לאות מתוקה

שוכבת על הספה עם "כרבולית" מול האח.
עייפה.
את הארוחה המשפחתית פלוס הדלקת נר חנוכה שביעי ערכנו אתמול, מוצ"ש, במקום ששי - והנכדים (הגדולים) נשארו לישון.
הבוקר T הכין להם את ארוחת הבוקר המסורתית - קרפים (חציים עם גבינת שמנת, חציים עם נוטלה), ואחר כך שיחקנו "רביעיות" קלפים (הם כיסחו אותי בקלות), "הרמז הצעיר" (חכמוד ניצח כשגילה ראשון מי אכל את העוגה, באיזו שעה ומה הוא שתה עם זה), הם ציירו להנאתם במשך כשעה וגם שיחקנו "טריוויה" (לשמחתי הם אוהבים את זה, ועל הדרך לומדים כל מיני פרטים שמרחיבים את השכלתם הכללית).

בצהריים נסענו לקולנוע וצפינו ב"מיה והאריה הלבן".
הם מאד נהנו. אני פחות.
ודווקא הנושא חשוב מאין כמוהו - הגברת מודעות לסכנת הכחדתם של האריות באפריקה (ובעולם), לקיומם (החוקי!) של חוות ציד לשם הספורט (איך זה עדיין חוקי הדבר הזה?!?), הבעייתיות (שנהיינו מודעים אליה כשהיינו בדרום אפריקה בשנה שעברה) של משפחות שמגדלות גורים של חיות בר כמו אריות בתור חיות מחמד - ואחר כך מגלות שיש אצלן בבית חיית טרף מסוכנת, ומה עושים עם זה.............
והאריה הלבן מטריף במתיקותו.
אבל המשחק לא משהו, והתסריט רדוד לטעמי, ובעיות אמיתיות כמו טראומה של ילד קטן שרואה הרג של חיית בר מול העיניים  - לא מוצגות באופן ברור ולא מוסברות כמו שצריך (כי זה סרט לילדים...אז ברור שהם מוגבלים עם העניין הזה, ומצד שני - כן חשפתם בעייה של התפתחות הילד, החרדתיות שלו, אז לפחות תציגו את זה כמו שצריך). לא יודעת - משהו חרק לי. למזלי הנכדים לא שמו לב לכל אלה ונהנו מהרובד שהם יכלו להבין. וכמובן שהסוף טוב.

לצערי התברר שנוקת שוב לא מרגישה טוב, בתי חששה שאלה האוזניים (היא בטראומת אוזניים מאז ינקותו של נשמותק, הצורך בכפתורים, הכמעט-חרשות שהיתה לו עד לניתוח וכמובן אינסוף דלקות אוזניים ולילות לבנים) אבל אני לא בטוחה שמדובר בזה. מקווה שהיא תשיג תור לרופאה (הבוקר לא הצליחה - אני לא מבינה איך נותנים לתינוקת לחכות כך לתור לרופא) ובכל מקרה ייעצתי לה בלי קשר לקבוע אצל הא.א.ג ילדים שנשמותק התנתח אצלה - ליתר בטחון. אין מה לעשות, רופא משפחה לא יכול לאבחן דלקות אוזניים אצל תינוקות כמו א.א.ג ילדים. אני זוכרת את זה עוד מינקותה של בתי עצמה.

לצערי גם אמא עדיין לא בריאה, והרופא (שסוף סוף חזר למרפאה באחוזה) טען שיש לה "התחלה של דלקת ריאות" ונתן לה אנטיביוטיקה חזקה יותר. מאד מטריד העניין הזה. לא יודעת עד כמה אפשר לסמוך עליו, ואולי אמא בכלל צריכה לקבוע עם רופאת מכבי (שאגב גם היא נעדרה השבוע מהמרפאה ביישוב).

וא פרו פו כל החולים האלה - גם כל החדשות שקשורות למגפת השפעת נשמעות לי קצת חורקות. מצד אחד לא התחסנו מספיק אנשים, מצד שני החיסונים עומדים לאזול.
כלומר מלכתחילה בניתם על זה שלא יתחסנו מספיק? מה נסגר?

לסיום רוצה להמליץ על ספר שונה ומופלא שעליו המליץ לי בני (אני באמצע, כך שאני יכולה להמליץ רק שבינתיים הוא מרתק, אין לי מושג מה אחשוב עליו בסוף - שהרי אני מאד ביקורתית לגבי איך סופרים מסיימים ספרים) - קוראים לו קרקס החלומות מאת ארין מורגנסטרן, הוא לא חדש (מ-2011) אבל גיליתי אותו רק עכשיו.........

בני גילה אותו במקרה כאשר חיפש ספרים לשמיעה (audible) שמקריא ג'ים דייל (הוא "שמע" מחדש את כל הספרים של הארי פוטר, אותם מקריא ג'ים דייל,  ואהב את הקריינות שלו). אני קוראת אותו באנגלית בטלפון.

ובחזרה לאח המבוערת - הבוקר הגיע הטכנאי (בפעם השלישית או רביעית כבר?) כי הקמין עדיין עשה המון בעיות בהדלקה (נדרשו שלושה או ארבעה ניסיונות בכל פעם עד שנדלקה להבת הפיילוט, ואז עוד שלושה או ארבעה ניסיות "להגביר" את האש עד שכל הקמין נדלק בפועל). היום סוף סוף נראה שזה עובד בסדר..............

נר אחרון של חנוכה וכל מה שבא לי זה לזחול למיטה..................לילה טוב. 

תמונות, מתכון, כמה עדכונים

 אוהבת את חנוכה. אוהבת להיפגש עם אנשים ולהדליק יחד נרות ולשיר.

בינתיים עשינו זאת רק פעם אחת, הדלקנו נר שני אצל בתי ואכלנו ארוחת ערב טעימה (שבעצם T הכין שם במקום).
שיחקנו עם נוקת עד שהיא הלכה לישון וצפינו בהנאה איך היא כבר זוחלת על גחונה ומצליחה להגיע לדברים שמעניינים אותה.
הראינו לחכמוד ולנשמותק (שההוכחה לכך שהוא כבר מרגיש טוב היתה ששוב הוא התחיל לקפוץ על הספה, למרות מחאותיה של בתי) את התמונות המרהיבות מהצלילה של T במאלדיביים.
היה ערב מאד מאד מהנה.
[בינתיים הבנתי שאתמול שוב עלה לנשמותק החום....אז עוד מוקדם מדי לשמוח]

בדרך הביתה אמנם נתקענו בפקק מוזר - כנראה הכביש היה חסום לגמרי למשך כמה זמן, לא ברור מדוע - שרגע אחד הווייז אמר שייקח לנו לפחות חצי שעה להגיע הביתה (וזאת רק אם נתחיל לבצע מעקפים דרך המושבים באזור) וברגע אחרי כן הכל נפתח והגענו הביתה תוך חמש דקות.

