כבר נדמה היה שזה לא ייגמר אף פעם - ובבת אחת כנראה זה נפסק. ה"סבב" הנוכחי. עד לפעם הבאה, שאולי תתרחש כבר במועד "מצעד הדגלים" הקרוב.
בביקור בשבת אצל הורי אמא שלי טענה שמצעד הדגלים הוא סתם עוד פרובוקציה. האמת? אני לא בטוחה. האמת? אני כבר לא בטוחה בהרבה מאד דברים.
מצד שני אמא שלי גם ניסתה לומר ש"כיפת ברזל" היא "סתם מיתוס" ושהיא לא מאמינה שזה בכלל דבר אמיתי או שזה שווה משהו - הייתי די בשוק. הסברנו לה מה זה בכלל "כיפת ברזל" וניסינו להבהיר לה באיזה מצב היינו בכל השנים האחרונות לולא אושרה ופותחה (ומומנה) המערכת הזאת.........
בקיצור מדובר באישה שבקושי יוצאת מפתח ביתה וניזונה רק ממה שכתוב בעיתונים או ממה שאנחנו מספרים לה.
בינתיים בכנסת ממשיכים להוכיח לנו שמזמן הקואליציה הזאת עומדת גבוה על המקפצה ומשתינה על כולנו בקשת. אין גבול לחוצפה ואין שום ניסיון להסתיר את מעשי הגניבות המגוונים המתוכננים נגד האזרחים במדינה הזאת.
אז בששי ובשבת יצאתי להליכה רגילה (7-8 ק"מ) עם המדרסים המשופצרים, ובינתיים אני בסדר. אבל באמת צריך לתת לזה כמה ימים. הבוקר הייתי בחדר הכושר על האליפטיקל כך שממילא זה לא גרם מעולם לרגל המסכנה שלי לכאוב.
בששי בצהריים אכן נסענו לראשון לחתונה - ובדרך כל שנייה שמענו ברדיו התראה על טילים, גם על אזור בית שמש ובית"ר עילית אבל בעיקר על יישובי עוטף עזה המסכנים. לראשון הם הפעם לא הגיעו. החתונה (או יותר נכון, מסיבת החתונה, כי לא נראה שהיתה שם חופה) נערכה על גג של בניין באזור התעשייה של ראשון. כל החלק הלא מקורה של הגג גם לא היה מוגן מפני השמש כך שהוא עמד ריק בשמש הצהריים הקופחת, ובחלק המקורה היה צפוף ומוזר. היינו בני הדודים (מהדור ה"קשיש") היחידים שהגיעו, והיו כמה בני דודים בודדים מהדור של ילדיי (בני הדודים מדרגה ראשונה של החתן) וכל השאר היו בני המשפחה מדרגה ראשונה של החתן/כלה ומלא מלא חברים. צעירים. ולא היה כמעט היכן לשבת (כי כאמור אף אחד לא רצה לשבת בחוץ בשמש). האוכל היה ברמה מאד נמוכה, אז אחרי שבירכנו את הזוג, את הוריו ואת סבתו - ושתינו קצת (T בעיקר נהנה מקצת וויסקי) ונשנשנו קצת (כדי לא להישאר על בטן ריקה), עשינו "ויברח" תוך שעה וחצי, והספקנו לשנו"ץ בבית. את המתנה לזוג המאושר נתנו מבעוד מועד (איזה כיף כאשר יש קישור של אולם האירועים דרכו אפשר לתת מתנה באשראי במקום לרשום צ'ק) כך שמילאנו את חובתנו וכולם יצאו מרוצים.
בילינו ערב שקט בבית עם ספר, מעט (מאד) חדשות וקצת סדרות.... ובשבת קפצנו כאמור לבקר קצת אצל הורי.
אבא חלש וחיוור וסבל מסחרחורות (אבל לחץ הדם שלו היה תקין). כבר התחלתי להסכין עם העובדה שהוא לא עומד להשתפר ולהתאושש בהרבה. אני מקווה שאני טועה.
