יום שישי, 20 בפברואר 2026

הרבה סימני שאלה

השבוע יצא שנפגשתי יומיים רצוף עם 'מחברת'. היא באמת עוברת תקופה לא קלה, בין הבריאות של בתה לבין עניינים שבלב. נראה לי שכאשר הדאגה לבתה וכל ההתעסקות עם זה מרחפת מעל לכל, אז גם דברים אחרים נוטים לקבל גרסא עגומה יותר. יותר באסה מהפרידה מהחבר, יותר לחץ ממלחמה קרבה..כן או לא. לא פשוט. אז אני משתדלת להיות שם, להקשיב, לא להטיף ולא להכביד בעניינים משלי. 

לקראת סוף השבוע פתאום נחת עלי דכדוך פתאומי. אני לא יודעת לומר אם זה קשור או לא קשור לחדשות ולכל הפרשנים מטעם עצמם שיודעים או לא יודעים לנבא אם ומתי תתחיל כאן מלחמה אבל ראיתי שאני לא ממש בטוב. הרבה אין לי מה לעשות עם זה, רק להסכים להרגיש איך שאני מרגישה ולעבור דרך זה....בדרך כלל זה עובד ובסוף זה מתפוגג מעצמו. 

אין לנו דרך לדעת באמת אם ומתי תהיה מלחמה, ולכן אנחנו ממשיכים בתכניות שלנו כאילו אין, וכמובן שבכל רגע נתון המציאות יכולה להגיע ולשבש לנו את הכל. ונתמודד. 

נכון לעכשיו אנחנו טסים מחר ליוון לשבוע. אלא אם יקרה משהו. 

נכון לעכשיו אנחנו חוזרים משם בשבת הבאה. אלא אם יקרה משהו. 

גם בבית עצמו ה"ארמון" היתה תקלה במיזוג, שהתבטאה בכך שבחדר השינה העליון המזגן פשוט לא פעל. 

במסגרת האחריות של הקבלן שמכר לנו את הבית פנינו אליו כדי שייסדר את זה. מדובר במערכת "משאבת חום" מהסוג החדיש ביותר, גם לחימום וגם לקירור, שאמורה להיות גם הכי חסכונית...אלא שמאז שהוא בנה את הבית לפני שנתיים ועד שאנחנו קנינו אותו, הבית עמד ריק וללא שימוש והם לא השכילו להפעיל את המזגן מידי פעם....ובקיצור עכשיו התברר שהמים בצינורות מטונפים וגם הפילטרים, וצריך להזמין שרברב שיעשה לזה תחזוקה. הודענו לו שאנחנו מגיעים לשבוע ושבשבוע שאחרי כן כבר יש לנו דיירים בתשלום, והוא התאמץ מאד יחד עם השרברב שלו לסדר מה שהוא יכול היה כדי שזה יעבוד עבורנו השבוע, אבל לשרברב יהיה זמן לתחזוקה רצינית רק בעוד כעשרה ימים.....אז נקווה לטוב עד אז. מקסימום נקנה מקרן חום אחד או שניים ליתר בטחון........

על זה נאמר "צרות של עשירים". 

התחלתי לקרוא ספר בשם רילוקיישן מאת איילת גונדר־גושן. היה קטע עם הספר הזה, שהמליצו לי עליו כבר לפני כמה שנים. בטעות אז הורדתי ספר בשם רילוקיישן דרלינג, רילוקיישן מאת אילת מאמו שי (אז קל להתבלבל - גם שם הספר דומה וגם שמה הפרטי של הסופרת דומה), ונחרדתי לגלות את הרמה שבה מדפיסים ספרים בימינו. באמת שאני כבר שנים לא מגבילה את עצמי רק ל"ספרות יפה" אבל הספר הזה היה פשוט מתחת לכל ביקורת - בכתיבה, בהגהה, בעריכה, בתוכן.........פשוט נורא. ולא הבנתי למה ואיך כולם ממליצים עליו. אופס. רק עכשיו התברר לי שהמליצו על הספר ההוא.......שכעת התחלתי לקרוא ואני עדיין לא יודעת לומר איך ומה. אז בהצלחה לי. 

בתחום מכירת הדירה של בתי, היא וחתני החליטו לתת את הדירה בבלעדיות למתווך שמצא כן בעיניהם, והם תולים הרבה תקוות ביכולות שלו לשווק ולדחוף ולמכור להם את הדירה הרבה יותר טוב ממה שהם עושים בעצמם. אני בספק אבל.......כך הם החליטו. חתני גם החליט לשפץ על חשבונם קצת את הלובי של הבניין....אולי זה, לפחות, לא יבריח את מי שבכלל יטרח להגיע (בקושי מתקשרים ובקושי מגיעים גם ככה). אוף. נקווה לטוב. 

