לפני זמן מה, אחרי שפרסמתי פוסט שמפרט דברים שקשה לי איתם אצל T, נשאלתי בתגובות אם אני יודעת מהם הדברים בי שמעצבנים את T. כלומר, אני זוכרת שנשאלתי, אבל עכשיו אני לא מצליחה למצוא את התגובות בהן נשאלתי על זה.
לא משנה.
שאלתי אז את T והוא טען שאין בי שום דבר שמעצבן אותו.
היה לי ברור שהתשובה הזאת בסך הכל אומרת, שהוא רגיל לדברים שלי שקשה לו איתם, ושהוא כבר לא ממש מתעצבן מהם.
אופציה נוספת היא, שהוא החליט שזו שאלה מכשילה, מהסוג "תגיד, המכנסיים האלה עושים לי תחת שמן?" 😛 והחליט לא להסתבך.
חוסר שיתוף הפעולה שלו לא הקל עלי, כמובן, אבל מאז, בכל פעם שנזכרתי בעוד משהו בי שמעצבן אותו - תיעדתי אותו לעצמי כאן....והנה כמה דברים שהצלחתי לאסוף בינתיים.
מרגיז את T שאני לא שאפתנית ושאני לא מחפשת להגדיל את העסק שלי.
כשעבדתי במחשבים - תִּסְכֵּל אותו שלא חתרתי להתקדם במעלה התפקידים. שעניין אותי להתמקצע ולהתמחות, אבל לא עניין אותי להתקדם ולא התעסקתי עם פוליטיקה ארגונית.
גם כשקידמו אותי לתפקידי ניהול (זוטר) זה היה בעל כורחי.
כש-T מבשל - מתעצבן אותו אם אני מתחילה לנקות משטחים שהוא עדיין עובד עליהם או לשים במקום מצרכים שהוא עדיין צריך להשתמש בהם.
כשהוא נוהג - מעצבן אותו אם אני מעירה לו על הנהיגה (מה שאגב הפסיק לגמרי מאז שיש "מוביל איי" שעושה עבורי את העבודה 🙂).
כשאנחנו צריכים לצאת - אני תמיד רוצה לצאת הרבה יותר מוקדם ממה שנראה לו שצריך.
פעם הוא היה ממש מתעצבן על זה. היום הוא כבר ממש רגוע לגבי זה - והאמת שגם אני.
אם מדובר במשהו כמו טיסה, הוא משתף איתי פעולה רק כדי שלא אהיה לחוצה.
אם מדובר על פגישה חברתית או משפחתית, אני נושמת עמוק ולא מלחיצה....גם אם אני רואה שנאחר.
ודבר אחרון שחשבתי עליו ממש היום קשור דווקא להוצאות שלנו, ולדרך שכל אחד מאיתנו מגיב אליהן:
כבר הרבה שנים שאנחנו מקפידים על תקציב חודשי ויודעים בכל רגע אילו הוצאות ואילו הכנסות יש לנו.
אבל זה לא תמיד היה ככה, והיו שנים שאף אחד משנינו לא עקב והיינו נכנסים למינוסים מפחידים.
באותה תקופה אני זוכרת שהייתי משתגעת כאשר T היה פתאום רוכש משהו גדול ויקר.
"מה את רוצה?" הוא היה מתפלא. "אני כמעט לא מוציא כסף" והוא צדק. הוא לא שילם חשבונות, הוא לא הלך לסופר, הוא לא שילם ועד בית, ביגוד לילדים.....כל ההוצאות השוטפות של הבית היו עלי.
אז הוא הרגיש - מבחינתו בצדק - שהוא רק עובד, לא מוציא גרוש, ו"מגיע לו" לקנות לעצמו כל מיני דברים. יקרים. פעם ב....
מצד שני, משגע אותו (עד היום) שיש דברים שכל חודש צריך לשלם עליהם.
אז יש דברים הכרחיים כמו חשמל, מים, ארנונה....זה מטריף אותו אבל הוא מבין שאין ברירה. ויש דברים - כמו כשהיה לנו מנוי של "yes", ששיגע אותו שאנחנו משלמים כל חודש 300 ש"ח (היו לנו מיליון ממירים....שאריות מהתקופה שהילדים גרו בבית...היה ממיר אפילו במקלט "למקרה חירום").
ההוצאה הלכאורה פעוטה הזאת של 300 ש"ח בחודש שיגעה אותו. ובסופו של דבר הובילה באמת להתנתקות.
ורק היום - כשמסיבות שונות החלטנו להתחבר שוב לטלוויזיה כלשהי בתשלום (פוסט עדכון בהמשך) - פתאום ראיתי את ההבדל המהותי הזה בינינו.
לי יש קושי עם הרכישות הגדולות, החד פעמיות. שנראות לי לפעמים מיותרות. שלו.
ולו יש בעיה עם התשלומים החודשיים......עם שירותים שמחייבים אותנו לשלם בכל חודש מחדש.
ואין בזה רציונל - כי ייתכן בהחלט, שהרכישות ה"חד פעמיות" שלו עולות בהרבה על התשלומים החודשיים השוטפים.
וייתכן שההפך הוא הנכון.........אפשר לבדוק את זה (הרי הכל מתועד באקסלים מפורטים).........
אבל ברור לי שזו תגובה רגשית לגמרי. של שנינו.
