בתאריך 14/06/2024 היה הנושא במדור השרביט החם "בחירת מקצוע ובחירה חופשית".
מוטי סיפר איך הוא חשב כל השנים שהוא בחר את מקצוע המחשבים אבל בדיעבד הוא הבין שבעצם הוסלל לכך על ידי הוריו, וביקש לדעת איך זה היה אצלנו.
כשהייתי ילדה חלמתי להיות סופרת.
התחלתי לקרוא בגיל מאד צעיר (לפני גיל 4 לדעתי) ולא היו כמעט תקופות בחיי בהן לא קראתי. קראתי ספרים וקראתי "אצבעוני" בגילאים הנמוכים ואחר כך "הארץ שלנו" ובהמשך "מעריב לנוער". היו לי "רעים לעט" (מה שנקרא באנגלית pen pals) - בעיקר בתקופה שחיינו בארה"ב והתכתבתי עם ילדים בארץ.
התחלתי לכתוב ביומן בכיתה ב' או ג' והמשכתי עם זה ממש עד לאמצע שנות העשרים בחיי. ובעצם, מרגע שפתחתי את הבלוג הזה (עוד בימי ישראבלוג, בשנת 2012) המשכתי לנהל סוג של יומן אישי.
ביסודי כתבתי סיפורים ובחטיבה כתבתי שירים וגם הלחנתי אותם, ושרתי אותם במפגשים עם חברים ובפעולות של התנועה ובטקסים של בית הספר...
אהבתי שיעורי ספרות ושיעורי לשון וחיבור....וגם פרחתי בשיעורי השפה - אנגלית וצרפתית - בהם נחשפתי לספרות מתרבות אחרת. השתתפתי בחוגי קריאת שירה בשעות אחר הצהריים ובאופן כללי היה נראה שזה הכיוון שלי.
הגשתי עבודת תרגום כחלק מהבגרות שלי, במקום בחינת בגרות בספרות, כאשר תרגמתי ספר מאנגלית לעברית, וכתבתי לצד התרגום עבודה שהתמקדה באתגרים הכרוכים בתרגום של "שפה מדוברת" (כלומר סלנג). זו היתה חוויה נהדרת, והמחנכת שלי (שהיתה גם המורה לספרות) שידכה לי מנחה שסייעה לי בכתיבה, ונטעה בי את הרעיון ללמוד באוניברסיטה בלשנות (לנגוויסטיקה).
במקביל בתקופת התיכון התחלתי להתעניין מאד בפסיכולוגיה, ושקלתי אולי ללמוד דווקא פסיכולוגיה, ואז המנחה שלי גילתה לי שיש מקצוע באקדמיה שנקרא פסיכו-לנגוויסטיקה או פסיכו בלשנות.
אבל בכל התקופה הזאת של החטיבה והתיכון, הורי דחפו אותי דווקא למקצועות הריאליים - מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה ופיסיקה. הייתי חזקה גם בתחומים הריאליים וגם ב"הומאניים" - כפי שקראו להם אז - ובתקופתי לא למדו עדיין מחשבים לפחות בבתי הספר העיוניים (נראה לי שבמקצועיים כמו אורט סינגלובסקי כבר כן) אבל אבא שלי עבד בתחום המחשבים ואמא שלי עשתה דוקטורט בתחום ההומאני (ספרות דרום אמריקאית ולטינית) - ובמבחן התוצאה אבא שלי עשה חיל ואמא שלי לא ממש הצליחה להשיג מישרה במקצוע שלה, מאז שחזרנו לישראל מארה"ב.
בלוס אנג'לס היא התברגה יפה בסגל של UCLA אבל בארץ הביקוש למקצוע שלה היה מצומצם וכל המישרות היו תפוסות, והיא מצאה את עצמה עובדת במקומות שלא קשורים בכלל - מזכירה במפעל, עורכת בעיתון בספרדית...ולבסוף לימדה ספרדית באוניברסיטה העממית וקצת בלימודי החוץ של אוניברסיטת תל אביב. זו היתה אכזבה גדולה עבורה - גם מקצועית וגם ובעיקר כלכלית, וההסללה שלי לתחום הריאלי היתה התגובה של הורי למציאות שבה הם מצאו את עצמם.
בגיל ההתבגרות הפכתי מעט למרדנית, ובעקרון התחלתי לעשות ההיפך מכל מה שהם רצו ממני - כך הפסקתי את שיעורי הריקוד, הצ'לו, וגם עברתי בבית הספר ממגמה "ריאלית" למגמה "דו לשונית הומאנית" - שבה הגבירו גם את מקצוע הספרות וגם את שתי השפות הזרות, צרפתית ואנגלית.
הורי די התייאשו ממני באיזשהו שלב, ואז הגיע מצה"ל זימון לראיון לקורס תכנות בממר"מ. בלי קשר להעדפותי בתיכון, המבחנים הפסיכוטכניים של הצבא החליטו שאני מתאימה למחשבים.
הורי עמדו לזרוק את הזימון לפח, בהכירם את נטיות לבי, אבל אז עשיתי חשבון פשוט: אם אלך לקורס תכנות, אחרי שנתיים אכנס לקבע לשלוש שנים, אהיה עצמאית כלכלית ו.....אוכל לעזוב את הבית. שזה הדבר שהכי רציתי בעולם.
אז הלכתי לראיון והתקבלתי...והשאר היסטוריה.
כפי שסיפרתי הרבה פעמים בעבר, הייתי טובה מאד המחשבים בכל התחומים השונים והמגוונים שבהם יצא לי לעבוד. אבל לא באמת אהבתי את זה.
המקצוע איפשר לי לעזוב את הבית בשלב מוקדם מאד ובהמשך לפרנס אותי ואת T בתקופות שהוא למד או היה בתחילת עסק חדש ועדיין לא הרוויח....זה היה מקצוע יציב עם הכנסה די טובה (לא משכורות העתק ששומעים עליהם בחברות ההיי טק אבל עדיין משכורת יפה) ומפה לשם יצא שעבדתי בו 35 שנה.
בסוף בתי היתה זו שלמדה פסיכולוגיה והמשיכה לפסיכולוגיה קלינית והגשימה בעצם את החלום שלי (בכלל בלי שהיא ידעה שזה החלום שלי, היא פשוט נולדה לזה).
וכשעזבתי סוף סוף את העבודה ואת המקצוע....הלכתי ללמוד אימון אישי, שזה אמנם לא תואר פסיכולוגי אבל זה באותו תחום ונותן לי סיפוק רב. אז בסוף בסוף........בכל זאת הגשמתי את החלום.
להיות סופרת... כנראה לא יקרה, אבל כתבתי סיפור נחמד לנכדים ואני כותבת בלוג....ובינתיים זה טוב.
וכבר אמרו חז"ל אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. במקרה הזה מתאים לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה