Queenstown קווינסטאון וסביבותיה

אחרי הטיפוס המפרך אך שווה לצפות בקרחון Rob Roy, 

יצאנו לכיווּן קווינסטאון Queenstown.

אותו זוג שפגשנו על המסוק (שנפגשו לפני 35 שנה בקיבוץ ברעם) המליצו לנו לנסוע דרך קרדרונה Cardrona לאורך רכס בשם Crown Range רצוף (איך לא?) נופים יפהפיים.

עצרנו לקפה טעים בתוספת scone גבינה בקרדרונה. מזג האוויר התקדר והתענן שוב, והתחזית הראתה שצפוי גשם בימים הקרובים. קיווינו לטוב והבנו שמה שיהיה, יהיה. אפשר לטייל בגשם עד גבול מסוים, תלוי עד כמה הוא כבד. 

מקרדרונה הגענו בקלות  ובמהירות (תוך חצי שעה בערך) לצימר שלנו, שהיה ממוקם באזור כפרי חמש דקות מהעיר קווינסטאון עצמה. 

הצימר הזה התברר כטוב ביותר ששהינו בו עד כה, ולמזלנו הזמנו כאן שני לילות. 

החדר היה מרווח ומאובזר ברמה שלא היה משהו שיכולנו לרצות או להזדקק לו שלא נמצא שם. 

אפילו האינטרנט היה חזק ומהיר, לשם שינוי. 

החצר הייתה יפהפיה עם נוף לנהר שוטאובר Shotover River, והיו בה ארנבות וכבשים ובעיקר: וג'קוזי מפנק בחצר.

כמובן שניצלנו את הג'קוזי. יותר מפעם אחת. בפעם השנייה ירד עלינו גשם תוך כדי..........

בערב יצאנו לטיול בעיר ולאורך שפת אגם WAKATIPU (וואקאטיפו) היפהפה. 

לארוחת הערב עלתה התלבטות לא פשוטה. מצד אחד הייתה המלצה חמה מאד (מאד) על מסעדת ההמבורגרים המפורסמת FERGBURGER, גם בכל האתרים וגם מעדי שסיפקה לנו הרבה מאד טיפים והמלצות לקראת הטיול בניו זילנד. 

אלא מה? 

אנחנו לא ממש אוהבים לעמוד בתור למסעדה, והתור ל-FERGBURGER היה (בכל יום ובכל שעות היום) כאורך הגלות בערך. לא ממש אוהבים זה מה שנקרא UNDERSTATEMENT. אנחנו לא עומדים בתור למסעדות. 

עדיין, חככנו בדעתנו אם בכל זאת שווה הפעם, אחרי ששמענו כל כך הרבה שבחים והמלצות....אבל שוב, לא היה היכן לשבת במסעדה, רק לקחת ולאכול בחוץ, ומזג האוויר לא ממש התאים לכך. אפשר היה לקחת לחדר (מרחק חמש דקות נסיעה משם)...אבל מה שהכריע בסוף את הכף הייתה ההמתנה (בתור להזמין) וההמתנה (לקבל)....וירדנו מזה. יומיים שהינו בקווינסטאון ויומיים התור לא התקצר ולו במעט. אולי הפסדנו את חוויית ההמבורגר של חיינו....לעולם לא נדע. 

במקום זאת, מצאנו מסעדה בווארית ואכלנו ארוחת ערב סבירה - שום דבר מסעיר. לא השגנו משהו אחר. 

אני חייבת לומר משהו על קווינסטאון 2022.

כולם סיפרו לנו כמה קווינסטאון יפהפיה ונהדרת, אבל "כולם" לא היו כאן הרבה זמן. הייתה קורונה, ולא כל המקומות התאוששו ממנה עדיין. בנוסף, "כולם" לא ידעו שממשלת ניו זילנד (או עיריית קווינסטאון) החליטה דווקא משהסתיימו הגבלות הקורונה לפצוח בשיפוצים מאסיבים של העיר. 

שיפוצים זו לא מילה. כל העיר היתה הפוכה.

בקצרה: המצב הרבה יותר גרוע מעבודות הרכבת הקלה בתל אביב....ומשבש גם למכוניות וגם ובעיקר להולכי הרגל.

לא היה תענוג גדול לשוטט בעיר הזאת בעת הזאת. וחבל. 

כל אותו הלילה ירד גשם ללא הפסקה וגם למחרת בבוקר היה גשום.