בנר ראשון הוזמנו באופן ספונטני ל'שלהבת' (השכנה שמטפלת לנו בחתולים) ובהתחלה הסכמנו בשמחה אבל ככל שנקפו השעות בערב (והיא גם דחתה את ההזמנה משמונה וחצי לתשע כי הילדים שלה אחרו להגיע) הבנו שאנחנו בעצם עייפים מדי - T היה אחרי טיסת לילה מהמאלדיביים ואני קמתי מוקדם כדי להביא אותו.....ביקשנו סליחה וויתרנו. הלכנו לישון מוקדם.

אמא מרגישה מעט יותר טוב, למרות שעדיין חלשה ועדיין ניכרת הליחה בשיעול שלה, אבל אני מקווה שהיא באמת בדרך להחלמה.
יותר מדי מפחידים כל הדיווחים על חולי השפעת (גם אלה שכן חוסנו!) שחלקם מגיעים למצב ממש קשה ובודדים אפילו מתו.......

אנחנו חזרנו לשיגרה מלאה, אל לקוחות הייעוץ של T ואל המתאמנים שלי, למפגשים עם חברות (אני) וחזרה מלאה לספורט (שנינו), וסוף סוף אני מרגישה במיטבי, בלי החולשה וההתעייפות שעוד איפיינה את הפעילות הגופנית שלי בשבוע שעבר עם תום המחלה.

לבקשת הקהל אני מעלה כאן כמה תמונות מהמצלמה התת ימית של T

ולמי שיש סבלנות וחשק לראות את הכל, הנה קישור לאלבום המלא

ספארי צלילה של T במאלדיביים דצמבר 2019

וכמו שהבטחתי, הנה גם קישור למתכון של הג'ינג'ר (זנגביל) המסוכר

@ כל הזכויות של התמונה שמורות לאתר foodal

וחוזר חלילה

החורף כנראה רשמית כבר כאן - למרות השמש המטעה - כי מעגל המחלות לא פוסק.
כבר בששי בערב כשנסעתי לארוחה אצל בתי, ראינו שלנשמותק מתחיל לעלות החום.
בשבת כבר הרגשתי שוב שגם אצלי מתחיל משהו שוב.......אוף.

ואצל אמא שלי המצב החמיר והבוקר היא כבר קיבלה אנטיביוטיקה.

בששי בתי וחתני הבינו (בערך שעה לפני שהגעתי אליהם) שאחרי השבוע המתיש שעברו אין לאף אחד מהם כוח לבשל, וחתני יצא עם חכמוד למסעדת "נונו" להביא take away. היה ממש טעים ואף אחד לא היה צריך להתאמץ וגם לא היו כמעט כלים לשטוף. WIN WIN.

אז בשבת לא נסעתי לחדר כושר, אבל כן יצאתי להליכה - הצלחתי ללכת כעשרים דקות וחזרתי חסרת נשימה.
לא, אני עדיין לא לגמרי בסדר. שוב אוף.

אבל בישלתי ונערכתי לשובו של T, והבוקר יצאתי בפקקים לשדה התעופה לפגוש אותו.
זה לא ממש היה הצעד ההגיוני לעשות - פקקים בדרך לשם ופקקים לא פחות בדרך חזרה - אבל ראיתי שבא לו שאאסוף אותו, והאמת שבא לי גם.

המפגש היה כיפי ומרגש, ולמרות שקצת נהניתי בימים האחרונים מהלבד, אני ממש שמחה שאנחנו ביחד שוב.
עכשיו אני עוזרת לו לערוך את התמונות שהוא צילם מתחת למים שם במאלדיבים....תמונות מרהיבות.

מחשבה שלא קשורה לכלום:
גם כשהגעתי לשכונה של בתי וגם כשיצאתי משם הביתה, פתאום הבנתי שמשהו מוזר לי: כשילדיי היו קטנים (ובוודאי כשאני הייתי צעירה) בימי ששי בערב תמיד היו ילדים / נוער ברחובות, גם כשהיה קר בחוץ.
בששי הזה לא ראיתי אף אחד בחוץ.
חומר למחשבה............

כמעט חזרה לשיגרה

מבחינת הבריאות אפשר לומר שחזרתי לעצמי.
ולמרות שהייתי שמחה שיירד קצת גשם, אני דווקא נהנית מהשמש הנעימה ומעובדה שאני יכולה לשבת כאן עם חלונות פתוחים ולאוורר את הבית.

ולצערי יש צורך באוורור הבית, כי החלטתי להכין את הג'ינג'ר המסוכר שעושה לי כל כך טוב בחורף - וברגע של היסח הדעת הצלחתי בעוונותי לשרוף אותו.
אז כן, יש ריח של ג'ינג'ר שרוף....וצריך להיפטר ממנו. מהריח. אולי גם מהג'ינג'ר - נראה אם הוא בכל זאת אכיל.

יש להשיג את הג'ינג'ר הזה, מופחת סוכר, בסופר ובחנויות טבע ותבלינים, ואני אכן קונה אותו - אבל התברר שיש כמה סוגים של ג'ינג'ר, והעונה של הסוג שאני אוהבת (שהוא פחות סיבי ופחות חריף) כנראה הסתיימה, וכעת כולם מציעים את הסוג שפשוט חריף לי מדי ולא טעים לי.
אז החלטתי להכין לבד........נו, טוב - והרסתי איזה 300 גרם של ג'ינג'ר משובח. מילא.

בנוסף אבשל קצת עוף עם תפוחי אדמה, בעיקר כדי שיהיה ל-T מה לאכול כשיגיע בראשון (אמור לנחות בבוקר).
איכשהו במהלך כל השבוע הזה שתחילתו במחלה, לא בא לי על בשר או עוף בכלל - ואכלתי בעיקר ירקות, פירות, ביצים, קצת פסטה ומוצרי חלב (כן כן אני יודעת שלא אוכלים מוצרי חלב כשמקוררים - זה איכשהו לא תופס לגבי).

סיימתי גם כביסות לשבוע הזה (ובהעדרו של T ובגלל שהייתי חולה ומה כבר לבשתי, אין לי בכלל גיהוץ! 😎).

בחמישי פצחתי את הבוקר בנסיעה לסופר, כרגיל, ואספתי את הורי בדרך.
אמא עדיין לא מרגישה טוב ולא ציפיתי שהיא תצטרף אבל כשהגעתי ל'אחוזה' ראיתי אותה עומדת ומחכה לי יחד עם אבא...

