצאת מהבית, אז היה לנו ערב ששי שקט לעצמנו. זה דווקא נחמד לפעמים. צפינו בסרט בשם "מהלכת באפילה" בנטפליקס, אודות המחתרת הבאסקית בספרד לאחר נפילת פרנקו. אנחנו אהבנו, למרות שראיתי אחר כך שאין לו ציון גבוה ברשת. 

היה השבוע איזה רגע לא נעים עם המטפלת החדשה של אבא שלי, שלא רצתה לקחת חופש בחגים. עובדים זרים בסיעוד נדרשים לבחור עד תשעה ימי חג שנתיים שבהם מותר להם לצאת לחופש בלי להוריד להם ימי חופש על כך. מצד שני, אם הם עובדים ביום הזה יש לשלם להם כמו בשבת - 150%. המטפלת הקודמת שמחה מאד לקחת חופש בחגים שלה, ואף "שיחקה" עם התאריכים (בניגוד לעצתי אבל בהסכמתו של אבא) והיתה יוצאת לחופש כשנוח לה, ולא בחג עצמו. מילא, להורי זה לא הפריע. בכל מקרה הנוכחית גם ככה מבואסת מכך שאינה עובדת בשבתות - כל מה שהיא רוצה זה כמה שיותר כסף, כדי לשלוח הביתה למשפחתה. וזה מובן. אבל אבא שלי לא ממש רצה לשלם לה על תשעה ימי חג........

בסופו של דבר אבא החליט שתשעה ימים של 150% שכר בשנה זה עדיין הרבה פחות מאשר לשלם את כל השבתות....ושהוא מרוצה ממנה מאד וחבל לו להפסיד אותה, אז נכנע. ככה זה היום, חסרים עובדים זרים טובים ואלו שישנם יכולים פחות או יותר לדרוש מה שהם רוצים. 

בגיזרת הבריאות אבא חלש אבל נראה שהגב הפסיק לכאוב ומידי פעם הוא כן מצליח להתעמל קצת. בנוסף אין לו שום בעייה להתעסק כרגיל עם המחשב, לשמוע את הפודקסטים שלו, לצפות בסרטים וסדרות עם אמא.....השיגרה הברוכה שלהם. וטוב שכך. 

ביקרנו אצלם בשבת בבוקר. כמובן שהצלחתי להיכנס עם אמא לויכוח על מדוע היא מסרבת ללכת לבדיקה אצל רופא אף אוזן גרון כי היא כבר ממש לא שומעת כלום. ניסיתי להציע לה שאולי, כמוני וכמו אחי, יש לה גם הצטברות של שעווה, שהניקוי שלה הוא פשוט יחסית ואולי זה יעזור קצת. נכון שהיא באמת מתחרשת, אבל חלה כזו התדרדרות בזמן כה קצר - שאני חושדת שלא סתם התחרשות. על מכשיר שמיעה היא בכלל מסרבת לשמוע. אני מצרפת את זה לשיעול הכרוני שגם בו היא מסרבת לטפל.......וקבלתי אמא עצבנית והודפת. למחרת היא התנצלה, כדרכה. "אני חרא של בן אדם, נכון?" היא פתחה את שיחת הטלפון היומית שלי אליה. כן, ברור, צחקתי איתה. הבנתי - עלי לעזוב אותה לנפשה. היא הצליחה להגיע כמעט לגיל 94 ...מי אני שאנדנד לה? 

התבאסתי השבוע גם ממספר התקפים שהיו ל-T השבוע, בניגוד לשבועות האחרונים שהיו יחסית ללא התקפים או עם התקפים קלים. אני תוהה אם יש גם פן נפשי להתקפים האלה.........התקף חזק....ואז שניים בינוניים יום אחרי יום...אז מה עשינו בזה? מדוע המטפל מכריז שיש שיפור רציני במצב הגוף? 

לעומת זאת מיינקוני בלי התקפים כבר מעל לשבוע. די בטוח שזה בזכות הכדורים שהוא מקבל. הלוואי שזה באמת מה שיעזור לו. 

חברתי 'אורה' ששברה את עצם הירך עברה עוד ניתוח השבוע, "רה קונטרוקציה" היא אמרה שזה נקרא. גיבורה הבחורה הזאת. אני מקווה שהפעם ההחלמה והשיקום שלה ישאו פרי. 