קיבלנו  ארוחת בוקר מפנקת לחדר, ובעלת הצימר החליטה לתת אותה על חשבון הבית (במקור היא הייתה בתשלום). הסיבה לכך, לטענתה, הייתה שבגבעה מול הצימר הממשלה כיסחה את יער האורנים, לטובת שתילת עצים מקוריים ניו זילנדים (לא זוכרת אם כבר הזכרתי שיש פרוייקט כזה בכל ניו זילנד, ביאור היערות המיובאים ושתילה מחדש של הצמחייה המקורית) והנוף מהצימר נפגע. על כך, לדעתה, הגיע לנו פיצוי. נו, טוב, לא התווכחנו איתה. 

בכל מקרה כך נראית בניו זילנד ארוחת בוקר קונטיננטלית. גם עם זה לא התווכחנו. 

מפאת הגשם וחוסר היכולת עדיין לטייל, יצאנו למכבסה laundromat, שהייתה ממש קרובה לצימר בכניסה לעיר. זו היתה אותה הרשת שכבר הכרנו מקרייסטצ'רץ' וזה עבד מצוין. 

עד שהכביסה התייבשה לה, פסק הגשם והחלטנו לצאת לטרק קצר שנקרא Jack's point track.

מייד כשהתחלנו לנסוע, בכביש צר בתוך העיר T חטף התקף כאב נוראי ולא היה היכן לעצור את הרכב. זה היה אחד ההתקפים הקשים יותר וגם נמשך יותר זמן. איכשהו הוא עצר חצי בצד עד שההתקף חלף, והנהגים הניו זילנדים האדיבים עקפו אותנו בלי לעשות מזה עניין. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה במצב דומה בארץ.

כשהוא התאושש הצעתי לנהוג אבל בעלי היקר טען שאין צורך והמשכנו לנסוע. הוא גם התעקש שהוא יכול לעשות את המסלול ושהכול בסדר. 

הגענו לתחילת המסלול והתחלנו לטפס. 

היו עליות ממש תלולות אבל היה גם נוף מהמם גם של העמק מתחתינו וגם של אגם wakatipu ושל העיר קווינסטאון מעברו השני. 

היינו לגמרי לבד, כנראה מפאת מזג האוויר. רק בנקודה אחת פגשנו בחור אחד בודד על אופני הרים....וואו, זה היה מסלול קשה עבור אופניים. 

עשינו רק חלק קטן ממסלולי Jack's point track - בסך הכל 4.5 קילומטרים אבל אז הגשם התחיל שוב והחלטנו לחזור לעיר.

מבט לאגם wakatipu ולעיר קווינסטאון

אבן הצפחה הזו אופיינית לאזור ונעשה בה הרבה מאד שימוש בבנייה וריצוף ברחבי העיר. 

בחזרה בקווניסטאון שתינו קפה קטן ליד האגם וברחנו מהגשם בחזרה לצימר. בשעות אחר הצהריים הגשם התגבר כל כך שנשארנו בחדר, ואפילו לג'קוזי לא ניתן היה לצאת. בסוף יצאנו אליו בגשם - כאשר הוא נחלש מעט - וישבנו ככה בגשם במים החמים. גם זו היתה חווייה. 

בערב הזמנו שולחן במסעדת Speights Ale House וקרה לנו קטע מצחיק עם זה. T היה בטוח שהוא יודע איפה זה, כי הוא ראה שלט כששתינו קפה בצהריים ליד האגם. אז לא הפעלתי את הגוגל מאפס והלכנו לאן שהוא החליט, ונכנסנו וזה היה סוג של פאב, מפוצץ באנשים, ובנוסף ראיתי שלט ש"מצטערים המסעדה סגורה". זה היה מוזר כי ההזמנה שלנו אושרה, אז נגשתי איכשהו בתוך הצפיפות והבלגן לאחד הברמנים ואמרתי לו שיש לנו הזמנה שאושרה. הוא אמר שזה ממש לא הגיוני וביקש לראות את ההזמנה, ואז הסביר שזה בכלל לא המקום הנכון. 

כשיצאנו הבנתי את הטעות של T. בחזית הפאב היה שלט פרסומת גדול לבירה SPEIGHTS!

כעת הפעלתי את הגוגל מאפס ובהליכה מהירה דרך מסלול השיפוצים והמכשולים של העיר הגענו למקום הנכון. 

למחרת בבוקר יצאנו דרך עיירת כורי הזהב ARROWTOWN שבשנות השבעים של המאה התשע עשרה התיישבו בה בעיקר סינים. אבל לא היה לנו זמן לשוטט בעיר עצמה, כי נכון לנו יום ארוך ומלא פעילות - ובבוקר עוד לא ידענו עד כמה הוא יהיה ארוך וגם רצוף תקלות - אבל על כך בפוסט הבא.