אחרי שסיימתי לסדר את כל הדברים שקניתי, נסעתי לבתי.
למרות שנוקת כבר בריאה, לכאורה, אבל עדיין חלשה ועדיין סובלת מתופעת הלוואי הידועה של מחלות אצל ילדים -  הקרואה במשפחתנו "אימיטיס" (כלומר צמודה ובלתי נפרדת מאמא), בתי ביטלה גם את כל הטיפולים בקליניקה של יום חמישי ונשארה בבית.

היא כן לקחה את נוקת לגן למספר שעות, יותר כדי שנוקת תזכור מה זה המקום הזה ואולי גם תיהנה קצת. וזה דווקא הלך ממש טוב. אבל היא אספה אותה בסביבות אחת עשרה, עוד לפני חוג "חיות" (איזה כיף שיש דבר כזה בתינוקיה!), וכשהגעתי הן כבר היו שתיהן בבית.

נוקת הסכימה מעט לבלות איתי בזמן שבתי בישלה וכיבסה וניסתה לעשות כל מיני דברים בבית (את השעות המעטות בהן נוקת היתה בגן היא ניצלה להבריק את הבית, שכבר היה במצב נוראי אחרי כל השבוע הזה שבו נוקת היתה כל הזמן על הידיים ולא היתה לה אפשרות לעשות שום דבר).

בשאר הזמן היתה הקטנה על בתי (בידיים, או עם ציצי בפה) ואני עזרתי עם הכלים וכו.
כשהגיעו אחיה הגדולים מבית הספר אכלנו צהריים ביחד, ואז שיחקנו ביחד - בזמן שבתי ונוקת נמנמו מעט - והיה אחר צהריים ממש מהנה.

אני גאה לומר שהטלוויזיה לא הודלקה אפילו פעם אחת.
ושלמרות שחכמוד לא ממש עזב את הטלפון שלו - במקום להיות שקוע במשחקים ולהתעלם ממני ומנשמותק, הוא השתמש בו לצלם אותנו ולצייר על התמונות תוספות מצחיקות ולשתף אותנו בתוצאות.

שיחקתי "לוטי קרוטי" עם נשמותק וחכמוד לא השתתף, אבל למשחק הקלפים "רביעיות" הוא כבר הצטרף, ובמשחק ה"צוללות" הוא היה המשקיף והשופט - בקיצור הצלחתי לגייס גם את תשומת ליבו ולהרחיק אותה מעט מן המסך הקטן.

כשחתני הגיע נפרדתי מהם ונסעתי הביתה למקלחת חמה, בינג' של סדרות טלוויזיה וארוחת ערב מאולתרת....לא היה לי כוח להשקיע.
בלילה היה לי חם, ואני באמת לא סגורה על עצמי לגבי איזו פיג'מה ללבוש....כי כשאני נכנסת למיטה אז קר לי, ומתי שהוא במהלך הלילה מתחיל להיות לי חם ולא נעים..........ולא תמיד אני מתעוררת מספיק כדי להתחיל להשיל דברים..........

דיברתי פעמיים עם בני ו/או כלתי השבוע והם נראים טוב, ותינוקי פשוש מתמיד.
עכשיו, בנוסף למאמצים הרגילים שלו לעמוד וגם לקחת כל דבר בבית ולהכניס לפה (פרט לאוכל, אוכל לא ממש מעניין אותו), הוא התחיל גם לומר "דה דה " וגם "גה גה" וזה פשוט ממוגג.
והוא לא נח לרגע.
בשיחה עם בני הוא פשוט השתמש בבני כגן שעשועים. טיפס עליו, עבר מצד אחד שלו לצד שני, נעמד, התיישב, התגלגל....איזה ילד מתוק ומצחיק!

היום יום הצלילות האחרון של T ומחר הוא מתחיל את המסע בחזרה הביתה, כאמור יגיע בראשון בבוקר.
אז גם הפרק הזה עומד להסתיים.
בניגוד לגעגועים של תחילת השבוע, בימים האחרונים אני דווקא נהנית מהלבד בבית. אולי כי אני מרגישה טוב יותר. אולי כי אני פשוט התרגלתי. אבל יהיה טוב שהוא יחזור כבר.

הוא לא הצליח להעלות תמונות מהמצלמה התת ימית שלו למחשב/לרשת אז כל התמונות שהוא שלח עד כה הם לא שלו - כשיהיו לי תמונות שלו, אעלה חלק לכאן - הצלילות האלה הן באמת חוויה שלא מהעולם הזה...........

שבת שלום

שיפור הדרגתי

רוב האיכס מאחורי ולמרות שיש שאריות צינון פה ושם, נראה לי שהשלב הגרוע ביותר עבר ואני בדרך להבריא.

אמא שלי דווקא מדווחת שאין שיפור אצלה, ואז הבנתי שהיא ממשיכה את רוטינת ההתעמלות שלה (הליכות בחוץ פלוס  חדר כושר)...אז הצעתי לה בעדינות לנסות לשבות ליום יומיים לגמרי ולראות אם זה אולי עוזר.
לא בטוח, אגב. אולי זה כמו שחמי ז"ל היה אומר על מחלות כאלה: או שזה לוקח שבוע או שבעה ימים...............

חתני, אגב, יוצא לאימון אינטנסיבי ברגע שהוא מתחיל להרגיש חולה. טוען שככה הוא הורג את הוירוסים/חיידקים. והאמת היא שרוב הזמן זה עוזר לו...........לא תמיד.
בכל מקרה למרות שהיא באמת בריאה וחסונה, לא יכולה להשוות את גופה בן ה(כמעט) 88 של אמא שלי לגופו החסון של חתני בין ה-39.
לא ממש.

נוקת עם חום כבר ממוצ"ש - והשבעתי את בתי שאם היום הוא לא יורד, שתיקח אותה לבדוק אוזניים, גרון, אולי אפילו צילום ריאות. היא בדיוק כמו שבתי היתה בתור תינוקת - ברגע שהחום יורד (בזכות הנובימול) היא אוכלת, משחקת, מחייכת, ישנה.....הכל בסדר. אבל כשעולה החום היא ממש מסכנונת. נצמדת לבתי, לא יורדת לה מהידיים, לא אוכלת, מתקשה לישון..........

תינוקי עכשיו כבר בשלב שהוא כל הזמן עומד, זה הבילוי החביב עליו. זה וכמובן לעשות בלגן - לשלוף ספרים וצעצועים מהמדף. מה שלא ממש מעניין אותו זה אוכל, דווקא. הוא ממש קטנצ'יק וגם יחסית לעצמו הוא לא עולה במשקל כמו שצריך. אבל הוא תינוק שמח ופעיל וערני - מתפתח מעל ומעבר למצופה, אוהב להקשיב לסיפורים...במיוחד ל"אריה שאהב תות".
בקיצור - מאמינה שיהיה בסדר בסוף עם האוכל.

