לא פוסט ספורט בשום צורה ואופן.
שעת צהריים. הטלפון, שזרוק על הספה, מצלצל.
אפליקציית ה-truecaller מזהה על הצג מישהי שאני לא מכירה.
על הקו בחורה צעירה.
"שלום, הגעתי לאמפיארטי?" (אמרה את שמי האמיתי המלא)
"כן" אני מאשרת.
"אני חיילת שמשרתת בממר"מ, ועשינו פה קצת סדר וניקיונות ומצאנו גביע......עם שמות ותאריכים חרוטים עליו....."
הגביע.
ביחידה בה שירתתי - יותר נכון במדור שלי ביחידה - נוצרה לה מסורת רבת שנים: כיון שכולנו שירתנו בקבע באיזשהו שלב (קורס תכנות מחשבים מחייב חתימה) התקיימו לא מעט חתונות.
אי אז, עוד בסוף שנות השישים נרכש גביע כסף (או מצופה כסף, או נחושת) ונחרטו עליו שמות הזוגות שהתחתנו פלוס תאריך החתונה.
הגביע התגורר בביתם של בני הזוג הטרי עד לחתונה הבאה....או אז עבר הוא לזוג החדש, וכן הלאה.
בחלקו העליון של הגביע התנוססה הכתובת:
"אין לתבוע מחשבה משיכורי האהבה"
T ואני התחתנו ב-1979, והגביע התנוסס לו בגאווה אצלנו על מדף בסלון.
בשלב כלשהו העברתי אותו הלאה לזוג הבא שהתחתן, אבל עכשיו התברר לי שלא זו בלבד שהוא הושאר בבסיס, אלא שגם לא נחרטו עליו שמות נוספים. אנחנו היינו האחרונים.
החיילת החביבה מעבר לקו הטלפון טענה שאין עליו עוד מקום לחריטה נוספת.
אולי נִקְנָה גביע חדש עבור הזוגות הבאים, והישן הושלך כלאחר יד באיזה ארון או מחסן.....אולי נשברה המסורת. אין לדעת.
החיילת החביבה החליטה להתקשר לזוג האחרון שהתחתן - אנחנו - בכל זאת עברו כמעט 40 שנה מאז.....
ולשם כך חיפשה את שמי באינטרנט.
היא אמרה שהחבר'ה ניסו לשכנע אותה לא להתקשר - שאין טעם - אבל היא התעקשה.
"הלכה עם הלב שלה" אמרה לי בביישנות.
ממש עשתה לי את היום.
היא שלחה לי בוואטסאפ תמונות של הגביע, והאמת שהוא במצב כה ירוד שבתמונה, לפחות, אי אפשר לזהות את השמות שלנו.
אני בתמורה שלחתי לה תמונה מאלבום החתונה שלי בה מופיע הגביע, כאשר החברים מהיחידה מוזגים בו יין לצורך הברכה......
החיילת היתה נלהבת וסקרנית - האם על הגביע חרטנו רק זוגות ששני בני הזוג שהתחתנו היו מממר"מ?
הסברתי לי שלא, שעד כמה שידוע לי אף אחד מהזוגות לא היו שניהם מהיחידה, ושהגביע היה שייך רק למדור שלי. לא לכל היחידה.
היא רצתה להקפיץ לי אותו, אבל היא ברמת גן בשלישות ואני אי שם בשרון - אז אמרתי שאם אהיה בסביבה אתקשר אליה ואבוא לקחת.
האמת שיש על הגביע הזה כמה שמות שברבות הימים הפכו לתותחים ממש - חלק בתחום ההיי טק, חלק בפוליטיקה....ובכל מקרה יש לו ערך נוסטלגי לא מבוטל.
כמובן שהודיתי לה מקרב לב שהתקשרה........
שעת צהריים. הטלפון, שזרוק על הספה, מצלצל.
אפליקציית ה-truecaller מזהה על הצג מישהי שאני לא מכירה.
על הקו בחורה צעירה.
"שלום, הגעתי לאמפיארטי?" (אמרה את שמי האמיתי המלא)
"כן" אני מאשרת.
"אני חיילת שמשרתת בממר"מ, ועשינו פה קצת סדר וניקיונות ומצאנו גביע......עם שמות ותאריכים חרוטים עליו....."
הגביע.
ביחידה בה שירתתי - יותר נכון במדור שלי ביחידה - נוצרה לה מסורת רבת שנים: כיון שכולנו שירתנו בקבע באיזשהו שלב (קורס תכנות מחשבים מחייב חתימה) התקיימו לא מעט חתונות.
אי אז, עוד בסוף שנות השישים נרכש גביע כסף (או מצופה כסף, או נחושת) ונחרטו עליו שמות הזוגות שהתחתנו פלוס תאריך החתונה.
הגביע התגורר בביתם של בני הזוג הטרי עד לחתונה הבאה....או אז עבר הוא לזוג החדש, וכן הלאה.
בחלקו העליון של הגביע התנוססה הכתובת:
"אין לתבוע מחשבה משיכורי האהבה"
T ואני התחתנו ב-1979, והגביע התנוסס לו בגאווה אצלנו על מדף בסלון.
בשלב כלשהו העברתי אותו הלאה לזוג הבא שהתחתן, אבל עכשיו התברר לי שלא זו בלבד שהוא הושאר בבסיס, אלא שגם לא נחרטו עליו שמות נוספים. אנחנו היינו האחרונים.
החיילת החביבה מעבר לקו הטלפון טענה שאין עליו עוד מקום לחריטה נוספת.
אולי נִקְנָה גביע חדש עבור הזוגות הבאים, והישן הושלך כלאחר יד באיזה ארון או מחסן.....אולי נשברה המסורת. אין לדעת.
החיילת החביבה החליטה להתקשר לזוג האחרון שהתחתן - אנחנו - בכל זאת עברו כמעט 40 שנה מאז.....
ולשם כך חיפשה את שמי באינטרנט.
היא אמרה שהחבר'ה ניסו לשכנע אותה לא להתקשר - שאין טעם - אבל היא התעקשה.
"הלכה עם הלב שלה" אמרה לי בביישנות.
ממש עשתה לי את היום.
היא שלחה לי בוואטסאפ תמונות של הגביע, והאמת שהוא במצב כה ירוד שבתמונה, לפחות, אי אפשר לזהות את השמות שלנו.
אני בתמורה שלחתי לה תמונה מאלבום החתונה שלי בה מופיע הגביע, כאשר החברים מהיחידה מוזגים בו יין לצורך הברכה......
החיילת היתה נלהבת וסקרנית - האם על הגביע חרטנו רק זוגות ששני בני הזוג שהתחתנו היו מממר"מ?
הסברתי לי שלא, שעד כמה שידוע לי אף אחד מהזוגות לא היו שניהם מהיחידה, ושהגביע היה שייך רק למדור שלי. לא לכל היחידה.
היא רצתה להקפיץ לי אותו, אבל היא ברמת גן בשלישות ואני אי שם בשרון - אז אמרתי שאם אהיה בסביבה אתקשר אליה ואבוא לקחת.
האמת שיש על הגביע הזה כמה שמות שברבות הימים הפכו לתותחים ממש - חלק בתחום ההיי טק, חלק בפוליטיקה....ובכל מקרה יש לו ערך נוסטלגי לא מבוטל.
כמובן שהודיתי לה מקרב לב שהתקשרה........
