אזהרה: פוסט ארוך במיוחד!
בהמשך ישיר לפוסט הקודם, שנכתב לפני שיצאנו מהארץ,והחששות שקיננו בי, אומר שהכול בסדר אצלי: הכתפיים "מתנהגות יפה" יחסית, לא מרגישה אותן יותר מדי. הפשע בדרום אפריקה אכן קיים, אבל בינתיים (טפו חמסה עיגולים) הצלחנו לשמור על עצמנו מפגיעתו המרה. הטיול אכן ארוך מאד - חודש שלם זה המון זמן - אבל הוא מגוון מאד, כל כמה ימים אנחנו עוסקים בפעילות שונה, אנחנו רואים דברים נהדרים וחווים חוויות טובות ומעל לכל: טוב לנו ביחד. טוב מאד.
זה לא חדש שטוב לנו ביחד, אבל לפעמים הטוב הזה נוסק לגבהים של טוב מאד ואפילו מצוין כל כך שאני מציינת זאת לעצמי במיוחד. הרבה פעמים במהלך החופשה הזאת אני נזכרת בציטוט מהסרט "מי הפליל את רוג'ר רביט", כששואלים את ג'סיקה רביט מה היא בכלל מוצאת בו, בארנב הזה, בעלה, והיא עונה בפשטות: "he makes me laugh"....(הוא גורם לי לצחוק).
ואני צוחקת כל כך הרבה בטיול הזה, אנחנו צוחקים כל כך הרבה - שזה פשוט כיף.
כרגע, אגב, אנחנו כבר במאוריציוס. זה חלקו השני של הטיול. כאן זו הפעם הראשונה שיש במלון אינטרנט נורמלי (11 ג'יגה), וכאן זה גם יותר חופשה של "בטן/גב" ויש לי הרבה זמן לקרוא ואולי גם לכתוב.
היום במיוחד יש לי זמן, אחרי שכבר היינו בים על הבוקר (תמונות מרהיבות של חוף עם מים בצבע טורקיז משגע יגיעו בפוסטים שיוקדשו למאוריציוס), T יצא לשייט דייג (לא בשבילי הדבר הזה, לא מחלת הים על הסירה ולא השעמום של המרדף אחר הדגים או המתנה לבואם), ואני עליתי לבריכת המלון (שנמצאת על הגג), שחיתי קצת, קראתי קצת, ואז קיבלתי עיסוי מאוריציאני משובח. אבל אני מקדימה את המאוחר אז............
נחתנו ביוהנסברג.
ההתלבטות לגבי איך ועם איזו חברת תעופה לטוס לא ארכה הרבה זמן. לא היו הרבה אופציות, ופסלנו מיד את אלו שכללו נחיתות ביניים ביעד אפריקני כלשהו (למשל אתיופיה) וחברות תעופה מפוקפקות (למשל אייר אתיופיה), ונותרנו עם ברירת המחדל לטיסה ישירה: אל על, שגם לא הייתה יקרה באופן מפתיע. כל כך לא יקרה, שפינקנו את עצמנו וקנינו (במעט הנקודות שהיו לנו) מושבים "מועדפים" דהיינו - מושב יציאת חירום. לא מחלקת עסקים חלילה או מושב משודרג כלשהו. רק מקום מובטח לרגליו הארוכות של T.
וזה בערך הדבר היחיד שהיה טוב בטיסה הזאת. זה, והעובדה שהמטוס המריא ונחת בזמן, גם את זה צריך לציין.
המטוס היה ישן ולא מתוחזק (ולא ממש נקי, למרות שהשירותים שהיו לידנו נשמרו נקיים לאורך כל הטיסה). הציוד ברובו לא עבד - מגש האוכל בקושי יצא ממקומו ונותר די באלכסון, במערכת המולטימדיה שלי לא עבד השמע כמעט, ובכל מקרה הסרטים נוגנו בלולאה ולא ניתן היה לראות סרט מתחילתו אלא תמיד נכנסת איכשהו באמצע.
אל על ממליצים אמנם לצפות בתכנים באפליקציית ה-dreamstream שלהם, אבל כמובן שלא היה wifi תקין על המטוס, וממילא לא היו שקעים למטען כך שגם לו יכולנו לצפות בסרט בטלפון, הסוללה הייתה מתרוקנת די מהר.
לא הוגשה שתייה בכלל במהלך כל 9 שעות הטיסה, פרט לשתייה שהוגשה יחד עם ארוחת הבוקר, שגם הייתה הארוחה היחידה שהוגשה (אם אינני טועה). האוכל היה זוועה.