T נהנה במסע הצלילה שלו במאלדיבים, וכבר הצליח לשלוח תמונות וסרטונים נהדרים, אבל לא מהמצלמה שלו - ממנה משום מה הוא עוד לא הצליח להעביר את התמונות לענן או למחשב (שלקח איתו במיוחד בשביל זה).
מוזר.
מקסימום יעשה הכל כשיחזור הביתה.

הים שם סוער מאד השבוע ובהתחלה הוא אפילו חטף קצת מחלת ים (בסירת הצלילה בעיקר, מהנדנודים ומריח הדיזל של המנוע) אבל הצליח להתגבר על זה והצלילות נהדרות, משהו כמו שלוש צלילות ביום ואחת בחושך.
בחוץ אפור ולפעמים גשום אבל חום אימים והם רוב הזמן או מתחת למים או במזגן בסירה.

גם החבר'ה שצוללים איתו נחמדים מאד, והוא באמת נהנה מאד.

אתמול הטכנאי שתיקן את הקמין לא עשה את העבודה כמו שצריך עד הסוף והוא יצטרך עוד לעבור כאן כדי לכוונן כמה דברים. ראשית - זה נדלק אבל לא תמיד. לפעמים צריך לנסות פעמיים או יותר עד שזה יידלק. לא תקין. שנית לא ניתן להנמיך את גובה הלהבות - אני לוחצת ולוחצת להנמכה ושום דבר לא קורה עד שפתאום באחת הלחיצות כל הלהבות (פרט לפיילוט) נכבות לגמרי. זה לא אמור להיות ככה. הוא אמר שיעבור כאן.............מקווה מאד בשבילו, אחרי הסכום האגדי שנאלצנו לשלם על העבודה (שאמורה היתה לכלול ניקיון יסודי, שהוא לא ביצע בכלל) ועל החלק התקול.

הטכנאי של מכשיר חימום המים בגאז הגיע והחליף כרטיס.......מקווה שזה כן יעשה את העבודה כמו שצריך.
אחרי שהלך יצאתי להליכה קצרה - להתרענן ולעשות כמה סידורים נחוצים כאן במרכז היישוב (מרחק 3 דקות הליכה מהבית). חשבתי שיהיה קר אבל שמשי ושיהיה לי טוב לנשום קצת אוויר צח. בפועל אחרי כמה דקות בחוץ הבנתי שלא קר בכלל והתחלתי להתקלף מחלק מהשכבות.

כשהייתי כבר בדרך חזרה התקשרה 'מחברת' שהיא בסביבה וקפצה לקפה, וזה היה מאד נחמד.

החתולים שמעו אותי כנראה מקטרת ל-T אתמול בטלפון שהם לא מתייחסים אלי מספיק בהעדרו, והם באו שניהם (כל אחד בזמן אחר) להתפנק עלי על הספה בערב. אבל בלילה הם לא ישנים איתי במיטה. החתול ד' ישן על הספה "של הנכדים" מולי, ומחכה שאתעורר, והחתולה ל' כנראה ישנה בסלון. הם כן מתייצבים אצלי בחדר בבוקר כהרגלם...אבל אחר כך מוצאים להם את פינות הבית המועדפות עליהם ונעלמים. קצת מעליב....

נוקת מרגישה קצת יותר טוב, דיווחה בתי, והיא יצאה איתה לסיבוב קצר בחוץ להתרענן גם היא.
הילדים הגדולים עשו לה הצגות הבוקר שגם הם לא מרגישים טוב ולא רוצים ללכת לבית הספר, וברגע של חולשה היא נכנעה להם, ואחר כך הצטערה על זה, אז כשיצאה לטייל עם הקטנה הודיעה להם שבינתיים הם מתבקשים לנקות את הבית.
לסדר את חדר העבודה/משחקים, וגם לשאוב (יש להם שואב אלחוטי שגם ככה הילדים מאד נהנים לעבוד איתו).
מעניין אותי מה היא מצאה כשחזרה הביתה מהטיול הקצר עם התינוקת..........😉

בסך הכל באמת אני משתפרת. הלילה גם ישנתי טוב יותר, רצוף פחות או יותר מסביבות אחת עשרה ועד חמש, ואז עוד הצלחתי להרדם/לנמנם וקמתי סופית קצת אחרי שבע.

עוד לא עשיתי היום את תרגילי הפיזיותרפיה......
מקווה להמשך שיפור ושכולם יתחילו כבר להבריא במהרה בימינו אמן!

יומן מחלה

פתאום מוצאת את עצמי עם המון זמן פנוי, מנסה להחלים מהוירוס המעצבן הזה, לא מצליחה לעשות הרבה פרט לקריאה, כתיבה, צפייה בטלוויזיה - והמון שינה. אה, כן, והמון שתייה.

קטפתי לי לימון מהעץ, גרדתי ג'ינג'ר טרי, והכנתי לי תה.

T הגיע בשלום למאלדיבים. מקווה שיהיה לו כיף.

מצחיק אותי שמצד אחד חיכיתי לשבוע לבד הזה (לא ציפיתי לחלות כמובן) אבל עכשיו שהוא נסע אני מתגעגעת. אולי בגלל שאני חולה ואולי מסיבות אחרות - אתמול אפילו בכיתי קצת אחרי שהוא נסע. זה עוד לא קרה.........

בהמשך לפוסט הפירגון של השבוע שעבר, הוא החליט לנסוע לשדה במונית (אני לא הרגשתי מספיק טוב כדי להסיע אותו, ולא בא לו לנסוע עם הרכב, לחנות בחניה לטווח ארוך, לנסוע באוטובוס עם מזוודה מלאה בציוד הצלילה פלוס טרולי...), והזמנתי שוב את "מוניות נתב"ג" ושוב ההיענות היתה מיידית וטובה, הנהג התקשר מהדרך והגיע בול בזמן. כנראה שנתחיל לעבוד איתם באופן קבוע.

'נוקת' חולה גם היא, במהלך הלילה עלה לה החום, ובבוקר הגיע ל-39.5 (תינוקות נוטים לחום גבוה, כנראה כי אין להם דרך אחרת לספר שהם חולים....) אז שוב היא בבית עם בתי.
אתמול בתי שלחה סרטון שבו היא סוף סוף זוחלת על הגחון במרדף אחר צעצוע שהיא רצתה לתפוס. עד עכשיו היא לא הבינה שאפשר לנסות להתקדם לבד - ובכל פעם שרצתה משהו מחוץ להישג ידה היתה נוהמת כדי שמישהו יביא לה. זה היה מאד מרגש ומשמח לראות שהיא הגיעה לשלב הזה.