ושבכל מקרה עברו מזמן (טפו חמסה) ימי המינוס בבנק. ושאנחנו בסדר.
ושאנחנו בעצם כבר כמעט לא מתעצבנים זה על זה.....
לא משנה.
שאלתי אז את T והוא טען שאין בי שום דבר שמעצבן אותו.
היה לי ברור שהתשובה הזאת בסך הכל אומרת, שהוא רגיל לדברים שלי שקשה לו איתם, ושהוא כבר לא ממש מתעצבן מהם.
אופציה נוספת היא, שהוא החליט שזו שאלה מכשילה, מהסוג "תגיד, המכנסיים האלה עושים לי תחת שמן?" 😛 והחליט לא להסתבך.
חוסר שיתוף הפעולה שלו לא הקל עלי, כמובן, אבל מאז, בכל פעם שנזכרתי בעוד משהו בי שמעצבן אותו - תיעדתי אותו לעצמי כאן....והנה כמה דברים שהצלחתי לאסוף בינתיים.
מרגיז את T שאני לא שאפתנית ושאני לא מחפשת להגדיל את העסק שלי.
כשעבדתי במחשבים - תִּסְכֵּל אותו שלא חתרתי להתקדם במעלה התפקידים. שעניין אותי להתמקצע ולהתמחות, אבל לא עניין אותי להתקדם ולא התעסקתי עם פוליטיקה ארגונית.
גם כשקידמו אותי לתפקידי ניהול (זוטר) זה היה בעל כורחי.
כש-T מבשל - מתעצבן אותו אם אני מתחילה לנקות משטחים שהוא עדיין עובד עליהם או לשים במקום מצרכים שהוא עדיין צריך להשתמש בהם.
כשהוא נוהג - מעצבן אותו אם אני מעירה לו על הנהיגה (מה שאגב הפסיק לגמרי מאז שיש "מוביל איי" שעושה עבורי את העבודה 🙂).
כשאנחנו צריכים לצאת - אני תמיד רוצה לצאת הרבה יותר מוקדם ממה שנראה לו שצריך.
פעם הוא היה ממש מתעצבן על זה. היום הוא כבר ממש רגוע לגבי זה - והאמת שגם אני.
אם מדובר במשהו כמו טיסה, הוא משתף איתי פעולה רק כדי שלא אהיה לחוצה.
אם מדובר על פגישה חברתית או משפחתית, אני נושמת עמוק ולא מלחיצה....גם אם אני רואה שנאחר.
ודבר אחרון שחשבתי עליו ממש היום קשור דווקא להוצאות שלנו, ולדרך שכל אחד מאיתנו מגיב אליהן:
כבר הרבה שנים שאנחנו מקפידים על תקציב חודשי ויודעים בכל רגע אילו הוצאות ואילו הכנסות יש לנו.
אבל זה לא תמיד היה ככה, והיו שנים שאף אחד משנינו לא עקב והיינו נכנסים למינוסים מפחידים.
באותה תקופה אני זוכרת שהייתי משתגעת כאשר T היה פתאום רוכש משהו גדול ויקר.
"מה את רוצה?" הוא היה מתפלא. "אני כמעט לא מוציא כסף" והוא צדק. הוא לא שילם חשבונות, הוא לא הלך לסופר, הוא לא שילם ועד בית, ביגוד לילדים.....כל ההוצאות השוטפות של הבית היו עלי.
אז הוא הרגיש - מבחינתו בצדק - שהוא רק עובד, לא מוציא גרוש, ו"מגיע לו" לקנות לעצמו כל מיני דברים. יקרים. פעם ב....
מצד שני, משגע אותו (עד היום) שיש דברים שכל חודש צריך לשלם עליהם.
אז יש דברים הכרחיים כמו חשמל, מים, ארנונה....זה מטריף אותו אבל הוא מבין שאין ברירה. ויש דברים - כמו כשהיה לנו מנוי של "yes", ששיגע אותו שאנחנו משלמים כל חודש 300 ש"ח (היו לנו מיליון ממירים....שאריות מהתקופה שהילדים גרו בבית...היה ממיר אפילו במקלט "למקרה חירום").
ההוצאה הלכאורה פעוטה הזאת של 300 ש"ח בחודש שיגעה אותו. ובסופו של דבר הובילה באמת להתנתקות.
ורק היום - כשמסיבות שונות החלטנו להתחבר שוב לטלוויזיה כלשהי בתשלום (פוסט עדכון בהמשך) - פתאום ראיתי את ההבדל המהותי הזה בינינו.
לי יש קושי עם הרכישות הגדולות, החד פעמיות. שנראות לי לפעמים מיותרות. שלו.
ולו יש בעיה עם התשלומים החודשיים......עם שירותים שמחייבים אותנו לשלם בכל חודש מחדש.
ואין בזה רציונל - כי ייתכן בהחלט, שהרכישות ה"חד פעמיות" שלו עולות בהרבה על התשלומים החודשיים השוטפים.
וייתכן שההפך הוא הנכון.........אפשר לבדוק את זה (הרי הכל מתועד באקסלים מפורטים).........
אבל ברור לי שזו תגובה רגשית לגמרי. של שנינו.
ושבכל מקרה עברו מזמן (טפו חמסה) ימי המינוס בבנק. ושאנחנו בסדר.
ושאנחנו בעצם כבר כמעט לא מתעצבנים זה על זה.....
