פריז לונדון יולי 2018 - גרביים, מונמרטר, מרכז פומפידו ועוד חצי גמר מונדיאל

לא מחליפים משהו טוב, ולכן גם בבוקרנו השני בפריז שמנו פעמנו דבר ראשון לבית הקפה הפינתי.

כיון שהיה זה יומנו האחרון בפריז, החלטנו לגמור תחילה עם משימת הקניות היחידה שהיתה לנו: למצוא גרביים עבור גיסתי.
בעצם היו לנו שתי משימות קניות. האחת בפריז, עבור גיסתי, והשנייה בלונדון - עבור השכנה שמטפלת לנו בחתולים בהעדרנו.
לפני שטסנו כתבה לי גיסתי בזו הלשון:
"אם במקרה בפאריז תהיו ליד חנות הכלבו Monoprix שיש אותה במלא מקומות אז אודה לך מאוד אם תוכלי להביא לי את הגרביים שאני חיה עליהם!!! זה לא תופס מקום ולא שוקל כלום ויש את זה רק בחנות הזו ורק בצרפת...כמובן רק אם יוצא לכם....🙏🙏🙏".

אכן יש את החנות הזאת בכל מקום, היו שניים כאלה גם במרחק הליכה קצר מהמלון שלנו.
לא בדקתי כמובן אם זה נכון ואם באמת הגרביים האלה נמכרות רק בחנות הזאת ורק בצרפת....אבל לשמחתנו מצאנו לא פחות מחמישה זוגות במידה שלה.....

משם תפסנו אובר למונמרטר, לכנסיית הלב הקדוש Sacre Coeur.

שגם היא מרשימה ויפהפיה כתמיד.
בתוך הכנסיה, אגב, היה כתוב בשלטים גדולים "לא לצלם". אנחנו צייתנו, אבל איש סביבנו לא התייחס לשלטים האלה......

התהלכנו להנאתנו בשוק האמנים וירדנו קצת ברגל ברחובות המקסימים של מונמרטר....ישבנו (כמובן) לשתות (בירה, קפה קר) בעוד בית קפה פינתי ציורי..... ואז המשכנו ללכת במורד הגבעה עד לכיכר פיגאל, שם תפסנו עוד אובר למרכז פומפידו.

בשלב זה ההתלבטות לגבי "מה עוד לראות בפריז" החלה לתת אותותיה.
את מגדל אייפל לא בא לנו לראות שוב. אם אינני טועה, בני וכלתי הלכו לשם באחד הערבים בלעדינו (אחרי שאנחנו כבר הלכנו לישון).
מרכז פומפידו נשמע הגיוני, מאחר שאף אחד מאיתנו לא היה שם עדיין, ובמיוחד עניין אותנו המוזיאון לאמנות מודרנית. יצירות מאת שאגאל, פיקאסו, קנדינסקי, מאטיס......מה יכול להיות רע?

אז זהו, שאני אישית לא ממש נהניתי. לא יודעת לומר אפילו למה. מכירה היטב את האמנים האלה והיו שם יצירות שלא הכרתי - ייתכן ששבעתי אמנות, ייתכן שעייפתי, ייתכן שמה שהציגו שם לא היה המיטב של האמנים האלה. אין לי מושג. עברתי בחדרים די מהר, וחיכיתי שהשאר יסיימו את הסיור.
ואז שמתי לב שכלתי עברה דרכם עוד יותר מהר ממני, וכבר חיכתה לנו בחוץ.

בסוף חיכינו כולנו לבני, שהתעכב הרבה ליד כל תמונה - לפחות מישהו מאיתנו נהנה שם!

מפה לשם חלף היום, וחזרנו למלון לנוח מעט ולהתרענן.
בערב יצאנו לכיכר המדליין הקרובה, מצאנו "ספורט בר" לארוחת ערב, בו הקרינו על מספר מסכים את חצי הגמר השני של המונדיאל - קרואטיה נגד אנגליה, והיה ערב מאד מהנה ושמח.

אנחנו היינו בעד קרואטיה - מסיבות מאד "פרוזאיות". ידענו שההופעה של בני בלונדון תתקיים ביום של משחק הגמר. חשבנו לעצמו שאם אנגליה תגיע לגמר, לא יגיעו מספיק אנשים להופעה. לכן העדפנו שקרואטיה תנצח.
בסוף התברר שההופעה בשמונה בערב, הרבה אחרי שהמשחק הסתיים.....אבל את זה ידענו רק בדיעבד.
בכל מקרה קיבלנו את מבוקשנו, ולשמחתי בספורט בר ההוא לא היינו במיעוט.

