בששי בערב ברגע האחרון ניתן היה לקבל שולחן רק בשש וחצי, אבל לא היתה לנו בעייה עם זה.
המקום ממש יפהפה והיתה יופי של אווירה. נגשנו לדלפק של המטבח כדי להגיד שלום לבחור וראינו אותו קורע את התחת בעבודה, אמר שחסר לו טבח. התברר שהוא עובד בבקרים במסעדה הוותיקה ובערב בחדשה. ממש קורע את עצמו.
הוא שאל היכן הושיבו אותנו ואמר שהוא לא מאמין שיהיה לו זמן אבל ינסה להגיע אלינו במהלך הערב.
הוא לא הגיע.
היה לנו מלצר ממש נחמד אבל קצת מבולבל, שכל הזמן דיבר אל עצמו לגבי מה שהוא היה אמור לעשות או להביא, זה היה קצת משעשע.
לקחנו מנה ראשונה אחת לשנינו - שאחר כך יומיים עוד הרגשנו את כמויות השום שהיו בה (שלא לצורך).
המנות העיקריות היו טעימות אבל לא "נפלנו". לקחנו אפילו קינוח אחד ביחד, שהיה נחמד מאד.
T שתה בירה ואני זירו.
כשביקשנו חשבון T הסתכל רק על השורה התחתונה - מעט פחות מ-300 ש"ח - ושילם בלי לבדוק (אבל לא לפני שתהה מדוע הבחור לא עשה לו אפילו הנחה קטנה סמלית, בכל זאת זה המנטור לו מימי הלימודים והיינו אצלו גם במסעדות האחרות שלו והבאנו אנשים). אבל זקפנו זאת לחובת העומס שהוא היה בו וזה לא באמת היה חשוב לנו.
לגמרי במקרה שמרתי את החשבון אתי, מה שאני לא נוהגת לעשות, וכשהגענו הביתה התחלתי לעבור עליו, כדי להבין איך הגענו לסכום כזה גבוה.
ואז גיליתי שזה בכלל לא החשבון שלנו.
היו מנות שלא אכלנו ושתייה שלא שתינו - ולא היו הדברים שכן. זה היה מצחיק, ופטרנו את זה בלי לעשות עניין, אבל אחרי כמה דקות התקשר אחראי המשמרת מהמסעדה לומר שהשולחן שלנו "נשאר לא סגור" - כאילו לא שילמנו. זה הצחיק אותנו עוד יותר. הסברנו לו מה קרה ואמרנו לו ששילמנו את החשבון של שולחן 112 (היה כתוב על החשבון) והוא בדק ואכן ראה ששילמנו. הוא חישב כמה היינו אמורים לשלם ויצא שאפילו שילמנו 20 ש"ח פחות ממה שהיינו צריכים. בקיצור - לא משנה מה תזמינו, יעלה כ-300 ש"ח לפחות.
כן, המחירים עלו, בצורה לא נורמלית. וטוב שאנחנו לא נוהגים לאכול בחוץ, כי עם אוכל בינוני (אבל בסדר) ושירות מבולבל, וגם לשלם מחיר כזה.... זה פשוט לא שווה.
בשבת בבוקר קפצנו אל הורי, ובערב הגיע לביקור 'שותפנו', שהיה עם 'שריתה' בכרתים כמה ימים בחיפוש אחר מגרש לרכישה. הוא והשכנים ה"דו" שלהם החליטו לבנות בית נופש משותף, לבלות בו את חופשותיהם כל שנה ולהשכיר אותו כ'צימר' כאשר הם לא שם. כבר הרבה זמן שהם חושבים לעשות משהו כזה, בשנים קודמות הם דווקא חשבו לעשות זאת באילת, ולאחרונה התחיל הטרנד הזה של אי יווני או קפריסין....
הם היו מעדיפים לעשות זאת יחד איתנו, ולא עם השכנים - למרות שהם מאד מאד קרובים וביחסים מצוינים - אבל אותנו דבר כזה פשוט לא מעניין.
ראשית, אנחנו לא מאלה שנופשים באותו מקום כל שנה, ורוב החופשות שלנו הם בכלל טיולים בטבע או בתרבויות רחוקות. כאשר אנחנו כבר כן נוסעים ל"בטן גב" זה בדרך כלל לימים ספורים, ובאמת נעדיף לעשות זאת בכל פעם במקום אחר. בנוסף, פרויקט כזה ממילא לא כלכלי, עד כמה שחישבנו, ובמקרה הטוב ההשכרה תממן את השהייה אבל לא יותר מזה. בהחלט ייתכן שניסע לשם כאורחיהם של 'שותפנו' ו'שריתה' (וגם אז, בכל מקרה נשלם או לפחות נשתתף בעלויות).