מי שרצה לשתות משהו פשוט קם ולקח לעצמו. הדיילים התאדו במהלך הטיסה. לא ראו אותם.
אבל כאמור הטיסה עברה חלק והגיעה בזמן, והמזוודות חיכו לנו, בזמן שלקח לנו לעבור את ביקורת הדרכונים, ומיד קיבלנו את הרכב השכור (לא מה שהזמנו אבל עם הילוכים אוטומטיים, במפתיע - כי אין שם כמעט רכבים אוטומטיים להשכרה).
אה, כן, ובדרום אפריקה (וגם במאוריציוס) נוסעים בצד שמאל, עם הגה בצד ימין, כמו באנגליה.
מיד הצהרתי שאני לא נוהגת כאן.
T המסכן לקח על עצמו את העול לבדו, וגם כאשר בהמשך צצה לה איזו בעיה עם רגל ימין שלו, הוא נאלץ להסתדר עם זה.....אבל אני מקדימה את המאוחר, שוב.
כשאצלנו שיא החורף בדרום אפריקה קיץ, אבל ההגדרה של "קיץ" בארץ הענקית הזאת תלויה באזור שבו נמצאים.
מיד כשקיבלנו את הרכב יצאנו מזרחה, טיפ טיפה צפון מזרחה, כאשר יעדנו הסופי הוא
קרוגר פארק, אבל לקחנו לנו תחנות ביניים, גם כדי ליהנות מהנוף שבדרך, וגם כדי לא לנהוג יותר מדי שעות בכל יום.
בדרך היה מעונן ומדי פעם ירד גשם. פה ושם מצאנו את עצמנו בתוך ענן. זה הולך להיות מוטיב חוזר בטיול הזה, כמו גם בטיולים קודמים בארצות אחרות - בחלק מן האתרים שבהם ביקשנו לראות את הנוף המרהיב - מצאנו את עצמנו ו/או את האתר המרהיב בתוך ענן. כמו שחמי ז"ל נהג לומר בפסימיות התמידית הדכאונית שלו: "זה הגורל שלי". זה כנראה הגורל שלנו. אבל לא נורא, ראינו מספיק דברים יפהפיים גם ככה.
לקח לנו שלוש וחצי שעות (לא כולל הפסקת פיפי ואוכל במזללת
STEERS שהאוכל בה תחתיות יותר ממקדונלדס) להגיע לעיירה קטנה בשם NELSPRUIT, שם בילינו את לילינו הראשון בדרום אפריקה, ב-
ZEBRINA GUEST HOUSE החביב, מוקף עצים וציוץ ציפורים וחדר ענק עם מיטה גדולה, שהייתה נוחה מאד (או שהיינו עייפים מאד או שילוב של השניים).
עוד כשהיינו בדרך לשם, קיבלנו הודעה מאתר בוקינג (BOOKING) שהגסט האוס מבקש לדעת מתי נגיע. גם זה הפך למוטיב חוזר בטיול שלנו. מסתבר שבחלק מהגסט האוסים אין אף אחד במקום רוב היום, או שהם נמצאים רק עד שעה מסוימת. חשוב להם להיות שם כשמגיעים, כמובן, ולכן כמעט כולם ביקשו לדעת מתי אנחנו מתוכננים להגיע.
היה מקרה אחד או שניים בהמשך שהגענו ולא היה אף אחד. אבל הגיעו די מהר כשהתקשרנו........
במבט לאחור ZEBRINA היה מאד יוצא דופן, יחסית לשאר הגסט האוסים שלנו בדרום אפריקה. לא רק שמי שקיבל אותנו (בעל הבית? המנהל? איש הקבלה? אין לי מושג מה היה תפקידו) היה שחור, אלא שגם בארוחת הבוקר ישבנו לידנו גם אורחים לבנים וגם אורחים שחורים. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שזה קרה. לנו זה נראה מאד טבעי שבאפריקה חלק (או רוב) האנשים - גם עובדים וגם אורחים/תיירים יהיו שחורים.
רק בהמשך שהייתנו בדרום אפריקה גילינו בזעזוע, שכמעט בכל שאר המקומות בהם ביקרנו, אכלנו, שהינו - השחורים היחידים היו העובדים. התיירים, אורחי המלון, הסועדים במסעדות - היו לבנים או תיירים הודים, ערבים, סינים וכדומה. נו הרי כשהזמנו מלונות דרך האינטרנט מהארץ, לא חשבנו בכלל על נושא הגזע. האמת שהיה לנו די ברור שחלק מהמלונות יהיו בבעלות של שחורים וחלק של לבנים. אז חשבנו שנגמר האפרטהייד. אז חשבנו. עוד על העניין הזה בהמשך.