בגזרת הבית המון דברים התחילו להתקלקל לנו לאחרונה. הבית בן תשע ומשהו שנים, וכנראה בכל זאת יש איזשהו בלאי בלתי נמנע לחלק מהדברים.
אז מנורות ניאון במטבח ובחדר הכביסה T החליף בעצמו, אבל לתריס אחד בחדר של בני נקרעה רצועה, וצריך להזמין את בעל המקצוע שיתקן אותו.

בקמין (על גאז) התקלקל החלק שמזרים את הגאז באופן אוטומטי כשמדליקים אותו. היה כאן טכנאי בשבוע שעבר וסידר בינתיים (זמנית) שיהיה פיילוט (להבה) דלוק כל הזמן ואנחנו רק נגביר או ננמיך כשנרצה להשתמש בקמין (בלי לכבות, כי אם נכבה הוא לא יוכל להידלק שוב). מחר הוא אמור להגיע עם החלק החדש כדי לתקן סופית.
יקר הסיפור הזה. לא ברור למה.
כאילו אם קמין על גאז נחשב מוצר יוקרה, אז גם כל החלקים שלו אמורים להיות יקרים? למה?

והמכשיר לחימום מים בגאז שלנו מזייף, עוד מהחורף שעבר.
יוצאים מים חמים ואז פתאום ללא סיבה המכשיר מפסיק לחמם. זה בדרך כלל כמובן קורה באמצע מקלחת כשהגוף מלא סבון........ואז או שמשלימים את המקלחת עם מים קרים (ברררררררררררר) או שמחכים כמה דקות ואז המכשיר על דעת עצמו מחליט שוב לחמם את המים (גם כן ברררררררררררר).

בחורף שעבר הגיע טכנאי והחליף חלק, אבל זה בעצם לא עזר.
עזבנו את זה כי חלף החורף והיתה מספיק שמש כדי שלא נזדקק לחימום מים.
עכשיו זה ממשיך, וטכנאי שביקר כאן בשבוע שעבר לא מצא סיבה לתקלה, והציע שכאשר אנחנו משתמשים במים חמים, נשתמש אך ורק בחמים (לא נמהול עם מים קרים כדי שיהיו פושרים) ואז ייתכן שזה לא יקרה.
הוא קבע את טמפרטורת המקסימום של המים ל-47 מעלות.
הוא הבטיח שאם זה בכל זאת ימשיך לקרות הוא יגיע להחליף את המכשיר. הוא הבטיח שיעדכן במערכת שזה מה שצריך לעשות אם התקלה תחזור על עצמה.

באמת רעיון מוזר.
לא כל אחד יכול להתקלח במים רק חמים. מה עם התינוקות שהיו כאן?
אבל זרמנו איתו, ניסינו במשך שבוע, וראו זה פלא: גם כשמשתמשים אך ורק במים חמים התקלה קורית.
אז הבוקר התקשרתי וביקשתי שיגיעו להחליף את המכשיר.
קבעו איתי לשלישי בבוקר. מקווה שיחליפו ובזאת תגיע גם הסאגה הזאת לסיומה.

אז זהו, הצלחתי מעט לגהץ למרות החולשה, ועכשיו אתמקם לי על הספה עם ספר (בטלפון) או סידרה או סרט.........יאללה שייגמר כבר הצינון הזה!

נפילת מתח?

או סתם וירוס.
בכל מקרה אני מקוררת ומרגישה קצת "קווצ'ית".
אז אני נחה בבית ולא עושה (כמעט) כלום, ושותה הרבה וישנה הרבה ומחכה שיעבור.

השבוע שבו היו כאן בני, כלתי ותינוקי היה קסום.
יצא לי גם להיות איתם יחד וגם קצת עם תינוקי לבד - לא הרבה מדי - וזו היתה הנאה צרופה.
גם היינו יחד אצל בתי, וגם היא ומשפחתה הגיעו לכאן - ולראות את האח והאחות והמשפחות שלהם יחד, שמחים ואוהבים ונהנים - זו הנחת הכי גדולה שיכולה להיות.

ייתכן מאד שנדבקתי בסופו של דבר מהתינוקות - קודם 'נוקת' היתה מקוררת נורא ואחר כך 'תינוקי' גם.
או שבאמת אחרי כל ההתרגשות הגוף שלי מאותת שזקוק למנוחה. לא יודעת.

היה לי קשה להיפרד הפעם, אבל מצד שני קבלנו בחזרה את השקט ואת השיגרה, שאנחנו אוהבים כל כך.

בשיחת וואטסאפ עם כלתי אחרי שהם נחתו, היא סיפרה שהטיסה היתה ממש קשה לתינוקי, הרבה בכי וקושי לישון, ואז במונית מהשדה הוא בכלל התחרפן (שונא נסיעות), אבל שפתאום כאשר המונית נכנסה לרחוב שלהם הוא נרגע והתחיל להסתכל סביב ולחייך ולקשקש - קשה להאמין, אבל הוא כאילו זיהה שחזרו הביתה.
כשנכנסו לבניין הוא עוד יותר שמח, ובבית הוא נרגע לגמרי. די מדהים הילד הזה. מתוקי.

בחמישי בבוקר כבר הרגשתי לא טוב, אבל לא ויתרתי על "תורנות סבתא".
נסעתי לביתה של בתי לקראת בואם של הגדולים מבית הספר.
חכמוד התקשר אלי כשיצאו (זה הנוהל: להתקשר לאמא או לסבתא - מי שמחכה בבית - כשיוצאים מבית הספר).
חיכיתי להם עם ארוחה חמה (שבתי הכינה, אני רק חיממתי), והספקנו לסיים בערך חצי ארוחה כשהודיעו לי מהגן שנוקת התעוררה.

נסענו אליה ביחד שלושתנו.
כשהגענו לגן התקשר חתני ושאל אם לא סוער אצלנו.
האמת שהיה מאד שקט בחוץ. מעונן אבל נעים ורגוע.
אמרתי שלא, ושבדיוק הגענו לגן אז נדבר אחר כך, ונכנסנו לקחת את נוקת.
כשיצאנו מפתח הגן התחילה סערה מטורפת, ממש מהרגע להרגע - רוח חזקה שהעיפה הכל סביבנו כמו מיני טורנדו. לנוקת לא היה מעיל, רק כובע, אז עשיתי כמיטב יכולתי לעטוף אותה באימונית שלי, הילדים רצו מהר ונכנסו לרכב, בזמן שאני קשרתי אותה בכיסא, ונסענו מהר לכיוון הבית.
בשלב הזה התחיל גם גשם זלעפות. ממש תוך דקה.
היתה לי מטריה אבל ברוח המטורפת היא לא הביאה תועלת.
שוב רצנו מהר ככל שיכולנו לתפוס מחסה, נרטבנו מעט אבל בסך הכל זה עבר בשלום.