קפצנו לביקור קצר אצל הורי היום, אז היה טוב לראות שהם בסדר. דווקא אמה של מנהלת הבית שלנו ביוון מאושפזת עכשיו, ונשמע שהיא דואגת מאד לשלומה. איחלנו לה כל טוב וכמובן שלא לחצנו עליה לגבי הבית, הניקיון, הכביסה של המגבות והמצעים....כל עוד זה רק אנחנו אז אנחנו יכולים להסתדר. עוד לא מדובר בלקוחות. נקווה לטוב גם בגיזרה הזאת. 

אז אולי תהיה מלחמה עכשיו ואולי יותר מאוחר...ואולי נטוס מחר ואולי לא. ואולי נחזור בזמן ואולי לא. ובכל מקרה הבית שלנו כאן יעמוד לרשותה של בתי ומשפחתה למקרה שתפרוץ מלחמה....אז לפחות על זה אני פחות מודאגת. ואם הם יגורו כאן אז גם החתול לא יהיה לבד..............

יום שני, 16 בפברואר 2026

קיץ בחורף

אני אפילו לא מנסה להיזכר אם כבר היו לנו חורפים כאלה ומתי בדיוק היו ימים כל כך חמים בפברואר. אני די בטוחה שהיו. 

היה איזה יום בשבוע שעבר שבו הטמפרטורות כאן היו מעל לשלושים ואצל בני בבוסטון היה מינוס 17! זה פער די מטורף. 

העוגיות אמסטרדם ש-T אפה יצאו נהדר וכל הארוחה היתה טעימה וכיפית, אבל באמת הרגשנו בחסרונה של שרי. 

בסוף לא רק שהיא כן ישנה כל הלילה אצל החברה, היא עוד נשארה אצלה עד הצהריים. בקיצור מסיבת הפיג'מות הראשונה שלה אצל חברות הוכתרה כהצלחה מסחררת. 

בששי שכחתי לספר שכאשר T הדליק את התנור כדי להכניס את אחת התבניות, כל הבית התחיל להתמלא עשן - עשן סמיך כזה של שמן שרוף. מסתבר שמשהו נשפך בתנור בפעם הקודמת שהוא השתמש בו, לא שמנו לב ולא ניקינו את זה, ועכשיו נאלצנו כמובן לנקות ולקרצף ממש לפני השהגיעו האורחים. מילא, לא נורא. קורה. 

בשבת עשינו את הליכת הבוקר באובך הנוראי שהיה, עם המון אבק באוויר - לא בדיוק מזג אוויר בריא להיות בחוץ ולעשות פעילות גופנית, אבל לא רצינו לוותר על זה. במשך שאר היום נשארנו בבית עם החלונות סגורים. 

סיימתי את הספר "בליינד דייט" - וכמובן שהבנתי די מהר (אפשר לומר, כמעט מההתחלה) את הטוויסט הצפוי בעלילה, אבל עדיין נהניתי ממנו מאד. נראה מה לקרוא עכשיו. 

בראשון ביקרתי אצל 'אורה', שהשתחררה מהשיקום (לאחר שנותחה פעמיים לאחר ששברה את עצם הירך) וחזרה הביתה ולכלבתה המתוקה. היא עדיין לא מאה אחוז בסדר אבל היא משתפרת. היא באמת חזקה ועם מוטיבציה גבוהה, ואמנם יש לה תמיכה משכנים, חברים וקצת מהילדים שלה (לא הרבה) אבל בגדול היא די לבד. ומסתדרת. באמת כל הכבוד לה. 

עוד השבוע טיפלתי סוף סוף בציפרניים אצל מישהי שעושה רושם הרבה יותר מקצועי מאשר זו שעבדה אצל הספר שלי (ובינתיים כבר לא עובדת אצלו), וגם ביקרתי במספרה - כך שאני מטופחת ומסודרת כמו שאני אוהבת. 

אחר הצהריים אנחנו מתכננים לבקר אצל בתי - כנראה לא נראה אותם עד שנחזור מיוון - אנחנו מתכננים לבלות בבית שם את כל השבוע הבא. אני מצפה כבר לפגוש את שרי ולשאול אותה איך היה אצל החברה בששי שבת. 