כך סיימנו את ביקורנו המקסים בעיר האורות שלא אכזבה, ולמחרת בבוקר שמנו פעמנו לתחנת הרכבת Gare Du Nord כדי לתפוס את הרכבת ללונדון................

פריז - לונדון יולי 2018 - מוזיאונים וכנסיות, מישלן ומונדיאל

הדבר הראשון שחיפשנו כאשר התעוררנו בבוקרנו הראשון בפריז היה בולנז'רי - boulangerie - בית קפה ומאפה שכל כך אופייני לצרפתים.
לא בדקנו אפילו את ארוחת הבוקר שהציעו במלון - גם בגלל המחיר המנופח שלה אבל בעיקר כי רצינו את הדבר האמיתי.

ואכן במרחק הליכה של שתי דקות מהמלון מצאנו את Les Caprices de Charlotte, שענה בדיוק על מאוויינו ודרישותינו לארוחת בוקר - איש איש לפי העדפותיו. 

קפה, קרואסון, קיש תרד......הכל טעים וטרי ונימוח בפה........

משם יצאנו למוזיאון האורסיי Musée d'Orsay, שגם היום הוא לדעתי הטוב ביותר בפריז. אחד הטובים בעולם.

ברור שלא היה לנו סיכוי לראות את כולו, אז בחרנו שתי תערוכות (לא מפתיע - בעיקר אמנים אימפרסיוניסטים) ואחרי ששבענו מתמונות עלינו לגג (ברגל! לא שמנו לב בשלב זה שיש מדרגות נעות) וצפינו בנוף הנהדר הנצפה ממנו

משם המשכנו ברגל לכיוון מוזיאון רודן וכמובן שעצרנו לאכול משהו קטן במסעדה על שדרות סן ז'רמן.....בפריז כמו בפריז, שולחנות על המדרכה ואפשר להביט בעוברים ושבים תוך כדי אכילה....

זה נכון שהיום יש מסעדות ובתי קפה כאלה בכל מקום, אפילו בלונדון. אבל עדיין - מבחינתי זה משהו שהתחיל בצרפת, וכשאני שם זה מה שאני אוהבת לעשות. 

מוזיאון רודן היה נהדר, גם בחלק הפנימי ובעיקר בגן הפסלים. 
חלק מהפסלים היו העתק מדויק של הפסלים שראינו בסטנפורד, כשביקרנו שם עם הורי במרץ האחרון. זה היתרון של הכנת הדגם בגבס, ואז יציקת הברונזה כמה פעמים שהפסל חפץ.....

מן המוזיאון נסענו לכנסיית הנוטר דאם היפהפיה. 
תור ארוך השתרך בכניסה והתלבטנו אם להמתין....עד שראינו שהתור מתקדם מהר מאד. 

התור התנהל באופן מופתי, שקט ומסודר. 
הארכיטקטורה יפהפיה, ואני כרגיל בעיקר התלהבתי מהויטראז'ים.

המשכנו ללכת וללכת, וחצינו שוב את נהר הסיין על אחד הגשרים הנפלאים שלו

והגענו ללובר (אבל לא נכנסנו), וטיילנו בגני הטווילרי.............

וישבנו שם לשתות (הם שתו בירה, אני קפה קר.....).

היה זה יום ארוך ומהנה אך גם מעייף, וחיכתה לנו ההזמנה במסעדה בשמונה בערב, אז חזרנו למלון, התקלחנו, ותפסנו לשם UBER.

למסעדת Pavillon Ledoyen שלושה כוכבי מישלן ותשע מצנפות גו-מיו, והיא ממוקמת בתוך וילה קטנה מוקפת עצים במובלעת קטנה שיוצאת מתוך שדרות השאנז אליזה. 

התלבשנו יפה, כיאה לקוד הלבוש במקומות כאלה, והובלנו לקומה השנייה, לשולחן עגול שצופה אל השדרה. 

