בהמשך לנושא החמלה שאני בוחנת בתקופה האחרונה - אתמול ביליתי את אחר הצהריים עם נשמותק.
T וחתני היו עם חכמוד במשחק כדורגל הורים/ילדים, ונשמותק ואני בילינו לנו בנעימים בבית - עם משחק קלפים, קרבות ביי בלייד, וכמובן טלוויזיה.
באיזשהו שלב נשמותק התיישב בשירותים, ופתאום נזכר לבקש שאספר לו את הסיפור שהמצאתי לפני כמה שנים על סנאי קטן בשם קובי, שחי באושר על עץ אגוז נהדר ויום אחד מגלה קן של ציפור ובו כמה ביצים.
המצאתי את הסיפור הזה עוד כשחכמוד היה קטנצ'יק, כשהוא ביקש ממני לשבת איתו בשירותים, וזה הפך ל"סיפור הקקי" הקבוע של הנכדים שלי, שרק אני יודעת לספר.
הסיפור גם הפך קצת אינטראקטיבי במהלך השנים, כאשר הנכדים שלי לפעמים משנים פרטים כמו מספר הביצים שבקן, סוג הסיפור וכן הלאה, ויש בו קטעים שהם מתעקשים לספר בעצמם.
T כל הזמן מנסה לשכנע אותי לפרסם אותו, אגב, אבל דווקא בגלל שבכל פעם משתנים כמה פרטים, וגם כי בכל מקרה אצטרך מישהו שייאייר לי אותו, מעולם לא פעלתי בכיוון.
בכל מקרה, בסיפור באיזה שהוא שלב מציל קובי הסנאי הקטן את הביצים מנחש שזומם לטרוף אותן בזמן שאמא ציפור נעדרת מהעץ, והוא עושה זאת על ידי כך שהוא מנפח את כל גופו, את זנבו, חושף את שיניו ואת טפריו ומבהיל את הנחש - שכמובן לא מצפה למלחמה שערה מסנאי קטן וחמוד, נבהל מאד ונופל מהעץ ובורח.
החלק הזה בסיפור משמח את נכדיי תמיד, גם מעצם ההצלה של הגוזלים הקטנים בתוך הביצים, אבל בעיקר כי המעשה ההרואי הזה גורם סוף סוף לאמא ציפור להבין שקובי הסנאי הוא חבר אמיתי ולא מהווה סכנה לגוזליה (בתחילת הסיפור היא מגרשת את קובי מהעץ האהוב שהוא בעצם ביתו, מרוב שהיא חוששת שהוא יפגע בביצים).
הפעם ראיתי שנשמותק התעצב פתאום בחלק הזה של הסיפור, פניו נפלו והוא לחש "מסכן הנחש".....
וכך ראיתי במו עיני איך נראית חמלה טבעית ואמיתית.
נשמותק ידע, שהסנאי היה חייב להבהיל את הנחש ולגרש אותו על מנת להציל את הגוזלים התמימים אשר בתוך הביצים, אבל הוא עדיין הבין גם את הבהלה של הנחש, ואת האכזבה הגדולה שלו מכך שפספס את הארוחה הטעימה שחמד לו....
T וחתני היו עם חכמוד במשחק כדורגל הורים/ילדים, ונשמותק ואני בילינו לנו בנעימים בבית - עם משחק קלפים, קרבות ביי בלייד, וכמובן טלוויזיה.
באיזשהו שלב נשמותק התיישב בשירותים, ופתאום נזכר לבקש שאספר לו את הסיפור שהמצאתי לפני כמה שנים על סנאי קטן בשם קובי, שחי באושר על עץ אגוז נהדר ויום אחד מגלה קן של ציפור ובו כמה ביצים.
המצאתי את הסיפור הזה עוד כשחכמוד היה קטנצ'יק, כשהוא ביקש ממני לשבת איתו בשירותים, וזה הפך ל"סיפור הקקי" הקבוע של הנכדים שלי, שרק אני יודעת לספר.
הסיפור גם הפך קצת אינטראקטיבי במהלך השנים, כאשר הנכדים שלי לפעמים משנים פרטים כמו מספר הביצים שבקן, סוג הסיפור וכן הלאה, ויש בו קטעים שהם מתעקשים לספר בעצמם.
T כל הזמן מנסה לשכנע אותי לפרסם אותו, אגב, אבל דווקא בגלל שבכל פעם משתנים כמה פרטים, וגם כי בכל מקרה אצטרך מישהו שייאייר לי אותו, מעולם לא פעלתי בכיוון.
בכל מקרה, בסיפור באיזה שהוא שלב מציל קובי הסנאי הקטן את הביצים מנחש שזומם לטרוף אותן בזמן שאמא ציפור נעדרת מהעץ, והוא עושה זאת על ידי כך שהוא מנפח את כל גופו, את זנבו, חושף את שיניו ואת טפריו ומבהיל את הנחש - שכמובן לא מצפה למלחמה שערה מסנאי קטן וחמוד, נבהל מאד ונופל מהעץ ובורח.
החלק הזה בסיפור משמח את נכדיי תמיד, גם מעצם ההצלה של הגוזלים הקטנים בתוך הביצים, אבל בעיקר כי המעשה ההרואי הזה גורם סוף סוף לאמא ציפור להבין שקובי הסנאי הוא חבר אמיתי ולא מהווה סכנה לגוזליה (בתחילת הסיפור היא מגרשת את קובי מהעץ האהוב שהוא בעצם ביתו, מרוב שהיא חוששת שהוא יפגע בביצים).
הפעם ראיתי שנשמותק התעצב פתאום בחלק הזה של הסיפור, פניו נפלו והוא לחש "מסכן הנחש".....
וכך ראיתי במו עיני איך נראית חמלה טבעית ואמיתית.
נשמותק ידע, שהסנאי היה חייב להבהיל את הנחש ולגרש אותו על מנת להציל את הגוזלים התמימים אשר בתוך הביצים, אבל הוא עדיין הבין גם את הבהלה של הנחש, ואת האכזבה הגדולה שלו מכך שפספס את הארוחה הטעימה שחמד לו....