היה קטע מצחיק כשלא תפסתי את הקט-סיטר שלנו - הבן של השכנים - לא בוואטסאפ ולא בטלפון - וכששאלתי את השכנה, אמא שלו, אם הכל בסדר, היא כתבה שהתקלקל לו הטלפון והוא מנוטרל עד שיגיע הטלפון החדש שהם הזמינו לו. בכל מקרה היא אמרה שהוא זמין לטפל במיינקוני בשבוע שנהיה ביוון, ואני הצעתי להשאיל להם טלפון שהיה לנו בבית (לאחר שבשנה שעברה שדרגנו לטלפונים חדשים יותר) והוא בא בשמחה לקחת. זה יסגור לו את הפינה עד שיגיע לו המכשיר החדש. 

אז כרגע בא לי להעלות תמונות מתוקות עדכניות של מיינקוני..........




וגם להשוויץ עם כמה מיצירותיו האחרונות של T מאפוקסי

שעון עומד


בקבוקון


כלי לנר


קערה


לטאה


ידיים


שעון קיר


תמנון



יום שישי, 13 בפברואר 2026

עדכונים שוטפים

השבוע נפגשתי עם מחברת, שבאמת עוברת תקופה לא פשוטה עם הבריאות של הבת שלה, ואני באמת מקווה שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר. הן גיבורות, שתיהן. בנוסף לדאגות ולליווי ולתמיכה בבת, מחברת והבת שלה שותפות בקליניקה, וכל העומס של העבודה של הבת עכשיו גם נופל עליה. לא פשוט. 

הפענוח של ה-MRI של בתי חזר ללא ממצאים, לשמחתנו, וכעת לדעתי נותרה לה עוד בדיקה לבצע לפני שהיא תחזור לרופת האף אוזן גרון לקבל את האבחון הסופי ואת ההמלצות להמשך. 

בנוסף, ישבתי בוקר שלם עם אבא שלי על התוכנה TURBOTAX - להגשת דו"ח שנתי אמריקאי ל-IRS. אבא שלי מגיש את זה באופן עצמאי שנים, והוא באמת מבין בזה, אבל כבר יותר קשה לו, ומה שהתחיל לפני שלוש שנים כ"חפיפה" כדי שאתמצא ואוכל לתפוס פיקוד במקרה שהוא יפסיק לתפקד, הפך למסורת שאותה אנחנו מבצעים ביחד. אמרתי לו כבר בשנה שעברה שברגע שהוא כבר לא יוכל לעשות את זה אני פשוט אקח את החומר לרואה החשבון שלנו ואשלם לו שהוא יגיש את הכל. אין לי כוח להתעסק עם זה. אבל כל עוד הוא בעניינים, אני עוזרת ומשתפת פעולה. 

גם את כל דיווחי המיסים שלנו בארה"ב וכמובן בארץ בצענו ושילמנו והשלמנו ועשינו V על הפעילות הביורוקרטית הזאת - וההוצאות האסטרונומיות. אני אוהבת כשאנחנו מסיימים עם מטלות ויכולים להתפנות לדברים אחרים. פעם מזמן קראתי ספר גרמני - לא זוכרת מי היה הסופר - שכתב על "תענוגות החובה". אותן מטלות שחייבים לבצע....ואין זה תענוג גדול אבל כיף והקלה עצומה כשמסיימים עם זה. 

עוד השבוע, שותפנו ושריתה נסעו לסופ"ש ל"ארמון" - כך אנחנו מכנים את הבית ביוון (עוד לפני שרכשנו אותו.....האמת) לחגוג את יום הולדתה של שריתה. 

שותפנו התבאס מכך שהם טסים רק לארבעה ימים - שזה בעצם יומיים וחצי כי מגיעים בחמישי אחר הצהריים ועוזבים ממש על הבוקר, אפילו לפנות בוקר, בראשון. זה גם מעט ימים וגם מייקר את הטיסה, אבל שריתה לא מוכנה להפסיד כל כך הרבה ימי עבודה - והיא צודקת מבחינתה. יש לה עסק עצמאי ולקוחות שבאים אליה כבר שנים, והיא עוד צעירה, לא מוכנה עדיין לפרוש. 

שותפנו פשוט מאושר להיות שם. שם בבית, שם בכפר שלנו. הוא לא מפסיק לומר כמה שנהדר שם וכמה שהוא רגוע וכמה שהבית מושלם. זה כיף לשמוע. הוא גם אומר שהסוכנת שלקחנו כדי לנקות ולטפל בבית עשתה בינתיים עבודה ממש טובה, וזה שימח את כולנו מאד. 