זו לא היתה הפעם הראשונה שביקרנו במסעדה מהסוג הזה. הפעמיים הקודמות היו לפני שלושים שנה בערך, כשהיינו בפריז עם הילדים (גילאי 7 ו-5) ו-T היה שף צעיר בתחילת דרכו, בעל מסעדה צרפתית בתל אביב. מבחינתו אז, כמו עכשיו, היה זה "סיור מקצועי", לא רק חוויה קולינרית. 

בשנת 1989 החוויה עלתה לנו $250 לאדם. מהבחינה הזאת שום דבר לא השתנה. אפשר לומר שהערב הזה במסעדה עלה לנו יותר מאשר כרטיסי הטיסה...........

מסעדה עם שלושה כוכבי מישלן משמעותה שלפחות שני מלצרים משרתים אותך בו זמנית בכל רגע נתון. הם מרחיקים ומקרבים לך את הכיסא בכל פעם שאתה רוצה להתיישב או לקום.

יש מלצר שאצלו מזמינים את המנות הראשונות והעיקריות, וגם מלצר ללחם ומלצר ליין, מלצר לשתייה קלה - וכולם חוזרים מידי פעם לוודא שהכוסות מלאות ושלא חסר דבר.

בתפריטים של הנשים אין מחירים. 

מספיק להרים את המבט ולחפש מלצר ומישהו כבר מתייצב ליד השולחן.

אביא כאן חלק מצילומי המנות (שטרחנו לצלם לפני שהתחלנו לאכול) אבל אין שום סיכוי שאזכור מה הזמנו....

 

מה שאני כן זוכרת, זה שהגיעו מנות קטנות וטעימות שלא הזמנו עוד לפני המנות הראשונות.

והגיעו מנות קינוח נהדרות אחרי שכבר סיימנו את מנות הקינוח שהזמנו.

הם פינקו אותנו מכל הכיוונים. זו היתה הצגה של ממש של שירות במיטבו, קצת מוגזם לטעמנו (היו הרבה צחוקים בשולחן שלנו, השתדלנו להצניע אבל היה קשה להתאפק), אבל בהחלט מצדיק את הדירוג הגבוה.

האוכל היה טעים, מאד טעים אפילו, אבל כנראה שאוכל משובח שכזה בכל זאת קצת "מבוזבז" עלי, וגם על ה"ילדים". כלומר, אם T לא היה מתעקש על ערב כזה, הייתי מוותרת בקלילות.

היה קטע אחד קורע עם המנה הראשונה של כלתי. היא הזמינה משהו עם קישואים (שוב - אין סיכוי שאזכור מה), אז לפני שהגישו את המנה הביאו לה שוט

עם מיץ ירוק בתוכו. הם הסבירו שלקראת המנה עם הקישואים, הכינו לה מיץ קישואים כדי.....להכין את החיך שלה. 
ברור שבשלב זה היה לנו קשה מאד להתאפק אבל חיכינו בסבלנות כמה שניות שהמלצר יתרחק לפני שהתפוצצנו מצחוק. 
אבל בשקט. ממש פראי אדם הישראלים האלה! 

במהלך כל הארוחה הזאת, התקיים משחק חצי הגמר של צרפת נגד בלגיה במסגרת משחקי המונדיאל. 
מדי פעם הגנבנו מבט לטלפון כדי לדעת מה המצב במשחק, אבל בסוף לא היינו זקוקים לזה כלל: מבעד לחלון המסעדה התחלנו לראות (וגם לשמוע) המוני אדם שנוהרים לאורך השאנז אליזה לכיוון שער הניצחון, והבנו שצרפת ניצחה.

בתום הארוחה (הבאמת נהדרת) ירדנו והצטרפנו לחוגגים...........

היה באמת שמח, כולם רצו ושרו ושתו כמובן.......הלכנו איתם כברת דרך לכיוון שער הניצחון, אבל כשנהיה צפוף מדי פרשנו והלכנו למלון......ובבוקר שמענו שטוב עשינו, כי האוהדים החוגגים הפכו, כמו תמיד, בסוף לאלימים ומשחיתי רכוש.....

פריז - לונדון יולי 2018 - לקראת הטיסה

היום שלפני הטיסה התמלא בסידורים שונים.
היה לי תור (שנקבע חצי שנה לפני כן) אצל רופא  א.א.ג - בדיקה שגרתית וניקוי אזניים, שתמיד טוב לעשותם לקראת טיסה.
שמחתי לגלות שדווקא הפעם כמעט שלא היה לו מה לנקות.

