סגר שלישי, חלק ב'

 המשפחה של בתי בבידוד בגלל ילדה "מאומתת" בקפסולה של נשמותק - בדיקת הקורונה שלהם יצאה שלילית, והבידוד עוד מעט מסתיים, כי ממילא הוא נפגש איתה לאחרונה לפני כמעט שבועיים. עוד לפני הסגר הכיתות שלו ושל חכמוד נכנסו לבידוד בגלל המורות שלהם.

בפועל המשמעות של סיום הבידוד היא רק שבתי יכולה שוב לטפל בקליניקה. ממילא יש סגר, ממילא הילדים כולם בבית, ממילא חתני עובד מהבית. ממילא אנחנו לא נפגשים איתם, כי סגר וכי החלטנו לבודד את עצמנו לגמרי ממשפחה וחברים עד לשבוע/שבועיים אחרי החיסון השני. למה להסתכן סתם?

במקביל אני מרגישה ש-T כבר מתחיל להיות חסר שקט, מחפש כל הזמן מה לעשות ובמה להתעסק. 

בשבוע שעבר הוא תיקן כל כך הרבה דברים בבית - כולל את ה"ונטה" בשירותי האורחים (היחידים שאין להם חלון) שהפסיקה לעבוד לפני שנים. כל השנים T היה משוכנע שיש שם בעייה של חשמל, ועכשיו התברר שפשוט חדרו מים למנוע והוא נשרף. כל כך שמחה שסוף סוף יש ונטה עובדת בשירותים האלה. לא שבאים אורחים 😉

אז מתוך הצורך לעשות ולבנות ולתקן, הוא בנה על קיר הבית מערכת הידרופונית 

ובינתיים כבר הספיק לשתול כל מיני סוגים של חסה וקייל ושמיר ופטרוזיליה ועוד ועוד.....כאשר בכל עונה הוא ישתול דברים אחרים שמתאימים לסוג הזה של גידולים.

הוא ו'שותפנו' מחפשים לעצמם עיסוק או עסק חדש, מאחר שלא נראה שהייעוץ העסקי  הולך לשום מקום בתקופה הקרובה. הם ממשיכים לעבוד עם הלקוחות הקיימים, שנאבקים לשרוד בשנה האחרונה (כולם עסקי אוכל ומסעדות) אבל לגמרי בהתנדבות כי לא משלמים להם. וגם לא ממש נוטים ליישם את העצות ואת היוזמות שלהם - אלא בעיקר מקטרים ומחכים שיחזירו להם את המצב לקדמותו. מאד מתסכל.

סיימתי לקרוא את "הנער וסרט המשי הכחול" וחייבת לומר שאני מאד מאוכזבת. קיבלתי המלצות חמות על הספר הזה והוא באמת התחיל מצוין, אבל אז קרה משהו מוזר והכתיבה מאד התדרדרה לטעמי, הפכה לא עקבית ולא איכותית ו....בואו נאמר שאני לא ממליצה וכנראה לא אקרא את הספר השני בסידרה, שהוא בעצם אמור להיות המשך ישיר של הראשון ולהשלים את הסיפור. 

אנחנו מנצלים את מזג האוויר הנהדר ועושים את ההליכות שלנו, ומקווים שבקרוב כשיהיה לנו "דרכון ירוק" נוכל גם לחזור לחדר הכושר, ולא נהיה תלויים בכלל במזג האוויר.

לבסוף אני רוצה לספר על מדור חדש באתר "פרפרים" שאותו אני עורכת ומנהלת, אותו כיניתי

"מדור השרביט החם" - שיהיה סוג של שילוב בין מה שהיה בישראבלוג "הנושא החם" שהמליץ על נושא אקטואלי לכתיבת פוסטים לבין מה שהיה "שרביט" - הצעה לנושא כתיבה שהיה מועבר מבלוגר לבלוגר כמו מכתב שרשרת.

מפעם לפעם אחליף את הנושא במדור, וכולם מוזמנים לכתוב בתגובות את שם הבלוג שלהם, הכינוי שלהם ולהוסיף קישור לפוסט שכתבו בנושא הנבחר.