בכל מקרה 'שותפנו' הגיע במוצ"ש ואכל איתנו ארוחת ערב, 'שריתה' נסעה לבקר אצל הוריה, והיה נחמד להתעדכן ולהיות ביחד.
בראשון הצלחתי להיפגש עם 'מחברת', שלא יצא לנו להיפגש שבוע קודם, וזה היה ממש טוב כתמיד. בשלישי בערב סוף סוף התקיימה הפגישה עם 'קלי' ו'שני' חברותיי האהובות, פגישה שנדחתה כבר כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים. בעצם בשנה האחרונה. היה שווה לחכות. המפגשים עם שתי הנשים האלה - שהכרתי אי אז בצבא ושאיכשהו הצלחנו לשמור על קשר (וגם כשהיו שנות נתק, לחדש את הקשר) כל השנים - תמיד ממלאים את שלושתנו באנרגיות מחודשות. איכשהו, למרות שכל אחת מאיתנו חיה את חייה רחוק ובנפרד זו מזו, אנחנו תמיד נשארות מחוברות. מברכת עליהן יום יום, וכבר קבענו מראש את הפגישה הבאה.
ברביעי התייצבתי אצל האורתופד, סוף סוף, שבחן את תוצאות האולטרסאונד של הכתפיים וקבע במקום שלסוג כזה של דלקת עם הסתיידות הכי טוב לתת זריקה. לא התווכחתי. כבר קבלתי בעבר זריקות דיפרוספן בשתי הכתפיים, לפעמים זה עזר מאד ולפעמים פחות, אבל זה תמיד זמני. מילא. מה שהיה מוזר הוא מה שקרה כאשר תיארתי לו מה עברתי (ועדיין עוברת) עם הגב. מעולם לא נתקלתי בכזה זלזול מוחלט מצד רופא. "ברוכה הבאה לאנושות" הוא אמר לי, "לכולנו כואב הגב" ובכך פחות או יותר פטר את העניין. "טוב שאת עושה ספורט, זה כנראה מה שהציל אותך, תמשיכי ככה" ושיהיה בהצלחה. שום דבר מעבר לכך. שום טיפים, שום הנחיות, שום הצעה לצלם או לבדוק....כלום.
לחצתי, ניסיתי, התעקשתי - ונופנפתי. עכשיו אני צריכה לחשוב מה אני רוצה לעשות עם זה. מצבו של הגב הוטב מאד (פרט למצבים בהם אני יושבת לאורך זמן בלי תמיכה נאותה, למשל כשישבתי בבית קפה עם קלי ושני), הספורט עוזר וגם השינה עם כרית בין הרגליים בלילות....אולי אני פשוט אקח איתי כרית קטנה לכל מקום שאלך, למקרה הצורך. לא יודעת. ואולי אמצא אורתופד או בעל מקצוע אחר שיבדוק מה קורה איתי. נראה. עוד לא החלטתי.
ל-T היה שבוע עמוס אך מוצלח במסעדה החדשה של הלקוח שלו, ולמרות שהלקוח עצמו רחוק מלהיות מספיק טוב כדי לנהל את המקום כמו שצריך, רואים התחלה של עקומת למידה. T ימשיך ללוות אותו בשבועיים הקרובים עד הנסיעה שלנו לתאילנד עם הילדים, ואחרי פסח הוא יוריד הילוך אבל עדיין יגיע להדריך ולתמוך ולעזור...עד כמה שהוא יוכל, בתקווה שבסוף הלקוח יוכל להסתדר לגמרי לבד. לפחות המטבח מתפקד מצוין, כך שבתחום הזה יש לו פחות דאגות.
גם אם לא, ייתכן שהוא ירצה להמשיך להעסיק את T ו'שותפנו' על בסיס קבוע לסיוע ותמיכה (לא יום יומית חלילה). נראה. בכל מקרה מספר הסועדים גדל בכל יום ואנשים נראים מרוצים מאד. הלקוח מתקשר בכל יום כדי להודות ל-T על כל מה שהוא עשה ועושה. זו הרגשה נהדרת.