אנחנו מתכננים לטוס לשבוע, כנראה בשבוע הבא, ונראה לי ששותפנו ירצה להתלוות אלינו. אנחנו מתכננים בעיקר לטייל הפעם, להכיר את הפלפונז קצת יותר ולגלות עוד מסלולים ואטרקציות תיירות, וברור שיהיה אחלה אם הוא יבוא גם. 

כששאלתי את הקט-סיטר אם הוא יוכל לטפל במיינקוני בתאריכים האלה ראיתי שהוא כלל לא קיבל את ההודעה שלי. למחרת התקשרתי אליו והמספר שלו לא היה זמין. תיארתי לעצמי שקרה משהו לטלפון שלו אבל גם קיויתי שהוא בסדר וכתבתי לאמא שלו - והיא אכן אישרה שהתקלקל לו הטלפון ושהוא מנוטרל עד שיגיע טלפון חדש שאבא שלו מזמין עבורו. אז גם כי אני נחמדה באופן כללי ואוהבת לעזור, אבל גם כי יש לי אינטרס שהילד יוכל לתקשר איתי ועם העולם, הצעתי להשאיל להם את הטלפון הישן של T - שנשאר פנוי לאחר שהחלפנו טלפונים בשנה שעברה. הם שמחו מאד, כמובן. 

הערב ארוחת ששי עם הורי והמשפחה של בתי אך ללא שרי, שבפעם הראשונה בחייה קבעה להישאר לישון אצל חברה. אצל חברות, בעצם, תאומות, שהן שלושתן חברות עוד מהגן. עכשיו נותר לראות איך יהיה לה והאם באמת היא תחזיק מעמד כל הלילה או שיגיע הטלפון שמבקש מההורים לבוא לקחת אותה - כמו שקורה הרבה פעמים במקרים כאלה. כך או כך היא מאד מאד מתרגשת לקראת זה. מתוקה שלי. 

לפי הזמנתם T הכין קציצות בקר ודגים, וגם קיש בצל ועוד כל מיני דברים טעימים, וגם הגדיל לעשות ואפה עוגיות אמסטרדם שהם סיפרו שהם מאד מאד אוהבים, ואנחנו כלל לא הכרנו. נראה איך זה ייצא. זו תמונה שהורדתי מהרשת אבל זה אמור להיראות ככה.

אז השולחן כבר ערוך ותיכף אצא להביא את הורי......שיהיה סוף שבוע שקט. 

יום שלישי, 10 בפברואר 2026

שבוע שגרתי

שמתי לב שלא כתבתי שבוע שלם, וכשניסיתי להיזכר מה בעצם קרה השבוע - הבנתי שהוא היה די רגוע ושגרתי.

היה אמנם ל-T התקף כאב נוסף בתחילתו - כלומר חמישה ימים אחרי ההתקף החזק של השבוע שעבר - אבל הוא הוגדר על ידו כ"בינוני". 

לא זוכרת אם סיפרתי כאן, שמאז שהורי עשו מנוי לעיתון "ידיעות אחרונות" הם התחילו לקבל ספר במתנה כל חודש. בדרך כלל אלה "ספרי מטוסים" אבל מידי פעם אמא שלי דווקא אוהבת, ומעבירה לי לאחר שסיימה - ובאמת יצא לי כבר לקרוא ספר או שניים שהעבירה לי שהיו לא רעים. מסוג הספרים שבשנתיים האחרונות יש לי סבלנות אליהם. לאחרונה התחלתי לקרוא אחד מהם, ספר בשם "בליינד דייט" מאת קתרין סנטר, שהתברר שלפני כמה שנים כבר קראתי ודי אהבתי ספר אחד שלה - "צעדים קטנים של אהבה" (או HOW TO WALK AWAY, קראתי אותו אז באנגלית במקור). 

התחלתי לקרוא והספר דווקא תפס אותי מייד, אלא ששני דברים היקשו עלי: ראשית, מדהים עד כמה התרגלתי לקרוא בטלפון ספרים דיגיטלים. לא נוח לי להחזיק את הספר המודפס. אני חייבת להדליק אור במיוחד כדי לקרוא כי הוא לא מואר מבפנים. אפילו להפוך את הדפים כבר לא נוח לי. זה מרגיש ממש מוזר. והדבר הבא שמפריע לי, שתמיד הפריע לי, הוא שתוך כדי קריאת התרגום העברי, כל הזמן אני "שומעת" איך המשפטים האלה היו כנראה נשמעים במקור באנגלית. מסתבר שקצת איבדתי את הסבלנות של קריאת ספר מתורגם - אלא אם אין ברירה כי המקור נכתב בשפה שאינני מבינה. בסופו של דבר, באמצע הספר, נשברתי והורדתי את המקור באנגלית לטלפון..........