הם המשיכו עם ארוחת הצהריים שלהם, אני החלפתי לנוקת חיתול (וטוב שכך, היה מה להחליף!) והיא היתה במצב רוח טוב ורגוע, שיחקה על השטיח בכל פעם בצעצוע אחר, הילדים הדליקו טלוויזיה, שרתי לה שירים, הכל היה רגוע למשך שעה ומשהו, ואז היא התחילה לקטר.

חשבתי שהיא רעבה אבל התברר שלא.
היא היתה מתוקה כתמיד אבל לא הסכימה לרדת מהידיים שלי.
חתני הגיע מוקדם, בסביבות ארבע, אז עד אז היא היתה לי על הידיים. התהלכנו, שרנו. לולא הרגשתי כבר חצי חולה, זה היה ממש בסדר.

כמה דקות אחרי שחתני הגיע הביתה פשוט נכנסתי לרכב ונסעתי הביתה.
מקלחת חמה ודקסמול קולד לילה, נכנסתי למיטה וישנתי יותר מאחת עשרה שעות רצוף.........

אז לא ברור לגמרי מה יש לי - מעט מצוננת, אין חום, בעיקר ה"קווץ'" הזה שלא ניתן להסביר אותו טוב יותר.
בששי בצהריים נסעתי אל הורי, יחד עם אחי, לחתום על "ייפוי כוח מתמשך" שהורי החליטו לעשות.

משם חזרתי (די על ארבע) לאכול משהו ולמיטה שוב.

בערב היינו מוזמנים לבתי וחתני (שהחליטו שארחנו מספיק בזמן האחרון) לארוחת ערב יחד עם הורי, אבל בסוף שלחתי את T איתם לבד. והיה להם ממש כיף.

נשארתי בבית מול הטלוויזיה בפיג'מה וחלוק ותה ג'ינג'ר (השלמתי את העונה השלישית של "מטומטמת" עד סופה), והעברתי את הלילה די בסדר (בלי כדורים כלשהם).

הבוקר אני עדיין די באיכס, לקחתי כבר גם דקסמול קולד וגם אופטלגין, אבל נחה ומחכה, כאמור, שזה פשוט יעבור.

הערב T טס לצלילה שלו במאלדיבים.
בבת אחת יתרוקן לו הבית לגמרי.
וכמו שאני מרגישה עכשיו.......זה דווקא מתאים לי. לנוח, לנוח, לנוח..............

הזדמנות לפירגון

איכשהו התנקזו ליום אחד שני אירועים שגרמו לשיפור באמון שלי בבני אדם, או במקרה הזה חברות.

האירוע ראשון קשור לחברת מוניות.
כבר קרה שהבריזו או אחרו נהגי מוניות שהזמנתי לשדה התעופה, וזה תמיד מלחיץ כי לא רוצים לאחר לטיסה ויש פקקים ואי אפשר להשיג מונית ברגע האחרון.........

בשנים האחרונות, נהגנו להזמין את "מוניות הדר לוד" שהם זולים יותר כאשר נוסעים לשדה התעופה (כי הם ממילא חוזרים לשם, ועדיף להם תעריף מוזל מאשר לנסוע ריקים). בשנה שעברה באחת הנסיעות הזמנו כהרגלנו את "מוניות הדר לוד" לשדה התעופה, ולא רק שהמונית לא הגיעה, הם גם לא ענו לנו לטלפון - או שהיה תפוס, או שפעמיים ענתה מוקדנית שאמרה שיחזרו אלינו .....ואנחנו עדיין מחכים שהם יחזרו אלינו, כמובן.

באותה הנסיעה פשוט נכנסנו לרכב שלנו ונסענו לשדה התעופה וחנינו בחניה לטווח ארוך.
זה בזבז לנו זמן יקר אבל היה בסדר.

החלטתי להתלונן באתר הפייסבוק שלהם, או לפחות חשבתי שאני מתלוננת באתר שלהם - והתברר שבטעות התלוננתי באתר של חברה אחרת שגם היא מפרסמת מוניות לשדה התעופה.
מאותה החברה ("מוניות און ליין נתב"ג" או משהו כזה) קבלתי הודעה בוואטסאפ, שהעמידה אותי על טעותי, והפנתה אותי לדף הפייסבוק הנכון של מוניות"הדר לוד" (והתלוננתי גם שם, ועד היום לא קיבלתי מענה כלשהו, רק תגובה של לקוח נוסף שהסכים איתי שהם נוראיים), אמרה שהם מצטערים שזה קרה לי, שאין באפשרותם כמובן לעזור כרגע - אבל ישמחו להציע לי את שירותם בנסיעתי הבאה.

לא שכחתי אותם (נשאר לי הוואטסאפ שלהם) ושלשום החלטתי לנסות אותם ולהזמין דרכם מונית לשדה עבור בני, כלתי ותינוקי (שעל השבוע המקסים האחרון איתם והפרידה מהם אכתוב בטח פוסט נפרד).

זה היה ביום שני, וכתבתי שאני זקוקה למונית לשדה התעופה לרביעי בבוקר בשעה שש ורבע עם הכתובת.

מיד ענו לי בבקשת פרטים: כמה אנשים, כמה מזוודות. ולאחר שסיפקתי את כל הפרטים, קיבלתי הודעת אישור שכללה מספר טלפון ישיר לתחנת המוניות (למקרה הצורך) ואת מחיר הנסיעה.

יום לפני הנסיעה קיבלתי הודעה עם תזכורת של פרטי הנסיעה, השעה, הכתובת. כבר חידוש מרענן. ב"הדר לוד" אפשר להזמין רק יום קודם או באותו היום. לא יומיים מראש.

ליתר ביטחון החלטנו שנקום יחד איתם, ונהווה גיבוי להסעה למקרה שהמונית תבריז.
היום בבוקר קיבלתי הודעה שהנהג בדרך אלינו, ויודיע לנו מתי לצאת אליו.
עוד חידוש מרענן.

בדיוק בשש ורבע קיבלתי הודעה שהמונית הגיעה, ונתתי לו הוראות כניסה לחניה (כי אנחנו עם תינוק), והוא הגיע ולקח אותם וזה היה מצוין.
באמת חוויה חיובית לשירות טוב. לכאורה - זה היה צריך להיות מובן מאליו. בפועל - אני מוצאת לנכון לציין אותם לטובה בגלל הפאשלות של האחרים.
אז הם קוראים לעצמם "מוניות נתב"ג" והטלפון שלהם
בוואטסאפ הוא : 052-8557861
ולשיחה : 073-7020125

כן, הם יקרים יותר מ"הדר לוד" אבל מה עוזר זול אם לא מגיעה המונית?

