אז אמש היה "ליל גלנט 2" וכמו רבים (לא רבים מספיק, לטעמי) נסענו לקפלן להפגין, והפעם ירדנו לאיילון. אמנם לא הבערנו מדורות (היו שם בשפע) ולא חסמנו בעצמנו את הכביש, אבל הוא היה חסום לשני הכיוונים, ובכל השעות שהיינו שם (חזרנו לקראת חצות) המשטרה לא התערבה בכלל. אחר כך שמענו שפיזרו את ההפגנות או לפחות פינו את החסימה. גם את הדרך לשם ואת הדרך הביתה עשינו בדרכים עוקפות כי גם צומת רעננה וגם צומת הכפר הירוק היו חסומות. איך T אמר ? כמה שיותר בלגן יותר טוב.
לא שזה יעזור.
שום דבר לא עוזר.
הקיסר עושה מה שהוא רוצה, מה שטוב לו, ושהמדינה ואזרחיה וחטופיה ומפוניה וחייליה ומילואימניקיה והרוגיה ופצועיה יישרפו, מבחינתו.
איך אמר נכה צה"ל צעיר שישב ליד איפה שעמדנו באיילון : "אני כבר לא יודע מה לעשות". לגמרי. חוסר אונים טוטאלי.
ועכשיו גם טראמפ נבחר כנראה לנשיא. וכמה שברור לי שהאריס לא היתה טובה במיוחד לישראל, טראמפ הוא אסון לאמריקה ואסון לעולם ואסון לדמוקרטיה ולכן, בישירות או בעקיפין, בטווח קצר או בטווח ארוך - הוא גם אסון לנו. לא יעזור כלום.
ופרשייה פלילית רודפת פרשייה בטחונית, וזה ברור שהקיסר קשור לכולן.
ופוגרום או לינץ' או סתם מתקפה על אוהדי כדורגל ישראלים באמסטרדם.... אוף אוף אוף.
והחיים הרגילים, מה איתם?
אז השבוע T החליט שדחוף לעשות פוליש לריצפה. לא זוכרת אם הזכרתי כאן שיש לנו בבית ריצפת בטון מוחלק (מה שנקרא בומנייט) גם בבית וגם בגינה (בגינה זה מחוספס, למנוע החלקה). עברו מעל 14 שנים מאז שנבנה הבית והרצפה נשרטת ונשחקת וה"סילר" נשחק....בקיצור T שכר מכונת פוליש ופצח בפרוייקט חידוש הריצפה. אלא מה? הוא לא איוורר מספיק את הבית אחרי כן, וכנראה שהאדים מה"סילר" או מה"ווקס" שהוא מרח בשכבות נדיבות אחרי פעולת הקרצוף עשו לי לא טוב, וביליתי בוקר שלם בהקאות ואחר כך את שארית היום עם בחילה.
בקיצור, יום שלם שבו לא עשיתי כלום. לא התעמלתי, לא ביקרתי אצל אבא, ביטלתי פגישה עם 'מחברת', הרגשתי נאחס ורוב היום ביליתי במיטה. העיקר שהריצפה מבריקה וכמו חדשה 😉. כמובן ש-T טוען שסתם היה לי וירוס, אבל לדעתי לו זה היה וירוס הייתי מתעוררת עם זה בבוקר, ובדוק שזה קרה רק אחרי שירדתי לסלון ונשמתי במשך כעשר דקות את האדים הרעילים. מילא. עבר.
לפחות באותו יום מגעיל קיבלתי שיחת וידאו מסביבוני, שרק רצה לומר שהוא אוהב אותי, ועשה לי תנועות של חיבוק. רק מזה הרגשתי יותר טוב.
אחר כך קבלתי עוד שני סרטוני וידאו מבני וכלתי - באחד מהם קיקה שרה את שיר ה-ABC ומייד אחריו את שיר חודשי השנה בקול המתוק שלה.
בוידאו השני בני משוחח עם סביבוני ברכב כשהם חוזרים מהגן, וסביבוני מספר לו שדיברו איתם על הבחירות ועשו להם בחירות דמה בכיתה, ושכולם הצביעו בעד דונלד טראמפ ושהוא יהיה הנשיא. התברר שהסיבה העיקרית היתה שקוראים לו דונלד, כמו לדונלד דאק 😂. אבל הסבירו להם על דמוקרטיה ועל בחירות...והוא הקשיב והבין ומאד התעניין.