מקווה שתשתתפו, תכתבו, תקראו ותיהנו.

אשמח גם לקבל הצעות לנושאים נוספים עבור המדור למייל hwparparim@gmail.com

מאחלת סגר נעים ופורה לכולם

שגרת קורונה והשתלת שן נוספת

 שמתי לב שעם כל סגר הגינה שלנו הופכת ליותר ויותר יפה

 

 אני מאד שמחה ש-T מפנה את עודף הזמן, האנרגיה והיצירתיות שלו לכיוונים שמייפים ומשדרגים את הבית.

לאחרונה הוא גם הוסיף במקומות אסטרטגיים בבית נורות לד עם חיישן תנועה, שמאירות פינות כאשר עוברים לידן. למשל בכניסה לבית (יותר קל לנטרל אזעקה ולמצוא את מתג האור כאשר יש כבר אור), בכניסה לשירותי האורחים (כדי שיהיה קל למצוא את מתג התאורה), בתוך ארונות המעילים, ליד המיקרוגל במטבח....והוא מחפש עוד ועוד מקומות שמתאימים וראויים לטיפול האור הזה. מקסים. 

חשוב לציין שהתאורה הזאת נדלקת רק כשחשוך. 

השבוע הייתי בטיפול דיקור אצל 'שנטי'. התלבטתי אם לבטל, בגלל שסגר ולכאורה זה אסור (טיפול ברפואה משלימה מותר במסגרת קופת חולים אבל לא במסגרות פרטיות - כן, מאד הגיוני אפידמיולוגית 🙄), אבל למחרת שוב היתה מתוכננת השתלת שן והיה לי חשוב לתת חיזוק לגוף לקראתה. למותר לציין ש'שנטי' מחטאה את החדר ואת ידיה אחרי כל לקוח, לא מסירה לרגע את המסיכה, ובקיצור מקפידה מאד.

הכבישים היו די פנויים ולא ראיתי מחסומים "ניידים". בכל זאת היתה הרגשה כלשהי של סגר. אפילו יותר מאשר בסגר השני.

למחרת באמת עברתי שוב השתלת שן מונחת מחשב כמו בחודש שעבר, ולשמחתי הרבה נראה שגם זו עברה בשלום. קראתי קצת (שמתי קישור עבור מי שזה מעניין אותו) על הטכנולוגיה החדישה הזאת, והבנתי סוף סוף מדוע זה עבר מהר כל כך (חצי שעה) וללא תפרים (מה שמאיץ מאד את תהליך ההחלמה). ההשתלה הזאת היתה של שן שנעקרה לפני יותר מעשרים שנה. בזמנו התנהל ויכוח במרפאה בה טופלתי, בין מומחה השתלים לרופאי השיניים. הראשונים טענו שאין מספיק עצם לצורך ביצוע ההשתלה, האחרונים טענו שביצוע "גשר" סתם יפגע בשתי השיניים משני הצדדים. כולם כנראה צדקו, ואני פשוט החלטתי לוותר על כל העניין והמקום נותר ריק שנים רבות. אם אכן גם הפעם זה יעבור בשלום, נראה שסיימתי בהצלחה את השלב הזה (הכי בעייתי) של התהליך, וכל התקנת הכתר וכו כבר לא אמור להיות בעייתי.

אתמול הגיע 'שותפנו' לעזור ל-T במשהו (בעצם זו עוד הפרה של הסגר 😨),  ותוך כדי שיחה סיפר ש'שריתה' נחשפה לחולה מאומתת (הן נפגשו לפני שבוע) ושהיא בדרך לבדיקת קורונה. אמרתי שהיא אמורה להיות בבידוד. מסתבר שהם לא חשבו על זה. ואת זה 'שותפנו' מספר לי כשהוא אצלי בבית! אמנם שמרנו מרחק, הקפדנו על חלונות פתוחים ועטינו מסיכות - אבל זה נשמע לי הזוי שהם בכלל לא הבינו שהיא אמורה להיות בבידוד. אמנם לפי הנחיות משרד הבריאות הוא ושאר בני הבית לא אמורים להיות בבידוד. מילא. בקיצור מרגע שאמרתי את זה הוא פשוט החליט ללכת, ליתר ביטחון. הבוקר בישר לנו שהבדיקה יצאה שלילית. אנחת רווחה ענקית.