המקרה השני קרה לי בחנות "קרייזי ליין" ברעננה (קניון רננים).
כזכור - אני לא אוהבת לקנות בגדים, ואני עושה זאת פעם או פעמיים בשנה כשאין ברירה, ובשנים האחרונות אני אפילו לא מחפשת חידושים: אני הולכת ישר לקרייזי ליין, בדרך כלל ברעננה בקניון "רננים" או בקניון "עיר ימים" בנתניה - בשני הסניפים האלה משום מה יש שירות טוב יותר מאשר למשל בסניף שלהם בקניון איילון ברמת גן.
קרייזי ליין זו חנות לבגדי נשים (לא נערות שדופות) ואני תמיד מוצאת שם מידות ובגדים שמתאימים לי ומוצאים חן בעיני.

ואכן גם בשבוע שעבר קניתי שם (ברעננה) והייתי די מרוצה, אבל לא הייתי שלמה עם שלושת זוגות המכנסיים שקניתי. זוג אחד כבר לבשתי והבנתי שהוא לא באמת נוח ולא באמת נראה עלי טוב.
כיון שכבר לבשתי אותם, הנחתי שלא יתנו לי להחליף את הזוג הזה, אבלשקניתי עוד אחד כמוהו בצבע אחר, ועוד זוג מכנסיים מחוייט יותר, שאחרי שמדדתי אותו שוב הבנתי שגם הוא לא נוח לי, ושעדיין לא הורדתי מהם את הפתקית.
החלטתי להחליף את שני הזוגות שטרם לבשתי, ובאתי לחנות לבושה במכנסיים שלא אהבתי (בעיקר כדי להראות להם שזה באמת לא מתאים לי).

קיבלה את פני אותה עובדת שעזרה לי עם הקנייה בשבוע שעבר, וזכרה אותי, והתפלאה שאני לא אוהבת את מה שקניתי, אבל מייד הציעה לי חלופות. מצאתי שני זוגות שהולמים אותי יותר ונוחים לי מאד, ובכל זאת שאלתי בעדינות אם אני יכולה להחליף גם את אלה שכבר לבשתי, והיא כמובן ענתה שלצערה לא ניתן.

אבל כשהגעתי לקופה, ראתה אותי מנהלת החנות (שגם היא מכירה אותי מקניות קודמות), ביקשה שאתרחק מעט מהדלפק כדי שתראה איך המכנסיים יושבות עלי, אמרה "אני לא נותנת לך לצאת ככה מהחנות" והסכימה להחליף לי גם אותם. את אלה שכבר לבשתי.
אני יודעת שמבחינתה ייתכן שזה היה חישוב קר של שיווק - אם לקוחה מרוצה, היא תחזור שוב ושוב.
אבל לי זה חימם את הלב.
בחרתי זוג שלישי נוסף והן הורידו לי את הפתקית ואת הזמזם ויצאתי איתן מהחנות, מרוצה ונינוחה. זה שירות!

ועוד עדכונים שוטפים

בני וכלתי אמורים לחזור מתי שהוא היום עם תינוקי מבית הוריה של כלתי.
כבר מתגעגעת....או כמו שחכמוד כתב לבני (הוא כל הזמן מתכתב איתו עכשיו בוואטסאפ) "מתגאגאת".

נכנסתי קצת לאטרף של סידורים וניקיונות - פיניתי ארבע שקיות גדולות של בגדים (וגם קצת נעליים) מארון הבגדים שלי - ובאמת באמת שאין לי הרבה בגדים. אין לי מושג איך זה הצטבר שם ככה.
בין השאר העפתי (ואולי זו טעות....) את הבגד שלבשתי בחתונה של בתי.
הוא ממילא לא עולה עלי, וממילא בגד כזה לא לובשים שוב.
את הבגד שלבשתי בחתונה של בני דווקא השארתי - למרות שאותו בטוח אין לי מתי ולאן ללבוש - בטח בהתקף הסדר הבא גם הוא יילך.

לחתונה של בת של חברים טובים (החברים הכי טובים של אחי וגיסתי) לבשתי סתם משהו שמצאתי בארון (בעצם זה מה שקניתי לכבוד יום הולדתי הששים, לפני כמעט שנה), אבל לחתונתה של אחייניתי במרץ הקרוב אצטרך למצוא לי משהו חדש ללבוש......בכל זאת זו אחייניתי.
כל עניין הבגדים אצלי מעורר לי בגוף מצוקה.
אתמול קניתי כמה חולצות וגם מכנסיים חדשים ואפילו מעיל עור - בא לי להתחדש ולהתחתך - אבל אני לא מאלה שנהנות מזה. מקניית בגדים, מהמדידות....עושה לי רע.

עכשיו תורו של T לעשות אצלו סדר בארון (הוא מארגן את הבגדים שלו בעצמו, לא נותן לי לגעת או להחליט בשבילו, וטוב שכך).
לפני כמה ימים הוא עשה מבצע גדול וסידר את שולחן העבודה שלנו בחדר השינה, וגם את הערימות שהצברו לו על הדלפק במטבח - תייק דברים וזרק דברים - וזה תענוג לראות סוף סוף שולחן ודלפק נקיים ומסודרים.

עכשיו אני מכבסת את המגבות של בני, כלתי ותינוקי, לקראת בואם היום.
מחר המחותנת שלי אמורה לאסוף את נוקת מהגן (אם היא תלך בכלל לגן, כל השבוע היתה מקוררת בבית) ולהיות עם הנכדים עד שחתני יגיע......
הם ביקשו ממנה להגיע גם היום "כדי שנוקת תכיר אותה". איזה עצוב זה שנוקת כמעט לא מכירה אותה.

עם כל כמה שאני אוהבת את הקטנטנה הזאת ועד כמה שנשמותק וחכמוד ממלאים את לבי באושר ואהבה, אני מקווה מאד שהסבתא השנייה באמת תגיע מחר ושלא אצטרך לעזוב כאן את תינוקי והוריו לטובת "תורנות סבתא".
הרי יש לי אותם בקושי כמה ימים בשנה........

בששי כל המשפחה המורחבת תגיע לפגוש את בני וכלתי ותינוקי, ואנחנו (T) מתכננים (מתכנן) ארוחה לתפארת.
אני את שלי בינתיים כבר התחלתי לעשות - את עוגת התותים המפורסמת (לבקשתו של בני) שאני בדרך כלל אופה לכבוד ימי ההולדת של ילדיי (שנולדו בדצמבר ובמרץ, בדיוק התחלתה וסופה של עונת התותים) וגם של חכמוד.
הבסיס והמילוי צריכים לשבת יומיים/שלושה במקרר כדי לספוג את המיצים והטעמים ולהיות נימוחה במיוחד.........כך שמאתמול היא כבר מוכנה.

בששי רק אקציף את השמנת המתוקה לציפוי ואקשט מלמעלה בתותים.