בשבת אחר הצהריים לא נסענו להפגנה ובדיעבד אני מצטערת על כך. מארגני המחאה הודיעו שלא תהיה הפגנה בתל אביב ובמקום לנסוע בכל זאת (כי מי הם שיגידו לנו מתי להפגין?) או לנסוע לאחת מן ההפגנות האחרות שכן התקיימו, החלטנו להישאר בבית ולהזמין את בתי עם משפחתה לפיצה וגלידה. האמת - זה היה נפלא, כבר לא ראינו אותם שבועיים והתגעגענו נורא, וגם הם התגעגעו. היה כיף שהם באו וגם היה אירוח קל יחסית. כמובן ש-T הכין את הפיצה (הגלידה היתה כבר מוכנה). בנוסף הוא אפה עוגת שמרים (שנשמותק החליט בסוף הערב לקחת את מה שנשאר ממנה הביתה - סוף סוף הוא התחיל לאכול, הילד, כיאה למי שגם הוא נכנס כבר לגיל ההתבגרות).
לפני שהם הגיעו ראינו בקבוצת הוואטסאפ של הרחוב שהשכן ה"דו" שלנו העלה תמונה של רכב שחוסם לו (ולנו) את היציאה מהחניה. אם זו לא היתה חוצפה זה היה פשוט מושלם - רכב של חברת "אלביט" נעמד בדיוק לאורך הכניסה לשביל הגישה של שני הבתים שלנו. יש שם שער חשמלי ושלטים עם שמות המשפחה שלנו על הקיר, אבל הנהג/ת פשוט לא התייחס לזה.
תחילה התקשרתי למספר הטלפון שרשום על הרכב (תחת "איך אני נוהג?") כי זכרתי שפעם, כשהיה לי רכב חברה, השיגו אותי ככה כאשר איזו משאית שניסתה לעבור ברחוב צר בו חניתי התקשרה למוקד כדי לבקש ממני להזיז את הרכב. הפעם המוקד הזה היה חסר תועלת. המוקדן טען שהוא רק מעביר את ההודעה לקצין הרכב של החברה, שיטפל בזה תוך שני ימי עסקים. נפלא. הוא הציע שאתקשר למשטרה, וכך עשיתי. במשטרה אמרו שזה אכן תפקידם, אבל שהשכן (שהעלה את התמונה לוואטסאפ) כבר הקדים אותי והם מאתרים את הנהג. באמת תוך עשר דקות הרכב כבר לא היה שם, ומהמשטרה הגדילו לעשות והתקשרו אלי כדי לוודא שהבעייה טופלה. האמת? הופתעתי לטובה.
הבוקר הספקתי גם להיפגש עם 'מחברת' וגם להקפיץ את החתולה ל' לחיסון השנתי שלה.
מאז שהתחלתי לטפל בחתולים אצל הוטרינר המקומי שנמצא כאן מעבר לפינה, הכל מאד פשוט (וגם זול). הוא בדק את ל' בצורה מאד יסודית ודיווח שהיא נראית לו במצב מצוין. לא רע לחתולה בת מעל ל-13.
עם 'מחברת' נפגשתי לשם שינוי ליד איזו עגלת קפה, מהסוג שהתחילו לפעול ביישובים שבסביבה מאז הקורונה. הרעיון מאד נחמד, הביצוע קצת פחות התאים לי. הישיבה בחוץ, או על ספסלי פיקניק ללא משענת (וזה קשה לי) או על כסאות מאד לא נוחים (אותו הדבר) ולא כל הזמן הצלחנו למצוא צל. משום מה הם שמו מוסיקה רועשת שגם לא היתה לטעמי. והאמת שגם הקפה לא היה משהו. בקיצור - לא נחזור לשם.
בין לבין חיכיתי שעה בטלפון בשיחה עם איזה בנק, ששלח לי הודעה על איזה חשבון רדום ש"לא בשימוש מעל לשנה" שקיים על שמי מלפני הנישואים וכלל לא ידעתי על קיומו. כמובן שאחרי המתנה של שעה התברר שהם לא יכולים בכלל לדבר איתי כי אין להם מספר טלפון מעודכן שלי, ולכן לא יכולים לשלוח לי קוד אימות כדי לוודא שאני זו באמת אני. בקיצור - הם אמורים לחזור אלי כדי שאגלה אם בכלל יש לי כסף בחשבון הזה.
מחר, אם לא יצוץ משהו בלתי צפוי, קבעתי להיפגש עם 'ביוכימיה'.
בסוף השבוע T חוגג יום הולדת ואין לי מושג איך לחגוג לו. אין לי שום רעיון. והוא עצמו לא משתף פעולה, לא עושה עניין מיום ההולדת שלו. אולי אדבר על זה עם 'שותפנו' ו'שריתה'.....
ונקווה שהשקט אכן יישמר.