ואז חשבתי לעצמי שבעצם חלף שבוע מאז שהתחסנו, וסביר להניח שכבר התחלנו לפתח נוגדים בכל מקרה.

סגר שלישי וחיסון ראשון

עשינו זאת. קיבלנו את החיסון הראשון נגד קורונה. 

לגמרי רגע היסטורי בחיינו.

למדתי מביבי ובאתי עם חולצה קצרה.  זכרתי שבחיסון השפעת הייתי צריכה להוריד חלק מהחולצה כדי לקבל את החיסון בזרוע העליונה.

חיכינו אולי חמש דקות בתור, וחיכינו עשר דקות אחרי הזריקה - כך שנראה לי שמרגע שיצאנו מהבית ועד שחזרנו בקושי עברה חצי שעה. עוד שלושה שבועות החיסון השני. 

אזור החיסון באמת כואב קצת, וזה הציק מעט בלילה (לי זה הציק מעט, ל-T זה ממש הפריע לישון) אבל בבוקר קמנו ועשינו הליכה כרגיל והכל היה בסדר. היה לנו גם מזל גדול כי בשנייה שנכנסנו הביתה התחיל לרדת גשם שוטף.

בינתיים, לפני שהוכרז רשמית על סגר שלישי, בתי בדקה איתי אפשרות להגיע אליהם קבוע פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים. בלי עין הרע, יש לה הרבה מטופלים, ועכשיו שיש לה קליניקה משלה היא יכולה לקבוע בימים ובשעות שנוח לה, בלי להיות תלויה בבעלת הקליניקה (כפי שהיה קודם) או באחרים ששכרו את הקליניקה לפי שעה כמוה. קבענו בימי ראשון, כך היא תוכל להתחיל לעבוד בארבע, ועד הלילה. נאסוף את 'שרי' מהגן ונהיה עם הילדים עד שחתני יגיע מהעבודה, בדרך כלל בסביבות שש או שש וחצי. באותה הזדמנות דיברתי איתה שוב על הבלת"מים - והיא הבטיחה לנסות לצמצם אותם למינימום. 

היום היא כבר התקשרה לבשר לי שמצאה בייבי סיטר לראשון הקרוב, בגלל הסגר. דווקא בראשון הקרוב עוד היינו יכולים להגיע, למרות שהסגר מתחיל כבר בחמש.....בכל מקרה שמחתי שהיא תפסה יוזמה ופתרה את הבעייה הנקודתית הזאת. עכשיו צריך יהיה לחשוב על כל שאר הימים, בהם היא עובדת בשעות הצהריים - והרי הגנים ייסגרו באחת (עוד חוליה בשרשרת החלמאות של הממשלה הזאת).

השבוע גם ניצלנו את מכירות 'סוף החורף / לקראת סגר' וקניתי עוד זוג נעלי ריצה, כך במקרה שהנעליים שלי נרטבות בגשם או מתלכלכות נורא יהיה לי תחליף. 

T קנה לעצמו עוד שתי חליפות טריינינג, והתברר שהוא כבר במידה מדיום (!). אז שלפתי מהארון שלי חליפות טריינינג שקניתי כשהייתי בשיא המשקל, שימדוד. אני מעדיפה טריינינגים של גברים, והתברר שכל החליפות שלי (פרט לזוג מכנסיים אחד שהיה לו קצר) מתאימות לו בול. עלי הן היו קצת ארוכות, אבל הייתי חייבת את המידה בגלל הרוחב 😔.

הורי הודיעו שהבדיקה האחרונה שלהם (בודקים אצלם קורונה כל שבוע) שוב שלילית, כצפוי, ושהיום הם יתחסנו. חדשות מעולות. 