בינתיים גם T וגם אני התחלנו ללמוד יוונית דרך אפליקצית DUOLINGO. האמת שזה נחמד מאד ואנחנו מתקדמים יפה. 

מצד אחד קשה להתרגל לכתב, ששונה כמובן מהאלף בית הלטיני אליו אנחנו רגילים, אבל מצד שני יש הרבה מילים שנשמעות מוכרות, כי מסתבר שהיוונית היתה הבסיס ללטינית ולטינית היא הבסיס לרוב השפות שאנחנו מדברים (שאינן עברית). אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית.....כמובן שלא הונגרית. הונגרית זה משהו אחר. דומה אולי רק לפינית. 

עוד תחביב שבינתיים אני מצליחה להתמיד בו זה לימוד נגינה על פסנתר. הורדתי אפליקציה בשם SIMPLY PIANO ואני משתדלת לנגן בכל יום, לפחות עשר דקות אבל בשאיפה לחצי שעה.

לאחר שהתייאשתי מהנגינה בצ'לו ובגיטרה - בהם ניגנתי בצעירותי - בגלל המצב של הכתף שלי, החלטתי לנסות את הפסנתר - שאמנם לא מקשה על הכתפיים אבל התברר שלא פשוט לי עם הגב. כדי לא לוותר גם על זה, אני לובשת חגורת בטן בכל פעם שאני מתיישבת לנגן וזה מאד עוזר. 

למרות שלכאורה למדתי לנגן על פסנתר בילדותי ואני גם קוראת תווים, החלטתי להתחיל עם האפליקציה ממש מהבסיס, ואני מאד נהנית. 

אני מתקדמת בספר "טיפול בשתיקה" ועדיין לא יודעת לומר אם אני ממליצה עליו או לא. אעדכן בהמשך. 

שוחחנו עם בת דודי מאורגון בסוף השבוע - וואי, היא מופיעה יותר ויותר בבלוג ואולי הגיע הזמן שאמצא לה כינוי? - היה כיף כרגיל לדבר ולהתעדכן וגם לתכנן להיפגש מתי שהוא ביוון. ואז התברר שבמאי, באזור התאריכים שאנחנו בדרך כלל מבקרים אצל בני, הם יהיו כמה ימים בוושינגטון (די.סי) בביקור אצל בתם, שעובדת עבור איזה סנטור/ית (לא זוכרת מי עכשיו בדיוק). תוך כדי שיחה גילינו שגם בנו של בן דודי מאוסטרליה (אחיה) יפגוש אותם שם, לאחר שייסיים התמחות בת שלושה חודשים בחברה בתחום הרובוטיקה בטקסס. אז אולי נצטרף אליהם שם גם אנחנו........

שריתה מתאוששת מניתוח העפעפיים שלה וכרגע אם לא יחול שינוי אנחנו מתכננים לטוס איתם לבית ביוון באמצע ינואר. בנוסף הזמנו טיסות בסופ"ש של יום העצמאות לבלות בבית ביוון עם בתי והמשפחה. הטלתי על בתי ועל בני משימה לסכם ביניהם מתי מתאים להם להיפגש שם בבית ביוון בקיץ, כדי שנוכל לשריין את התאריכים האלה (ולא להשכיר אותו במועד זה). שותפנו ושריתה הזמינו טיסות לעצמם ולבת והארוס שלה לבלות שם בפסח. הם מקווים שגם הבן יוכל להצטרף אליהם אבל הוא בצבא ולא יכול לדעת מראש אם הוא יהיה פנוי בתאריכים האלה. 

בכל שאר הזמן אנחנו מקווים להשכיר את הבית באתרי השכרה לטווח קצר כמו AIRBNB, VRBO, BOOKING ועוד - ו-T עובד חזק על הנושא הזה. מה שחסר הוא בעצם צילום מקצועי של הבית, אותו נעשה לאחר שנסיים לעצב אותו. בתקווה שזה יקרה במהלך הביקור שלנו בינואר. אפשר לומר שכל מה שהזמנו לבית כבר הגיע, פרט לכמה פריטים חסרים מאיקיאה, שאותם פשוט בקשנו לבטל ולקבל עליהם החזר כספי, ונקנה אותם בנפרד במקום אחר. 

T בודק כרגע אופציה להוסיף חימום לבריכה, כך שניתן יהיה להשתמש בה גם בעונות המעבר. האמת שאני זוכרת שגם בקיץ המים בה היו קרים, גם כשבחוץ היו 40 מעלות. 