נפגשתי פעמיים עם 'מחברת', שעוברת תקופה לא פשוטה עם בעיות בריאות של הבת שלה, וגם נפגשתי עם שכנתי 'שלהבת' - שלאחרונה אנחנו קובעות ביומן ומצליחות להיפגש פעם בחודש/חודשיים וכיף לנו עם זה ממש. לפני כן תמיד רצינו להיפגש אבל איכשהו הזמן היה בורח לנו - בעיקר היא זו שעסוקה מאד - ועכשיו שאנחנו קובעות מראש ביומן זה מצליח לנו וזה משמח מאד. 

את הארוחה המשפחתית ערכנו השבוע בשבת כי בתי ומשפחתה היו מוזמנים לאמא של חתני בששי בערב. בסוף זה בוטל בגלל אחותו הקטנה שברגע האחרון הודיעה שיש לה תכניות אחרות, אז הם נשארו בששי בבית. חמותה של בתי אמרה שזה יידחה לשבוע הבא, אבל כשבתי שאלה אותה אם בטוח האחות הקטנה זמינה - לא התקבלה תשובה. זה נראה לבתי מעט מוזר....אבל אני מקווה שלקראת יום רביעי הם כן יידעו אם הם הולכים אליהם או באים אלינו.

בכל מקרה הם באו בשבת בצהריים וגם הורי הגיעו, והיה מאד נחמד - פרט לעובדה שכאשר באים בשבת בצהריים הביקור איכשהו תמיד הרבה יותר קצר. כנראה ממהרים לשנ"צ של שבת.......אבל האיכות פיצתה על הכמות (כלומר על משך זמן הביקור) וכולנו נהנינו מאד. 

בראשון על הבוקר פגשנו את בתי, חתני וגם אחיינית-T2 (בתו האמצעית של אחיו של T שהיא מעצבת פנים) בדירה החדשה שלהם למעבר ראשוני עם הקבלן, לוודא שהכל בוצע לפי רצונם ודרישותיהם. הם שכרו את שירותיה של אחיינית-T2 ומאד מרוצים מהעבודה איתה. זו היתה הפעם הראשונה שמי מאיתנו ראה את הדירה. זהו בניין שעבר "פינוי בינוי" - כלומר בניין ישן שנהרס לגמרי ונבנה מחדש - בעצם בניין חדש. הבניין יפה מאד וגם המיקום שלו מצוין (רק ברור שתהיה לנו שם בעיית חניה, כמו בחלקים רבים של הרצליה), הגימור מעולה וגם הדירה יפה מאד, מוארת ומאווררת, עם נוף מרהיב שמשקיף על כל העיר ומגיע (ביום של ראות טובה) עד הים. 

היינו נהנים יותר כמובן לו היו כבר מצליחים למכור את דירתם הנוכחית - באמת שאין לי מושג מה יהיה עם זה, לדעתי הם כבר צריכים לרדת עוד במחיר, לפרסם "חייבת להימכר" וכדומה......כי הזמן אוזל. אבל כרגע זה מה שיש. 

אתמול אחר הצהריים בתי עברת את בדיקת ה-MRI שרופאת האף אוזן גרון ביקשה. נדמה לי שלא סיפרתי כאן על הסוגייה החדשה הזאת של בתי - על הירידה המשמעותית בשמיעה שלה ושהיא בנוסף סובלת מטנטון רציני. 

בבדיקת השמיעה בישרו לה שאכן יש ירידה משמעותית, בעיקר באוזן ימין, בשמיעה, וטענו שהטנטון נוצר על ידי המוח כסוג של "פיצוי" על אובדן ההשמיעה של הצלילים הגבוהים, או משהו כזה. הם טענו שהיא חייבת להתחיל להשתמש באופן קבוע במכשיר שמיעה מאד ספציפי, שגם מטפל בטנטון, וכמובן שזה מכשיר שרק הם מוכרים, ושלא מסובסד על ידי קופת החולים. 