אחרי שנת לילה מצוינת וארוחת בוקר דשנה (מדי! כרגיל עם חלוף הזמן הלכנו וצמצמנו את גודל ארוחות הבוקר שלנו, שתמיד הציעו גם ביצים וגם קותלי חזיר וגם נקניקיה וגם עגבנייה צלויה וגם פטריות וגם טוסט עם ריבה וחמאה והרבה פעמים גם פירות וקרואסון, וכמובן קפה ושלל מיצים...) יצאנו לדרך שנקראת PANORAMA ROUTE (הדרך הפנורמית), ומכיון שהפוסט הזה כבר ארוך מדי, אסתפק בתמונות.............
 |
| דוכן ירקות ופירות בעיירת ציורית בשם SABIE |
 |
| מפל מק מק (MAC MAC) |
 |
| Berlin Falls |
 |
| Lisbon Falls |
 |
| Three Rondavels Viewpoint |
 |
| Pinnacle Rock |
 |
| Three Rondavels Viewpoint |
 |
| Bourke's Luck Potholes |
כיאה ל"גורל שלנו" לא עלינו לנקודת תצפית בשם GOD'S WINDOW (החלון של אלוהים) כי........ברור שישב עליו ענן............
המסלול הזה היה באמת פנורמי ויפה להפליא.
במהלכו קיבל T כמה טלפונים מהעבודה (חלק מהלקוחות לא זכרו שהוא בחו"ל) ואז התחלנו לגלות שבחלק ניכר מדרום אפריקה אין כיסוי סלולרי.
לפעמים זו ברכה, אפשר באמת להתנתק מהעולם, ולפעמים זה מקשה - בעיקר כשמנסים לשאוב מידע והנחיות מהאינטרנט. אגב, בזכות זה גילינו את נפלאות המפות הבלתי מקוונות של גוגל (google offline maps). למדנו להוריד מפות שלמות לנייד כאשר עוד היינו באזור עם WIFI, וכך יכולנו לנווט להנאתנו גם באזורים ללא קליטה.
במלונות היה WIFI איטי ביותר (בין 1 -2 ג'יגה, לעיתים רחוקות זכינו ל-5 ג'יגה), פרט לקרוגר פארק שלא היה בו (כנראה בכוונת תחילה) WIFI בכלל. הייתה קליטה סלולרית קלושה קרוב ל-CAMPS (מלונות/אכסניות) אבל שום דבר בשטח הפתוח.
לא ידענו זאת מראש ולא השכלנו להודיע למשפחה, והיו כמה ימים שבהם אמא שלי כבר התחילה לדאוג...אבל כאמור, יש משהו חיובי בניתוק מהציביליזציה.......
בסיום המסלול הפנורמי נסענו עוד כשעתיים צפונה (וקצת צפון מזרחה) לעיר גדולה בשם PHALABORWA, ש"יושבת" ממש על אחת הכניסות המערביות לקרוגר פארק.
גם כאן כמובן ביקשו לדעת מתי נגיע, אבל כשהגענו לא היה איש במקום.
התקשרנו ותוך כמה דקות הגיעה אישה חביבה, לבנה (כמובן) שדיברה אנגלית במבטא בלתי מובן לחלוטין. זה הרגיש כאילו זו שפה זרה עבורה, וזו עוד עובדה שלמדנו בהמשך: חלק ניכר מהדרום אפריקנים מדברים כמעט אך ורק
באפריקאנס (AFRIKAANS). האנגלית היא עבורם שפה שנייה וחלקם נשמעים בה כאילו הם הולנדים או גרמנים, לא דוברי אנגלית כלל. את המבטא הדרום האפריקני שהכרתי בארץ בקרב היהודים שעלו משם, שמענו רק הרבה אחרי כן, כשהגענו לקייפטאון. אני מניחה שגם ביוהנסבורג נשמע עוד ממנו (כשנגיע לשם לקראת סוף הטיול).