לבסוף, בתי וחתני הבינו שהם לא מצליחים כרגע למכור את הדירה שלהם, ובעוד חודשים ספורים הם כבר אמורים להיכנס לדירתם החדשה - אז הם קיבלו החלטה לקחת עוד משכנתא, לשלם כבר עכשיו כמעט את כל היתרה שהם חייבים לקבלן, ולקבל אורך נשימה להמשיך לנסות למכור אותה לאחר שיעברו דירה. הם חושבים אפילו להשכיר אותה בינתיים. נראה לי שיהיה להם קל יותר להשכיר אותה מאשר למכור אותה. 

הבעייה הגדולה היא כמובן שאם הם לא ימכרו אותה בזמן הם יצטרכו לשלם מס רכישה רציני ביותר - שאין להם. לדעתי על פי החוק היבש הם כבר עכשיו צריכים לשלם את מס הרכישה, כי כתוב שצריך לשלם אותו עד שנתיים מתאריך חתימת החוזה על הדירה החדשה. אולי בימינו מאפשרים לרוכשים יותר זמן......אין לי מושג. 

בכל מקרה אנחנו עשינו חשבון בכמה כסף אנחנו יכולים לעזור להם בכל חודש בינתיים, ונתחיל להעביר להם אותו כבר בחודש הבא. זה אמור להקל......

אז זה מה שקורה איתנו בימים האחרונים........כרגיל מתמקדים בדברים הטובים ובדברים שיש לנו עליהם שליטה, כי כל השאר.................

ועדיין נותר בעזה חטוף אחרון.........רן גואילי. לא נשכח אותו. 

יום שישי, 6 בנובמבר 2020

משהו טוב

 משהו טוב עובר על חתני בשבוע האחרון. 

אחרי תקופה ארוכה ולא פשוטה של לחץ אטומי בעבודה, ותקופה לא פחות ארוכה ולא פשוטה של שינה עם נוקת במיטה לפחות חצי לילה, פתאום הוא חופשי. רגוע. פרוייקט לחוץ הסתיים, נוקת ישנה במיטתה, הוא קיבל את המיטה שלו ובעיקר את אשתו בחזרה.

פתאום הוא מודיע לנו שאנחנו מוזמנים אליהם בששי בערב - כבר בשלישי בבוקר. זה עוד לא קרה. פתאום הבוקר הוא מודיע לי שאמא שלו מרגישה טוב והיא זו שתאסוף את נוקת מהגן כאשר הוא בחוג נגרות ובתי עובדת. 

מצב רוחו טוב ועליז וזה תענוג לראות אותו ככה. אפילו כששאלנו מה להביא / להכין לארוחת ששי, הוא אמר שאין צורך להביא דבר. ממש יוצא דופן בתקופה האחרונה. שמחה בשבילו. שמחה בשביל בתי ובשביל הילדים. שמחה בשבילנו. 

שמחה שאמא שלו מרגישה טוב. היו לה סחרחורות וחוסר שיווי משקל כבר שבועיים, ביקרה אצל רופאים שונים (כולל אף אוזן גרון ואנדוקרינולוג) ולא אובחן דבר. בששי שעבר פתאום זה התחיל לעבור. בילתה עם הנכדות מבתה הצעירה, טיילה איתנו בשבת באגם אודים הנהדר - החליטה שזה הכל היה על רקע נפשי. מוזר. 

בתי לעומת זאת מסתובבת כבר שבועיים כמו זומבי, מחוסר שעות שינה בעת גמילתה של נוקת. אתמול היא כבר ממש הרגישה שהיא מתחילה לעשות שטויות אפילו בעבודה. הקטע הכי מצחיק היה כשבאמצע פגישה עם ילד, מטופל, ועם הוריו, היא פירטה בפניו שלוש אפשרויות שעומדות בפניו ושאלה באיזו הוא בוחר. הילד אמר "באפשרות הראשונה" ומרוב עייפות בתי לגמרי שכחה מה היתה האפשרות הראשונה שהיא ציינה....בסוף זה היה רגע טוב, שבו הם כולם צחקו וזה עבר בסדר. 