גיסתי גם קיבלה אישור להתחסן (כי היא בקבוצת סיכון, מאז הסרטן, למרות שהיא עדיין לא בת ששים). אבל טרם קיבלה תור. היה בלגן גדול עם התורים אבל אני מקווה שבימים הקרובים זה יסתדר. 

מחר משפחתה של בתי תגיע לארוחת ששי ואחר כך מי יודע מתי ניפגש שוב. נראה איזה סוג סגר זה יהיה, האם אי אפשר יהיה בכלל לנסוע אליהם או שניתן יהיה לעזור עם הילדים. כרגיל הכל מבולבל והכל ברגע האחרון והכל חסר היגיון לחלוטין. ובתקווה שזה יהיה הסגר האחרון.

לקראת עוד סגר

בשבת ביקרנו אצל הורי - כלומר מעבר לגדר אצל הורי - ונתתי לאמא את לוח השנה שהכנתי לה. היא שמחה ממש. פגשנו שם גם את אחי, אולי בפעם האחרונה עד אחרי הסגר. 

 

גיסתי ממשיכה בהחלמה האיטית שלה. היום דווקא יש קצת נסיגה - והבנתי שהיא לא התאפקה ועשתה כמה דברים בבית ("המדיח היה מלא ולא היה אף אחד בבית לרוקן אותו...") ונזפתי בה קשות. זה ממש לא שווה את זה אם היא תחטוף איזה זיהום או אפילו שסתם יכאב יותר ממש שאמור לכאוב. היא הסכימה איתי, אבל קשה לה לשחרר. 

 

היא היתה בביקורת אצל הרופאה המנתחת והבנתי שהכל מתקדם בינתיים כמו שצריך, וההחלמה פשוט תיקח זמן. 

 

בתי התחילה לעבוד בקליניקה החדשה שלה וקיבלה משובים מאד חיוביים מהמטופלים.
גם בני התחיל ללמד במרתף בבית החדש - לראשונה מאז הקורונה, עד עכשיו לימד רק דרך זום - וזה הולך ממש טוב. המרתף הזה ענק ומאוורר ואין בעייה לשמור על מרחק וכמובן הם גם עם מסיכות. 

המחלה של נוקת עברה לכל המשפחה (פרט לבתי) והם כולם היו בסוף השבוע עם חום, שלשולים והקאות. בתי אמרה שלולא היה זה כל כך נורא זה היה פשוט מצחיק. לשמחתנו זה עבר תוך יומיים. 

בינתיים גם השכבה של חכמוד ומהיום גם השכבה של נשמותק לומדים מרחוק כי אין מספיק אנשי צוות הוראה - יותר מדי מהם נכנסו לבידוד. כלומר, הם התחילו עם הסגר מוקדם.

נוקת בינתיים חזרה לגן, אבל כמובן משבוע הבא גם הסיפור הזה נגמר, עד להודעה חדשה. 

חשבנו שיש לנו רעיון מקורי אבל מתברר שאנחנו לא היחידים שהחלטנו לחגוג את ראש השנה יום קודם. נכון לעכשיו, בתנאי שאף אחד לא יחלה עד אז, משפחתה של בתי תגיע אלינו בחמישי בערב לארוחה חגיגית, הנכדים הגדולים יישארו לישון והם יחזירו אותם הביתה בששי בבוקר. 

מתי נוכל לראות אותם אחרי כן? אין לי מושג.

איך באמת ייראה הסגר הזה בסופו של דבר? אין לי מושג.

האם אוכל להמשיך לנסוע לטיפולים הסיניים שלי?

האם אוכל לנסוע לגדר לראות את הורי?

האם אוכל לנסוע ליישוב הסמוך להביא את העוזרת פעם בשבוע? 

האם אוכל לנסוע לסופר שנמצא מחוץ ליישוב?

הכל לא ברור.

אנחנו נסתדר, כך או אחרת. מצבנו טוב יחסית להרבה אחרים. 