בהתחלה חשבנו שאפריקאנס זו שפה שמדוברת רק על ידי לבנים, עוד סממן של האפרטהייד הבלתי רשמי, אבל אחר כך לאורך החוף הדרומי שמענו גם שחורים דוברי אפריקאנס. בסך הכל ישנן 12 שפות רשמיות (וכמה בלתי רשמיות?) בדרום אפריקה, כלומר 11 חוץ מאנגלית. פרט לאפריקנס, שהיא שפה של לבנים באמת, שהתפתחה בתקופת ההתיישבות ההולנדית/צרפתית, ה"בורים" (BOERS), כל שאר השפות הן שפות שבטיות מקומיות כמו זולו, קוסה, צונגה ועוד. אולי בערים הגדולות האנגלית שולטת, אבל בכל המקומות בהם אנחנו ביקרנו, כל התושבים - לבנים ושחורים כאחד - דיברו אנגלית במבטא של שפת האם שלהם. זו הייתה חוויה מאד מוזרה עבורנו.
עוד דבר שמאד זעזע אותנו בגסט האוס היפהפה הזה (
ISO'BELLA VITA GUEST HOUSE), היה שהוא היה מוקף בגדר חשמלית. לא גדר אלקטרונית (כמו גדר המערכת בגבולות המדינה), אשכרה גדר חשמלית, נגעת - נפגעת. ורק אז ראינו שזו הנורמה בשכונות "הלבנות", וכך היה כמעט בכל מקום שהגענו אליו.
אגב, שלטי האזהרה על הגדרות החשמליות נתלו רק כלפי פנים הבית - כדי שאורחיו ותושביו יידעו וייזהרו. בחוץ אין שום אזהרה. אבל מהר מאד ניתן היה לזהות אותן. זה היה מצמרר, וליווה אותנו לאורך כל הטיול.
בעלת הגסט האוס הפקידה בידנו סט מפתחות שלא היה מבייש את שומרי ארמון באקינגהם. מפתח לדלת הכניסה לבניין, מפתח לחדר, מפתח לדלת הכניסה לאזור הציבורי (חדר האוכל...), שלט רחוק לפתיחה וסגירה של שער הברזל החשמלי הכבד של הכניסה לחצר/חניה...ו.......לחצן מצוקה. כן, כן היא קראה לו PANICK BUTTON והזהירה לא ללחוץ עליו בטעות כאשר רוצים לפתוח את השער לרכב..............
אז בלחצן מצוקה לא נתקלנו במקומות הבאים בהם שהינו, אבל כל שאר הצרור הגדול והכבד הזה חזר והופיע גם במלונות הבאים......ברוכים הבאים לדרום אפריקה.
החדר בגסט האוס הזה היה קטן אבל חמוד. בעלת הבית המליצה לנו על מסעדה
במלון סמוך, שהיתה באמת טובה, עם שרות טוב, אוכל טוב, ולשמחתנו חלק מהסועדים לא היו לבנים (כן, פיתחתי אובססיה לגבי העניין הזה).
ישבנו בחוץ, מזג האוויר היה נעים, ואז פתאום עלה החשש מ....יתושים.
לקראת הטיסה לדרום אפריקה הזהירו אותנו מהמלריה. במיוחד באזור קרוגר פארק. אנחנו די "ילדים רעים" בכל הכרוך בחיסונים לקראת ביקורים בארצות עולם שלישי (לא התחסנו לקראת הנסיעה להודו, לויאטנם, לקוסטה ריקה או ארגנטינה) אבל לגבי המלריה ממש השביע אותנו לקחת את הכדורים. לא להסתכן. כשביקשנו מרופא המשפחה שלנו מירשם, הוא הזהיר אותנו לגבי תופעות הלוואי (בין היתר סיוטים נוראיים ונטיות אובדנות) והרגיע אותנו שאפשר להתחיל לקחת את הכדורים גם אחרי שנעקצים. "השתדלו לא להיעקץ" הייתה עצתו, כמו גם עצתם של רבים באינטרנט. וכך עשינו.
הבאנו איתנו את הכדורים, אבל גם חומר דוחה יתושים (מהארץ) וקנינו שם עוד תרסיס דוחה יתושים (כי הוא בטח תואם את היתושים המקומיים)....וכך התזנו ונמרחנו והצלחנו לעבור בשלום את פארק קרוגר, בפרט, וכל דרום אפריקה, בכלל, בלי להיעקץ. לכדורים שלום, לא נגענו בהם.
שבעים וטובי לב, עייפים ולא עקוצים, הלכנו לישון במיטה הקטנה (כל הלילה "רבתי" עם T על השמיכה, בלי שהוא יהיה מודע לכך בכלל, בבית אנחנו רגילים לישון עם שתי שמיכות), אכלנו ארוחת בוקר נחמדה ויצאנו לשלב הבא של הטיול: ספארי בקרוגר פארק. אבל על כך בפוסט הבא..............