במקור גם חתני אמור לקום בלילה כאשר נוקת מתעוררת, אבל יש לילות שהיא כמה כל כך הרבה שבכל מקרה שניהם לא ישנים מספיק. חתני זקוק לפחות שעות שינה מאשר לבתי "נסיכת החלומות". בנוסף, יש פעמים שנוקת בוכה לאמא גם אם אבא ניגש אליה. בקיצור, זה תהליך שעוד ייקח זמן מה. 

הבוקר היה ממש קר בזמן ההליכה, ולמרות הטרנינג (כולל קפוצ'ון) שלבשתי, ומעיל הגשם/רוח שלבשתי מעליו (למקרה שיתחיל שוב הגשם), היה לי קר בפנים. פתאום נזכרתי שיש לי בכיס מסיכה - שאני אמנם לא צריכה כאשר אני עושה ספורט, אבל אם אני נעצרת מסיבה כלשהי ליד אנשים אז תמיד עוטה. עטיתי את המסיכה וזה בדיוק סגר לי את הפינה של הפנים הקפואות מהרוח. איזה סטארט-אפ! 

מאד מאד נהנית מהמדרסים החדשים והנעליים החדשות - שישה קילומטר בלי שכואב הגב. מי יודע - אולי לאט לאט אוסיף עוד כמה (קילו)מטרים להליכות שלי...למרות שהאמת היא ששישה בבוקר ובין 4-5 בערב זה מספיק לי בהחלט. 

אז היום שלי פנוי לגמרי עד הערב, אין בישולים ואין צורך להביא את הקטנה מהגן. תיכף אשב לראות פרק חדש בסידרה "החיים עצמם" שסוף סוף ממשיכה את העונה החמישי שנקטעה בגלל הקורונה. 

התחלנו גם לראות את "גמביט המלכה" בנטפליקס וזה עושה רושם מצוין. 

סיימתי לקרוא את "אמא מספיק טובה" - שהיה מצוין - ומתחילה את "הביקור" מאת הילה בלום, שאמא המליצה עליו. 

תרגלתי אתמול נגינה בפסנתר - בינתיים את אותם תרגילים שהספקתי לצלם מהקלסר של נשמותק, אבל גם הורדתי לי את התווים של "my favorite things" (מצלילי המוסיקה) והתחלתי בינתיים לתרגל את יד ימין. בהמשך מקווה להגיע גם לליווי של יד שמאל ובסוף להצליח לנגן את זה כמו שצריך. לאט לאט, יש לי זמן. 

גיסתי קיבלה בחזרה את כל התשובות לכל הבדיקות וסופית אין צורך בכימותרפיה, היא מתחילה בשבוע הבא את ההקרנות, ולמרות שעדיין כואב לה מהניתוח היא רוצה להתחיל ולגמור עם זה כמה שיותר מהר. מקווה שיעבור בשלום.

בראשון אלווה את אחי לניתוח קטרקט, ובשני היא כבר מתחילה הקרנות. היא אמרה שתיסע לבד, שהיא רוצה להתרגל להיות עצמאית בעניין הזה. אני דווקא מאד שמחה על זה. ועל כך שהיא עובדת בלי הפסקה. על כל הגישה החיובית שלה באמצע הקושי הגדול הזה של הסרטן בתקופת קורונה. מאד גאה בה. 

בבוסטון תינוקי היה חולה בסוף השבוע שעבר,  עם צינון חום, ובגן הודיע להם (באיחור מה) שהוא חייב לעבור בדיקת קורונה כדי שיוכל להתקבל בחזרה לגן. כיון שלא ידעו זאת מראש ועשו את הבדיקה רק בשלישי (ביום שהיה אמור ללכת לגן), רק אתמול חזר לשם. בני סיפר שהוא חזר כל כך עייף שהוא נשכב על הרצפה של הסלון ברגע שנכנסו הביתה.

אני לא מתעדכנת בנתוני קורונה, לא מתעדכנת בנתוני הבחירות בארה"ב, לא מתעדכנת בפוליטיקה הקטנה והמכוערת שלנו. האוויר קריר ונקי והשמש זורחת. מתמקדת בזה.

יום שישי, 16 באוקטובר 2020

לקראת סוף הסגר

 אז מדברים על הקלות קלות בסגר, ומהזווית האנוכית שלי (בעיקר של בתי) בעיקר אני מקווה שאכן ייפתחו הגנים. וגם יחודש הטייק אוויי מהמסעדות (שבלעדיו לרוב הלקוחות של T לא היתה הצדקה לפתוח בכלל והם נשארו בשבועות האחרונים סגורים). 