בפגישה של T עם הפרופסור התברר שה-MRI תקין לגמרי, שהוא פטור מהמשך בדיקות דימות בעתיד, ושהביקורות הבאות תהיינה רק עם בדיקות דם מקדימות.
בנוסף הוא הפנה אותו למומחה בקעים....לנסות להבין אם הבקע שיש לו בבטן העליונה (מאז הניתוח) אולי הוא זה שגורם להתקפי הכאב
אבא ממשיך להשתפר, עד כדי כך שעכשיו הוא ואמא מתחילים לערער על הצורך במטפל/ת.
נראה איך נתמודד עם העניין הזה. אני יודעת שתמיד יש התנגדות בהתחלה, ולפעמים יש התנגדות לאורך זמן, ובדרך כלל אני נוטה להתחשב ברצונם של הורי לעצמאות ופרטיות, אבל הפעם אני ממש משוכנעת שהם חייבים ללמוד להיעזר. שגם היא כבר לא במצב לעשות את הכל לבד. נראה איך נתמודד עם זה. T כבר אמר להם אתמול, שיהיה להם ברור שאם לא תהיה מטפלת, אנחנו נצטרך לבוא לעשות בשבילם. לא נראה לי שהם השתכנעו.....
התחלתי סוף סוף ליצור קשר עם תאגידים שמעסיקים עובדים זרים. בנוסף פגשנו מטפלת אחת ב'אחוזה' שקישרה אותנו עם מטפלת אחרת שבדיוק התפנתה (הקשיש שלה נפטר) - ואנחנו במקביל נפגוש אותה ונפגיש אותה עם הורי וגם נקדם תהליך עם התאגיד שלה לגבי האפשרויות להעסקתה. אני יודעת שיש מגבלות לגבי כמה שנים הן עובדות בארץ וכדומה.
בכל מקרה ההכנות לקראת חזרתו של אבא הביתה מהשיקום בעתיד הקרוב (עוד אין מועד שחרור) ממשיכות ביתר שאת. הרכבנו את שאר הרהיטים שקנינו לחדר המטפלת - כיסא ומתלים לבגדים - הזמנו טלויזיה שאבא שלי ביקש לחדר השינה שלהם, וכבר העמדנו אותה בחדר השינה שלהם, והגדרתי להם את הנטפליקס. עכשי רק נותר לאחזקה של ה'אחוזה' לתאם התקנת ממיר נוסף של הוט אצלם בחדר.
החלפנו את המזרון שקנינו למטפל/ת, גם כי התברר שקנינו מזרון בגודל שגוי, וגם הוא התברר כממש זבל של מזרון (וחמישית מהמחיר, באופן לא מפתיע, מהמזרון שרצינו במקור).
לא מצ'עמם.
השבוע קבעתי מפגשים עם חברות, ולמרות שנראה היה שלא אצליח להיפגש עם 'מחברת', בגלל שלא הרגשתי טוב, פתאום התפנה לה למחרת זמן. אז באותו הבוקר נפגשתי עם 'שושנה', לפני שנסעתי לבקר אצל אבא, ואחר הצהריים נפגשתי עם 'מחברת', לפני שהגעתי לכירורג לביקורת בעקבות ניתוח הסרת הציסטה מהשוק הימני, שעברתי בקיץ.
בביקורת התברר שכל הסיפור עם הציסטה הזאת בשוק הימני שלי היתה שערה שצמחה הפוך. וואו. שנים היתה לי שם ציסטה שמידי פעם הפרישה חומר חלבי/שומני כזה... ובסוף זו שערה הפוכה. בכל מקרה, עכשיו זה טופל. עדיין יש צלקת אבל זה אמור להתעמעם עם הזמן. נראה.
עוד השבוע נפגשתי סוף סוף עם 'קלי' ו'שני'. מאד מאד ציפיתי לזה, ובסוף זה היה כל כך טוב אבל קצת קצר. די באשמתי, כי רציתי להספיק לבקר גם אצל אבא שלי בשיקום. אני משתדלת לנסוע אליו כל יום. אמא שלי אצלו כל יום, ואחי מגיע בערך פעם ביומיים. בתי וחתני מגיעים בערך פעם בשבוע, או קצת פחות.
אז זה בערך השבוע שעבר עלינו. בטח פספסתי כמה דברים.
ראיתי, אבל טרם קראתי, פוסט של קנקן אודות התקווה. תקווה.... זה משהו שאני מנסה בכוח לייצר, אבל כרגע פשוט לא מצליחה. שיהיה סוף שבוע שקט.
