באחד הפוסטים האחרונים העירה לי "כמו מניפה" על נושא הגיהוץ. כתבתי שירדתי "לגהץ קצת" והיא הסירה בפני את הכובע.........
אז ככה.
בבית הורי מי שגיהצה כל השנים היתה סבתא שלי.
מעולם לא נדרשתי למלאכה הזאת, וגם לא נמשכתי אליה (בניגוד לבישול ולאפייה, למשל, בהם שלחתי את ידי כבר בגיל 12).
כשהתחתנו גיהצנו מעט מאד בגדים, ממש רק מה שהיינו חייבים - ואת הרוב הרגשנו שאיננו חייבים, משום מה.
כל השנים היה לנו מגהץ אדים רגיל, קרש גיהוץ מעפן, ויש לי זכרונות מטושטשים ומקוטעים מכל העניין הזה.
בסביבות גיל 40 התחלתי לסבול מדלקות בכתפיים - ובשנים הראשונות סבלתי בעיקר מכתף שמאל.
היות שאני שמאלית, מייד הכרזתי על אי יכולתי לגהץ והתחלתי למסור כביסה לגיהוץ, במכבסה קרובה לבית, שהיה אז ברעננה.
בעל המכבסה, איש יקר וחביב, היה מגיע אלי הביתה, לוקח את הבגדים המיועדים לגיהוץ, ומחזיר אותם כעבור כמה ימים מגוהצים למשעי.
אהבתי מאד את הסידור הזה והתמכרתי אליו, והייתי מוכנה לשלם את המחיר (הלא נורא גבוה) שהוא גבה.
כשעברנו לכאן מצאתי מכבסה מקומית שתמלא את מקומו של הבחור החביב הרענני, ובמשך כמה שנים המשכתי את הסידור הזה, של מסירת הכביסה לגיהוץ.
עד ש-T סגר את עסק האירועים שלו והתחלנו לחפש היכן לצמצם הוצאות, והוא הפליא לעשות ולקח על עצמו את מלאכת הגיהוץ.
ובכל זאת T הוא גבר, הוא לא יתחיל ככה סתם לעמוד ולגהץ עם מה שיש - הלך וקנה לעצמו מגהץ קיטור לתפארת (שבמקרה עלה גרושים, כי היה האחרון מסוגו בהום סנטר ולא הופיע כלל בקטלוג המחירים).
במשך שנה או שנתיים גיהץ T את כל מה שדרש גיהוץ (הרוב הן ממילא חולצות שלו) - ואני התגאתי מאד בבעל הזה שגם מבשל וגם מגנן וגם מגהץ.
ואז הוא עבר את ניתוח הכתף הראשון, ותמו ימי הגיהוץ שלו.
בשלב ההוא דלקות הכתפיים שלי כבר היו די "בשליטה" (בעזרת תרגילים שאני מבצעת, שקבלתי ממטפלים שונים במהלך השנים - פיסותרפיסט, אוסתיאפט, מדקרת סינית) והבעייתית כרגע היא דווקא כתף ימין - כך שאזלו התירוצים.
ירדתי למרתף (שם נקבעה עמדת הגיהוץ) ופצחתי במלאכת הגיהוץ, וראו זה פלא - זה היה ממש קל, ואפילו קצת מדיטטיבי.
חלפו כמעט 3 שנים מאז, ואני עודי מגהצת כל שבוע באדיקות, ואפילו לא מקטרת על זה.
מי היה מאמין?
אז ככה.
בבית הורי מי שגיהצה כל השנים היתה סבתא שלי.
מעולם לא נדרשתי למלאכה הזאת, וגם לא נמשכתי אליה (בניגוד לבישול ולאפייה, למשל, בהם שלחתי את ידי כבר בגיל 12).
כשהתחתנו גיהצנו מעט מאד בגדים, ממש רק מה שהיינו חייבים - ואת הרוב הרגשנו שאיננו חייבים, משום מה.
כל השנים היה לנו מגהץ אדים רגיל, קרש גיהוץ מעפן, ויש לי זכרונות מטושטשים ומקוטעים מכל העניין הזה.
בסביבות גיל 40 התחלתי לסבול מדלקות בכתפיים - ובשנים הראשונות סבלתי בעיקר מכתף שמאל.
היות שאני שמאלית, מייד הכרזתי על אי יכולתי לגהץ והתחלתי למסור כביסה לגיהוץ, במכבסה קרובה לבית, שהיה אז ברעננה.
בעל המכבסה, איש יקר וחביב, היה מגיע אלי הביתה, לוקח את הבגדים המיועדים לגיהוץ, ומחזיר אותם כעבור כמה ימים מגוהצים למשעי.
אהבתי מאד את הסידור הזה והתמכרתי אליו, והייתי מוכנה לשלם את המחיר (הלא נורא גבוה) שהוא גבה.
כשעברנו לכאן מצאתי מכבסה מקומית שתמלא את מקומו של הבחור החביב הרענני, ובמשך כמה שנים המשכתי את הסידור הזה, של מסירת הכביסה לגיהוץ.
עד ש-T סגר את עסק האירועים שלו והתחלנו לחפש היכן לצמצם הוצאות, והוא הפליא לעשות ולקח על עצמו את מלאכת הגיהוץ.
ובכל זאת T הוא גבר, הוא לא יתחיל ככה סתם לעמוד ולגהץ עם מה שיש - הלך וקנה לעצמו מגהץ קיטור לתפארת (שבמקרה עלה גרושים, כי היה האחרון מסוגו בהום סנטר ולא הופיע כלל בקטלוג המחירים).
במשך שנה או שנתיים גיהץ T את כל מה שדרש גיהוץ (הרוב הן ממילא חולצות שלו) - ואני התגאתי מאד בבעל הזה שגם מבשל וגם מגנן וגם מגהץ.
ואז הוא עבר את ניתוח הכתף הראשון, ותמו ימי הגיהוץ שלו.
בשלב ההוא דלקות הכתפיים שלי כבר היו די "בשליטה" (בעזרת תרגילים שאני מבצעת, שקבלתי ממטפלים שונים במהלך השנים - פיסותרפיסט, אוסתיאפט, מדקרת סינית) והבעייתית כרגע היא דווקא כתף ימין - כך שאזלו התירוצים.
ירדתי למרתף (שם נקבעה עמדת הגיהוץ) ופצחתי במלאכת הגיהוץ, וראו זה פלא - זה היה ממש קל, ואפילו קצת מדיטטיבי.
חלפו כמעט 3 שנים מאז, ואני עודי מגהצת כל שבוע באדיקות, ואפילו לא מקטרת על זה.
מי היה מאמין?