השבוע יצא לנו לממש פעמיים את ההיתר לעשות בייבי סיטר לילדי עובדים חיוניים - פעם אחת נסענו לבתי ושמרנו במשך שעתיים על הילדים כשהיא הלכה לעבוד, ופעם אחת הם הגיעו אלינו ובילו כאן את כל הבוקר. שלושה מבוגרים על שלושה ילדים, כאשר שניים זקוקים לעזרה טכנית או אחרת בזום ואחת פצצת אנרגיה קטנה ומתוקה משתוללת בכל הבית, מבקשת שירים (אפשר לדעת איזה שיר על פי התנועות שהיא עושה) ורוקדת, מטפסת על כל דבר ומנסה לגעת בכל דבר.... זה כבר הרבה יותר קל והגיוני מאשר אמא אחת עם כל השלושה כל יום כל היום. 

וגם ככה אחרי שהם הלכו כאב לנו כל הגוף. 

לא שזה מנע בעדנו לצאת להליכות שלנו. מה שכן, ביום שהם היו כאן הלכתי "רק" בבוקר. בערב ויתרתי לעצמי. נתתי לעצמות הזקנות לנוח קצת. 

אנחנו ממשיכים לרדת במשקל לאט ובהדרגה.

בזכות שיעורי הפסנתר שאני מקבלת מנשמותק, שוב חזר לו החשק לנגן והוא אפילו מתלבט אם לחזור לשיעורים בעצמו. אם כן - אני את שלי עשיתי.  ואחרי ששמע אותי מנגנת בפסנתר החליט T להזמין פסנתר (חשמלי) שיהיה גם לנו בבית. וזה כיף גדול. גם אוכל "לעשות שיעורי בית" עבור נשמותק, וגם הוא יוכל לנגן כאן, כמו שחכמוד מנגן כאן על הגיטרה. בנוסף בני יוכל לנגן כשיבוא (יום אחד זה יקרה) לבקר. 

נוקת ותינוקי גדלים ומתפתחים בקצב מרשים. תינוקי מתאקלם לו בהדרגה בגן. עדיין קשה לו להיפרד מהוריו בבוקר אבל הוא כבר הולך לבד לחפש גננת שתיקח אותו על הידיים. הוא רגוע בגן ומשחק, עדיין לא מחפש חברת ילדים אחרים וגם לא משתתף עדיין בשום פעילות, אבל הוא כן אכל ארוחת צהריים עם כולם, מה שאף אחד לא ציפה. הוא גם התחיל סוף סוף לקשקש הברות כמו 'בה בה' , 'דה דה' (חשבתי שהוא מתכוון ל"אבא" אבל התברר שיש שיר שמתחיל עם "בה בה בצל" שהוא מאד אוהב). כשמראים לו משאית הוא אומר "ת..ת..ת.." ואני תוהה אם הוא מנסה לומר את הסוף של 'משאית' או את ההתחלה של 'truck'. כך או אחרת אני מאמינה שהמילים שלו ממש מעבר לפינה.

נוקת גם היא מרחיבה את אוצר המילים שלה. וכשהיא מביאה לבתי את הטלפון ומצביעה עליו ומבקשת "תא-תא" - להתקשר אלי - אז אני כמובן שלולית של נחת. 

אתמול בתי סיפרה שבמקום ללכת לישון בערב היא נעמדה במיטה וצעקה את שמו של חכמוד. לא בא לה להירדם, בא לה לשחק.  היא שלחה לנו הקלטה והתמוגגנו.

בגזרת הספרים סיימתי את "מה המספר שלך?" של סופי קינסלה וממש הצטערתי שהוא נגמר. הספר הזה עשה לי טוב על הלב. ושוב תודה לג'וליאנה על ההמלצה.

קוראת עכשיו את "המטופלת השקטה" של אלכס מיכאלידס. אני ממש בהתחלה אבל זה נראה טוב.

לא רציתי שיטילו סגר, אבל מרגע שהטילו ומרגע שנראה (אם להאמין למספרים המתפרסמים) שלמרות ההפרות המתוקשרות הוא אפילו עשה את העבודה - אז אני מקווה שלא יפתחו שוב את הכל תחת לחץ ופופוליזם כמו ביציאה מהסגר הראשון, ובכך יהרסו את המעט שהושג, ותוך כדי כך פגעו כלכלית ונפשית בכל כך הרבה אנשים..............