לפני שאמשיך בתיאור הטיול עוצר הנשימה שלנו בניו זילנד אני רוצה לתעד לעצמי את השבוע הראשון מאז החזרה הביתה.
עוד כשהיינו במלבורן הבין פתאום 'שותפנו', שאנחנו חוזרים ביום הקבוע "של העוזרת", ושאל אם קבענו איתה שתגיע. ממש לא קבענו איתה. העוזרת שלנו לא יכולה להגיע אלינו בכוחות עצמה ואנחנו מביאים אותה ומחזירים אותה הביתה. הרגשנו שכבר יותר מדי פעמים בשנה האחרונה התגייסו 'שותפנו' וגם אשתו 'שריתה' להביא אלינו את העוזרת בימים שבהם -T היה בבית חולים או באותם מקרים שבהם חזרנו מחו"ל בדיוק ביום הניקיון. באמת כבר לא היה לנו נעים לבקש מהם והחלטנו שנסתדר שבוע ללא ניקיון הבית, אבל 'שותפנו' הודיע לנו באופן נחרץ, שאחרי שלושה וחצי שבועות בחו"ל (ובית מלא שערות של חתולים, אבק וכו') אין שום סיכוי שהוא לא מביא אותה. הוא דרש ממני להתקשר אליה ולתאם איתה, ובאמת נסע להביא אותה.
בסופו של דבר היינו מלאי תודה אליו. באמת היה נעים יותר להגיע אל בית נקי.
החתולים שמחו מאד לקראתנו כשהגענו, ונראה היה שהבת של השכנים טיפלה בהם במסירות. הם נראו בסדר גמור וגם שמחו לראות אותנו.
היה ממש טוב לשוחח עם בתי ועם הורי בדרך הביתה במונית.
לא היה כיף לשמוע חדשות - פיגועים ואלימות בכבישים ואני לא רוצה בכלל להזכיר את הפוליטיקה - והאמת היא שגם מאז שחזרנו אנחנו בקושי מתעדכנים בחדשות. ממש במינימום ההכרחי, אם יש דבר כזה. סוג של חיים בבועה.
בהמשך להחלפת דלת הכניסה של הבית החלפנו גם למנעול אלקטרוני לדלת. עכשיו ניתן להיכנס עם טביעת אצבע ו/או קוד - ואפשר לתת קוד אישי קבוע או זמני למי שרוצים וגם לתעד טביעת אצבע קבועה או זמנית. ולמקרה חירום יש גם מפתח.
זה די נחמד שלא חייבים לקחת מפתח כשיוצאים מהבית.
כמעט שלא סבלנו מג'ט לג - אני בעיקר הרגשתי את זה כאשר ישנתי בצהריים והיה לי קשה להתעורר - אבל זה עבר די מהר. בשיי קיימנו ארוחה עם הורי ובתי ומשפחתה והנכדים הגדולים נשארו לישון - שמחים לחזור לשיגרה שלנו.
לבקשתו של נשמותק קניתי משחק קלפים בשם "חלומות" (באנגלית קוראים לזה SLEEPING QUEENS), שמסתבר שהומצא על ידי ילדה קטנה. זה משחק ממש נחמד עם כל מיני חוקים שאני עדיין לא זוכרת אבל נשמותק מדריך אותי בבטחה בכללי המשחק.
חזרנו להליכות ולחדר הכושר והספקתי כבר מפגש נחמד מאד עם חברתי 'מחברת', ויציאה למסעדה (של הלקוחות הכי חדשים של 'שותפנו' ו-T) שהיתה מוצלחת מאד.
עוד הספקתי כבר לנסוע לתל אביב להזמין לי מדרסים מותאים חדשים, גם כי כבר חלפו שנתיים מאז עשו לי את המדרסים הנוכחיים וכבר שחקתי אותם לגמרי, וגם כי אני חושדת שזו אולי הסיבה לכאבים הבלתי מוסברים בכף רגלי השמאלית.
אגב גיסתי סובלת כרגע מכאבים קצת דומים, למרות שאצלה זה קבוע ולא בא בהתקפים, וכמובן שהמצב אצלה חמור יותר - כי היא תמיד חוטפת הכל קשה יותר - והיא כבר היתה אצל רופאים שאמרו שאולי זה משהו שקוראים לו "נוירומה על שם מורטון" בכף הרגל. אמנם בדרך כלל זה תוקף נשים שנועלות עקבים גבוהים ונעליים צרות אבל זה תוקף גם רצים ובעלי קשת גבוהה (או שטוחה) ולי יש קשת גבוהה במיוחד (שבעטיה אני זקוקה למדרסים מותאמים מלכתחילה).
בעצת רופאיה התחילה גיסתי לנעול נעליים מסוג מסוים, ואילו אני מסתפקת כרגע בהחלפת המדרסים ונקווה לטוב.
לסיום הספקי השבוע החלטתי להתחסן נגד אומיקרון - החיסון החמישי. T הביע הסתייגות מהחיסון והחליט לדחות את זה בינתיים, אבל הוא הרי היה חיובי לקורונה ביוני ואילו אני מעולם לא - וסביבנו הרבה מאד אנשים התחילו לחלות - אז אולי החיסון הזה הוא כבר לא רלוונטי ויש כבר ואריאנט חדש, אבל קבלתי החלטה והתחסנתי אתמול.
היום כואבת לי הזרוע של החיסון ואני קצת "קווצ'רית' באופן כללי, אבל זה לא מנע בעדי להתעמל ואני מקווה שזה יעבור מהר.
אז זהו, נראה לי שתיעדתי לעצמי את כל מה שרציתי לגבי הימים הראשונים אחרי חזרתנו ארצה - וכעת אוכל להמשיך להכין את פוסטי התיעוד של הטיול המדהים שלנו בניו זילנד. המשך שבוע טוב.