בנוסף עשיתי קצת קניות - זה מצחיק לעשות שופינג לפני שטסים לחו"ל, אבל לא תכננתי לעשות שום שופינג בחו"ל - גם כי בזמן הקצוב שהיה לנו תכננו בעיקר לחרוש כמה שיותר אתרי תיירות, מוזיאונים, כנסיות, כיכרות וכדומה, וגם כי החלטתי לנסוע עם מטען יד בלבד (זו היתה טיסת לו-קוסט).

אבל הבנתי שאני זקוקה לכמה חולצות ושני זוגות מכנסיים - ואחרי הרופא קפצתי לרשת האהובה עלי (קרייזי ליין) שם גם השירות מצוין וגם המידות מתאימות לי בדיוק.

בנוסף הספקתי למסור את משקפי הראייה הישנות שלי להתאים להן עדשות עם המספר הנוכחי - החלטתי שאני לא אוהבת את עצמי במשקפי החדשות, למרות המחמאות הרבות שאני מקבלת עליהן, ולחזור למשקפי הישנות (ללא המסגרת). עוד הייתי בחו"ל כשהודיעו לי שהן מוכנות.

אחרי הצהריים עוד הספקתי לנסוע עם T לקנות גם לו בגדים - שתי חולצות מכופתרות, מכנסיים (שאינם ג'ינס) ומכנסיים קצרים. החולצות המכופתרות - כי הוא החליט להזמין מקומות לפחות במסעדה אחת בעלת 3 כוכבי משלן ו-9 מצנפות גו-מיו, וגם אם כיום כבר לא דורשים שתיכנס עם ז'קט, עדיין צריך חולצה מכופתרת, מכנסיים-שאינם-ג''ינס ונעליים מכובדות.
מנשים דורשים קצת פחות פורמליות, ועדיין לקחתי במיוחד סנדל עם עקב לכבוד המסעדה, כי שאר הזמן הסתובבתי אך ורק עם נעלי הליכה.
מכנסיים קצרים הוא רצה לשאר הזמן - ובאמת רוב הזמן היה נעים מספיק, אפילו בפריז שהיתה יותר קרירה מלונדון, כדי שהוא יסתובב בקצר.

התכנית היתה לפגוש את בני ואת כלתי, שטסו כל אחד בנפרד, בשדה התעופה שארל דה גול בפריז.
והימים שלפני הטיסה היו מלאי תקלות.
ראשית ירדו גשמי זעף/ברכה בבוסטון, וכלתי "טבעה" עם הרכב בתוך שלולית בעומק מטר.....כל האוטו התמלא מים והמנוע כבה....
מסתבר שזה קורה לא מעט שם בבוסטון, ואף אחד לא מתרגש מזה.
לא ברור איזה נזק נגרם לאוטו (קורוזיה? חלודה?) - ולא ברור מה מתוך זה מכסה הביטוח. בכל מקרה הם יטפלו בזה כשיחזרו לארה"ב.

בנוסף בוטלה במפתיע טיסתה של כלתי, ואף אחד לא טרח להודיע לה זאת.
ההזמנה בוצע דרך אתר בשם KIWI (אגב גם אנחנו הזמנו דרכם הפעם), והטיסה היתה אמורה להיות של Norwegian Air.
אז לא KIWI ולא NORWEGIAN לא חשבו להודיע לגברת על ביטול הטיסה, למרות שהם כן טרחו לשבץ אותה לטיסה של ערב למחרת, שמגיע לפריז יום למחרת כמובן.....כלומר להפסיד יום (מתוך 3 ימים בסך הכל בפריז).
את זאת גילינו במקרה, כשניסיתי לבדוק מתי היא נוחתת והאם כדאי לנו לחכות לה בשדה התעופה כדי לנסוע לעיר יחד.

התחילו טלפונים ומיילים והבטחות והאשמות - אבל לא יצא מזה שום דבר.
התלבטנו יחד איתם מה לעשות, והם החליטו ששווה להם להזמין כרטיס טיסה חדש, ולתבוע אותם אחר כך.
לא ברור מה ייצא, אם בכלל, מהתהליך הזה. בני כבר התחיל עם תלונה ואיום בתביעה....נראה איך זה יתפתח.

בסוף הצליחה כלתי למצוא טיסה עם ICELAND AIR דרך רייקיאביק, שהיתה אמורה לנחות בפריז שעה אחרינו.