בחמישי חל שיפור במצבו של אבא ולכן הורי החליטו שבששי הם סוף סוף מגיעים לארוחת ערב. הזמנתי גם את משפחתו של אחי בהרכב מלא (בסוף החבר של אחיינית2 לא הגיע כי נפגש עם חבר טוב שיצא לחופשה מהמילואים) וגם משפחתה של בתי הגיעה בהרכב מלא והיה ממש נחמד להיות סוף סוף כולנו יחד. אמנם גיסתי עם שלבקת חוגרת (קלה) אבל שמרנו מרחק ולא התחבקנו וזה לא אמור להיות מדבק בצורה כזאת. נראה לי שבקרוב אלך להתחסן נגד זה....מכירה יותר מדי אנשים שחטפו את זה לאחרונה.
בבישולים T הגזים כרגיל והיתה ארוחה מפוארת וטעימה - והיו המוווווווווווון כלים לשטוף אחר כך, ובאופן מפתיע בתי תפסה פיקוד והשתלטה על חצי מהעבודה - מה שהקל עלי מאד.
אחיינית1 ובעלה הגיעו עם התינוקת - כבר בת 3.5 חודשים - אבל לא ממש זכינו ליהנות ממנה כי היא היתה עייפה ולא הצליחה להירדם או לאכול, וחצי ( או יותר) מהערב אחיינית2 היתה בחדר בניסיון להניק ואחר כך להרדים אותה. זוכרת את התקופה הזאת גם אצלי, גם אצל בתי........אין מה לעשות, כאשר מוציאים תינוקת בגיל הזה מהשיגרה שלה, זה לא תמיד עובד טוב.
כשכולם הלכו בתי ומשפחתה נשארו עוד, וישבו ושוחחו עם T על הדירה ועל ההתלבטויות השונות - בין אם לגבי ניסיון מכירהעכשיו + שכירת דירה לעומת השהיית המכירה ולקיחת משכנתא. T הסביר להם שלא כדאי למכור עכשיו, ומדוע, אבל לא נראה לו שהם השתכנעו. חתני בעיקר מפחד מעליית מדד הבנייה שיאמיר את העלויות בהמשך הדרך.
בנוסף הם קיטרו על המפרט שהוצע להם על ידי היזם/קבלן לגבי המטבח, אריחים וכו - ובאמת נראה שמה שמוצע להם הוא די עלוב וכל שינוי או תוספת יעלו הון. כמובן ש-T ידע מראש, כאשר הם חתמו על החוזה המוזר ההוא, שהעובדה שלא היה מפרט טכני ברור ומפורט כבר בשלב ההוא, תגרום לבעיות כאלה בדיוק עכשיו. אבל מי רצה להקשיב לו?
כך או אחרת הוא הציע להם כל מיני דרכים לעקוף ולהשלים את החסר.....נראה מה הם יעשו בסוף.
הבוקר התעוררנו מאוחר יחסית (גם כי היינו עייפים וגם כי שעון קיץ וזה...) ויצאנו להליכה ועכשיו מתנהלים בבית בעצלתיים.
בדרך עצרתי לצלם קצת פרחים
בימים האלה T סובל נורא מאלרגיית האביב, אתמול זה היה ממש נורא. יש לו כדורים במרשם מהרופאה, ואתמול נראה לי שהוא עבר את המכסה המותרת כבר. הבוקר דווקא רגוע מהבחינה הזאת. לא עוזר שאנחנו באזור של הרבה מאד הדרים ופריחה. הוא מספר שכאשר הוא נוסע לחיפה למסעדת הלקוח, בבת אחת כל תופעות האלרגיה נעלמות.
אגב הפסקתי די מהר לקרוא בספר "האוהל האדום". לא רוצה להעליב אף אחד אבל הוא נראה לי פשוט זבל. מצטערת לומר. אז הורדתי ספר בשם קצוות שרופים מאת מיכל קרייטלר, מסוג הספרים ה"קלילים" שאני אוהבת לדחוף בין לבין ספרים "רציניים" יותר. בינתיים אני נהנית. יש קצת חוסר עקביות בכתיבה בין שפה עברית תקנית לבין השפה המדוברת הקלוקלת המקובלת על רוב הישראלים ("אני ישלח לך...") ועדיין לא הצלחתי להבין אם ככה היא כותבת רק כאשר היא מצטטת את הגיבורה או שככה היא פשוט כותבת ואף אחד לא טרח לערוך ולהגיה את הטקסט.....נראה בהמשך.
על המצב אני פשוט לא רוצה לדבר ואפילו לא להעיר.
מקווה שיהיה שבוע שקט אבל יודעת שלא.