לאחר בירור בתי גילתה שכל אחד במדינה יכול לקבל כ- 3000 ש"ח עבור כל אוזן מקופת החולים, אלא שזה רק כאשר רוכשים את המכשיר במכון עם הסדר עם הקופה. למכשיר הספציפי הזה אין לקופת החולים הכללית (בה בתי מבוטחת) שום הסדר (ולדעתה אין להם הסדר עם אף קופה), ועד כמה שהיא הצליחה להבין - אין להם מסלול החזר עבור מכשירים שנקנו באופן פרטי. בנוסף, גם אם היא תקבל החזר, עדיין מחיר המכשיר שהם טוענים שהיא זקוקה לו גבוה כל כך שהיא בכל זאת תצטרך להוסיף עוד כ-9000 ש"ח. וכל זה בנוסף על עוגמת הנפש שהיא חווה מעצם הקביעה שהיא תצטרך להתחיל להשתמש במכשיר שמיעה. 

בכל מקרה היא קודם כל פנתה לרופאת אף אוזן גרון פרטית (שגיסתי המליצה לה) וההיא שלחה אותה לעוד בדיקת שמיעה וגם ל-MRI כאמור. ואז נראה מה הלאה. 

בזמן שחתני הסיע אותה לבדיקה, אנחנו נשארנו עם הילדים - כלומר עם שרי בעיקר - שיחקנו וציירנו ו-T גם הכין ארוחת ערב מקורית: בייגלס אמריקאים עם סלמון מעושן וגבינת שמנת. ככה סתם הוא החליט שבא לו לנסות להכין בייגלס - בפעם הראשונה בחייו. וזה יצא מושלם. טעים ונימוח ו.....לא נשאר לבתי וחתני אפילו פירור עד שהם חזרו הביתה. 



יום שלישי, 3 בפברואר 2026

חגיגות המשך ליום הולדת, טיול פריחות והתקפי כאב

אתחיל מהסוף - ביום הולדתי, למחרת וגם היום לפנות בוקר T חטף התקפי כאב חזקים 😢!! 

אחרי כמעט חמישה שבועות ללא התקפים, זו היתה אכזבה גדולה ודי הכניס את שנינו לדכאון. מה יהיה עם הדבר הזה???

מה שמדהים אצל T הוא שאחרי כל התקף כזה הוא אמנם די גמור, אבל מתאושש מהר וחוזר מייד לענייניו. אז ממשיך לייצר את יצירות האפוקסי הנהדרות שלו - ואפילו מכר יצירה אחת, ומתכנן כאן תערוכה בחודש הבא - וממשיך להתעסק בענייני הבית ביוון, פרסום וקידום...לא נח לרגע. 

בחמישי גיסתי לקחה אותי לארוחת צהריים מפנקת ובעיקר זמן איכות שנדיר שאנחנו מקבלות - לבד רק שתינו - יכולנו לשוחח בנחת, להתעדכן, היה כיף ממש. 

בששי בארוחה המשפחתית שרי התעקשה להמשיך לחגוג לי את יום ההולדת, והכריחה את T למצוא נרות של 6 ו-7 כדי לשים על העוגה שהוא ממילא אפה עבור הילדים. היא גם הכינה לי מתנה - הכינה בעצמה תיק מנייר, מילאה אותו בברכות מצוירות שהיא הכינה...בקיצור, השקיעה ממש. מתוקה כזאת. קבלתי גם המון חיבוקים ונשיקות. 

בשבת לא התאפקתי ועשיתי סדר יסודי במדפים של T בחדר הארונות, שכבר לא ניתן היה למצוא בהם שום דבר. מדהים איך הוא מצליח לבלגן כל פעם מחדש......

בראשון יצאנו לטיול פריחות ספונטני - בהתחלה היינו בשביל הכלניות במנחת מגידו

























ובדרך הביתה עצרנו בשמורת הטבע ביתן אהרון, כדי לראות רקפות ונרקיסים. אז נרקיסים לא היו שם בכלל, אבל רקפות היו בשפע





וכשכבר ממש היינו בדרך הביתה, T פתאום החליט לעצור בדרך במסעדה בצומת "העוגן" - מסעדה בשם "עמק בראסרי" שהיתה ממש טעימה, עם שירות טוב וארוחה עסקית מאד משתלמת. הופתענו לטובה. 

לא הצלחנו לבקר אצל הנכדים כי בתי התחילה להרגיש לא טוב והעדיפה לא להדביק אותנו.....אבל נפגשתי הבוקר עם 'מחברת' וזה היה טוב כתמיד.