מה שמטריף אותי זה חוסר ההיגיון ברוב ההחלטות. וגם בפועל לא ברור לי איך רוב ההנחיות תוכלנה להיאכף. ייתכן שהאיום בקנס של 500 ש"ח ישפיע על חלק ניכר מהאנשים. נחיה ונראה.

חדר הכושר שלנו כנראה ייסגר, ונחזור להליכות ורכיבה על אופניים בחוץ. מקווה שמזג האוויר ישתפר קצת.........

שנה טובה. טובה יותר מהשנה החולפת. הלוואי. אמן.

ליל הסגר

חששתי קצת מליל הסדר.
חששתי שלא נצליח להתחבר בזום לכולם, שלא יהיה קשר טוב באינטרנט, שיהיה מוזר.
הכנתי את עצמי לתקלות, למצב רוח מוזר.

ובסוף היה דווקא ממש נחמד.
בעיקר כי כל המשתתפים - הורי, בני וכלתי בבוסטון (ותינוקי שהתעורר באיזשהו שלב והצטרף בשמחה לחגיגה) ובתי, חתני וכל הנכדים (נוקת הצליחה להרביץ שנ"צ רציני בערב החג) - היו שמחים והשתתפו בשמחה ונהנו מהאוכל (פרט לבני וכלתי שלצערי לא ניתן היה לשלוח גם להם בישולים של אבא) והתעקשו לנהל ליל סדר במלואו.

קראנו בתורות מן ההגדה, שרנו את כל השירים - אכלנו יחד כשהגענו ל"שולחן עורך"

כששלחתי את התמונה הזאת למשפחה של אחי, אחיינית2 הזדעזעה כשראתה שתי צלחות בלבד על השולחן הגדול שלנו. זה באמת אומר הכל.
השולחן הזה, שבערבי ששי וחג מארח בין ששה לשניים עשר ובמקרים מיוחדים גם עשרים - עמד לו בודד עם שתי צלחות בודדות.




רק עכשיו אני רואה שמרוב שהלבשתי את הראש של החתולים שלי על משתתפי הזום, התפלק לי ראש מיותר של החתולה למטה על המקלדת. לא נורא. 😂

הזמנו גם את אחי ומשפחתו ואחיינית1 עם בעלה אבל הם היו בזום אלה עם אלה וגם עם ההורים שלו - וכאשר גיסתי סוף סוף רצתה להצטרף אלינו, זה היה בשלב שכולם כבר פרשו, בזה אחר זה.

הורי פרשו ראשונים, כשהתחלנו לאכול (הם כבר אכלו בשש בערב, הם רגילים לישון מוקדם).
בני וכלתי פרשו לקראת סוף הארוחה, כי תינוקי היה צריך לאכול והיה קשה לעשות את הכל ביחד.
נשארנו עם המשפחה של בתי, הספקנו לראות את נוקת חוטפת לבתי את הכפית בקינוח (קרם הברולה בטעם נוטלה יצא להיט) ולשיר יחד את "אחד מי יודע" ואז גם הם פרשו.
סידרתי את השולחן ושטפתי את הכלים בזמן שיא - לא היה כמעט מה לסדר או לשטוף.
ובילינו את שארית הערב מול "בית הנייר" ו"אוזארק".

ליל הסדר המוזר הזה היה טוב יותר ממה שחששתי, אבל בכל זאת נשארתי עם עצב בפנים.

בחג עצמו היה מזג אוויר יפהפה ויצאנו להליכה, תוך כדי שאני מקפידה על בערך רדיוס של 100 מטר, למרות שלא היה מי שיפקח עלינו או יקנוס אותנו. היינו כמעט לגמרי לבד בחוץ.

אני תוהה אם זו מציאות הזויה שתיזכר כקוריוז בשנים הבאות, או שזו התחלה של מציאות חלופית שתיאלץ את כולנו לשנות את הדרך שבה אנחנו חיים.
לכל הפחות יהיו דברים אשר ייעשו באופן שונה מעכשיו, גם כש"הכל ייגמר" (לא מצליחה לדמיין ש"הכל ייגמר").