סיימתי לצפות ב"ביום שהאדמה רעדה" וחייבת לומר שבסוף זה היה די מאכזב. אני מבינה, מאיך שזה הסתיים, שהם מתכננים עוד עונה.......אבל ספק אם אמשיך לצפות.

סתיו ממש עכשיו, אולי אפילו יירד גשם (ירד כאן בינתיים מעט מאד עד עכשיו) - וזה משמח אותי מאד.
בחדר הכושר אפילו לא הורדתי את הטרנינג, היה לי מעט קר.
אמא מרגישה טוב ונראה שהגוף שלה נלחם בקלות בוירוס הקל שתקף אותה.
עכשיו מחכים לתוצאות בדיקות הדם שלה.......בתקווה שהכל בסדר.

ממשיכה עם הפיזיותרפיה - וגם עושה כל יום את התרגילים בבית ובחדר הכושר.
אתמול הסתובבתי בכפר סבא חצי שעה עד שמצאתי חניה, ואחרתי לפיזיותרפיה בעשר דקות. אוף.
בשבוע הבא אצא מהבית אפילו עוד יותר מוקדם..........

עדכונים שוטפים

ה'בוסטונים' שלי נסעו להוריה של כלתי לכמה ימים, ואיכשהו למרות שהם לא כאן, עצם הידיעה שהם בארץ, באותו אזור זמן, מרחק שעתיים נסיעה, גורם לגעגוע לִפְחוֹת. 

היה להם יום נהדר ברביעי שעבר אצל בתי, כל הילדים יחד, אח ואחות (בני ובתי) יחד ובני זוגם - הנאה צרופה. 

בחמישי הם נסעו צפונה ולי היתה "תורנות סבתא" - לאסוף את נוקת מהגן ולקבל את נשמותק וחכמוד כשחוזרים מבית הספר. 

לתת להם ארוחת צהריים, לשחק איתם, לטפל בפצפונת עד שחתני חוזר הביתה. 

הגננת סימסה לי שנוקת ערה ומוכנה ללכת הביתה בסביבות אחת וחצי. יצאתי לכיוון הגן כאשר חכמוד התקשר שהם יצאו מבית הספר, ומפתח הדירה לא עליהם כי היה לו טיול כיתתי והמפתח שלו נשאר בבית בילקוט. 

עשיתי סיבוב פרסה ואספתי אותם בדרך לגן, וכך הגענו יחד לגן שלושתנו, לשמחתה הרבה של נוקת. 

הושבתי אותה בכיסא התינוק לידי מקדימה (אחרי שניטרלתי את כרית האוויר בצד של הנוסע), והם ישבו כרגיל בבוסטרים מאחור. 

כולם היו במצב רוח טוב, אבל אחרי זמן קצר נוקת לא הסכימה בשום אופן לרדת לי מהידיים.

היה לי מאד קשה ככה להגיש להם צהריים ובעצם לעשות כל דבר - וככל שהזמן עבר כך היא פחות ופחות שיתפה פעולה עם ישיבה בטרמפולינה או שכיבה על משטח המשחקים שלה.

היא לא ממש הסכימה לאכול כאשר הגשתי לה בקבוק ולא צלחו מאמציי להרדים אותה.

הילדים גילו הרבה אורך רוח כלפיה, ואפילו דאגו להרגיע אותי ש"גם לאמא היא צורחת לפעמים" - היא צרחה כשהחלפתי לה בגדים - ואז החלטתי פשוט לצאת עם כולם לטיול קטן.

הילדים שמחו מאד (היה ברור שנעצור בדרך ונקנה להם משהו קטן 😉) וגם נוקת שיתפה פעולה חלק מהזמן, התבוננה סביב ובשמים.........עד שנמאס לה גם מזה, וביקשה על הידיים, וחכמוד עזר לי לדחוף את העגלה הריקה כאשר הקטנה (שש ומשהו קילו) נאחזת בי ולא מרפה. 

חתני נתקע בפקקים בדרך הביתה ותוך כדי המתנה נוקת פשוט נרדמה עלי על הספה.

זה היה יום קשוח. 

היא התעוררה בחיוכים ובמצב רוח טוב, ובהתחלה כשחתני הגיע ורצה להרים אותה היא סירבה לעזוב אותי.......זה היה מחמיא מאד כמובן אבל הוא מאד התגעגע אליה כבר ואני הייתי חייבת קצת מנוחה. 

לקחתי את נשמותק לשיעור פסנתר, וחכמוד התלווה אלינו.

בסך הכל היה יום טוב אבל לא קל. 

בתי אמרה שהיא תנסה להרגיל אותה להישאר בגן עד ארבע בימים שהסבתות מגיעות, כדי שלא נצטרך להיות איתה כל כך הרבה שעות. 

בינתיים היא מקוררת ונשארה בבית עם בתי, כך שאי אפשר לדעת מה יהיה עד לתורנות הסבתא הבאה שלי. 

כולם הגיעו מוקדם לארוחת ששי, וכך זכינו לשחק "החבילה הגיעה" עם הגדולים, והרבה חיוכים ופינוקים עם נוקת, לפני שחתני קילח אותה (אצלנו) והם השכיבו אותה לישון. הגדולים נשארו לישון אצלנו, ובתי וחתני לקחו את הורי בחזרה ל'אחוזה' כשנסעו עם נוקת הביתה. 

בבוקר השלמנו את המשחק (שהופסק באמצע בגלל שישבנו לאכול), T הכין להם את ארוחת הבוקר המסורתית (קרפים - חציים עם גבינת שמנת וחציים עם נוטלה), ואז לקחנו אותם אל הורי (שם הם שיחקו בעיקר בגן השעשועים של 'האחוזה') בזמן שהלכנו לחדר הכושר.

חתני אסף אותם משם עוד לפני שסיימנו להתעמל, והם נסעו כל המשפחה ליום כיף בנמל תל אביב. 

אנחנו לעומת זאת רבצנו לנו במשך שארית השבת אחרי סוף השבוע העמוס והמעייף.

בינתיים גם אמא שלי מקוררת.

האמת שמאז שהורי חזרו ארצה וסוף סוף מתראים עם אנשים אחרים, הם נדבקים יותר מהוירוסים שמסתובבים. 

בארה"ב הם היו כל כך מבודדים, שלא היה להם ממי להידבק. 

מקווה שזה יעבור לה מהר. 

בני וכלתי ותינוקי יחזרו אלינו לקראת סוף השבוע (בחמישי או אולי רביעי בערב) ויישארו אצלנו כבר עד לטיסה שלהם חזרה בשבוע הבא. 

בששי כל המשפחה המורחבת תהיה כאן (כולל משפחתו של אחי והוריה של כלתי) כך ש-T מתכנן ארוחת ערב מפוארת. 

בינתיים ממשיכים בשיגרה שלנו, ונהנים ממזג האוויר הסתווי........