בני טס עם DELTA והיה אמור לנחות בבוקר, כמה שעות לפנינו.
ואז, אחרי שעתיים של ישיבה בתוך המטוס ללא המראה, הורידו אותם והודיעו שיש תקלה טכנית, ולא ברור כמה זמן ייקח לתקנה.
אחרי עוד כשעתיים הודיעו שצריכים להביא חלק מניו ג'רזי (לבוסטון)....ושעוד מעט יתנו להם אוכל.
אחרי עוד כארבע שעות הודיעו שהחלק הגיע ועוד מעט יעלו אותם בחזרה למטוס. האוכל עדיין לא הגיע.

בסוף הגיעו פיצות ממש כמה דקות לפני העלייה למטוס, אבל לא חילקו אותן כי "לא היו כפפות חד פעמיות" למחלקים....
בקיצור - חלם.
והטיסה שלו נחתה בפריז שעה אחרי הטיסה של כלתי.

אז החלטנו להישאר בשדה התעופה, לנסוע (ברכבת פנימית) לטרמינל שבו נחתה כלתי, לפגוש אותה, ויחד איתה לחזור (שוב ברכבת) לטרמינל שבו נחת בני......ויחד מאושרים ומחובקים תפסנו מונית למלון....
שהיה ממוקם באופן מושלם, קרוב לכיכר המדליין.

החדרים שלנו היו מוכנים, ולכן התמקמנו ויצאנו מיד - ברגל - לכיוון כיכר הקונקורד ומשם לשדרות השאנז אליזה.
מזג האוויר היה מושלם במהלך כל ימי השהייה שלנו בפריז - בין 16-23 מעלות בערך. בלי גשם. כמעט. וגם כשירד, בעצם טפטף קלות.

הלכנו והלכנו ולא שבענו ממראות פריז היפה, שלא איבדה את יופיה, ושכל הסיפורים של החברים שלנו על כמה התדרדרה וכמה לא נעים להסתובב בה, נראו לנו כעת הזויים ולא רלוונטיים - וזאת במשך כל שלושת הימים בהם טיילנו ברחובותיה ובאתרי התיירות השונים.

התיישבנו לקפה וסלט "קפרזה" קל כדי לשבור את רעבוננו בלי לקלקל את התיאבון לקראת ארוחת הערב. הזמנו מקומות מבעוד מועד בשתי מסעדות. האחת באותו הערב, שעליה המליץ לבני חבר מאחת הלהקות שלו (בן גילנו, היה מורה שלו בתואר הראשון), והשנייה למחרת - שכבר הזכרתי קודם ושעליה עוד ארחיב - בעלת כוכבי המישלן.

מהשאנז אליזה תפסנו "אובר" (UBER) בחזרה למלון, כדי להתרחץ ולהתכונן לארוחת הערב. ואגב "אובר" היה אמצעי התחבורה העיקרי שלנו, גם בפריז וגם אחר כך בלונדון. בהיותנו ארבעה, זה מאד השתלם (למרות שבשנים עברו התניידנו בערים האלה בעיקר ברכבת התחתית) - וכך זכינו לצפות ברחובות העיר היפה גם תוך כדי נסיעה ממקום למקום.

המסעדה של אותו הערב (ששמה La Bonne Excuse - או בתרגום חופשי "התירוץ הטוב") היתה אכזבה עצומה אבל שמה התאים לה בדיוק. המלצרית/בעלת הבית היתה מלאה תירוצים על כל דבר אפשרי. החל מ(העדר) המיזוג (היה חם בטירוף בתוך המסעדה בלי כל איוורור) וכלה באיכות המנות (כל המנות!) שהזמנו.
אז יש שתי אפשרויות -
או שהיה לנו חוסר מזל באותו הערב, השף המקורי לא הגיע או היתה תקלה כלשהי במטבח - או שלחבר של בני יש מושג שונה לגמרי מאיתנו לגבי מהי מסעדה טובה, שירות טוב, אוכל טוב.
כך או אחרת אמנם התאכזבנו, אבל היה כיף להלך אחר כך בעת השקיעה (הכל כך מאוחרת של אירופה) ברחובות פריז, לחצות את הסיין על אחד הגשרים היפהפים .....וללכת לישון את לילינו הראשון בפריז.