במדור השרביט החם השבוע מבקש מוטי לדעת מה דעתנו על ההמנון הלאומי "התקווה" והאם אולי הגיע הזמן לשנות או להחליף אותו.
כשאני מקשיבה להמנונים של ארצות אחרות, למוסיקה, למקצב, למילים, אני רואה את ההבדל הברור בינם לבין "התקווה".
למשל כמה דוגמאות:
ההמנון הצרפתי הלוחמני המדמם שקורא לחיילים להביס את האויב
המנון ארצות הברית שהוא כולו גאווה על הדגל זרוע הפסים והכוכבים המתנוסס תוך כדי התפוצצות הפצצות והרקטות במהלך הקרב מעל ארצו של האדם החופשי וביתו של האדם האמיץ.
שלא לדבר על ההמנון הגרמני על גלגוליו השונים - הבנתי שכיום שרים רק את הבית השלישי, הפחות נוטף לאומניות ולא מזכיר למשל את גבולות המדינה (שמופיעים בבית הראשון) - אבל שבכל מקרה מדבר על הארץ, על המולדת.
הם גם כולם בסגנון של "מארש" - מקצב צבאי.
לעומת זאת ההמנון שלנו שקט ומינורי. רגשי. לא מיליטנטי.
ב"התקווה" מדברים על העם. על נפש העם. על תקוות העם. מזכירים את ארצנו בהקשר של העם, שרוצים להיות חופשי בארצו. אין סגידה למולדת עצמה, אלא מדברים בעצם על הגשמת התקווה של העם שהוגלה מארצו ושמר על ייחודו מאות שנים בגולה, לא שכח מאין בא ולאן הוא חולם לחזור.
ולאחרונה ההמנון מושר הרבה יותר מאי פעם, וקיבל מטען רגשי גדול יותר מאי פעם - כאשר מדינתנו בסכנה, כאשר הדמוקרטיה בסכנה.
נכון, ההמנון הוא המנון העם היהודי ולא המנון כל אזרחי המדינה. זו מדינה שקמה במיוחד עבור היהודים. המדינה היחידה בעולם שיש ליהודים.
לצורך תיקון ניתן אולי לשנות חלק ממילות השיר, להתאים אותן לטובת אזרחינו האהובים הלא יהודים - כמו הדרוזים למשל - ולטובת היהודים הלא מערביים, כפי שהציע מוטי בפוסט שלו בנושא.
בנוסף יש דרכים אחרות, לדעתי, חשובות לא פחות, אם לא יותר, לגרום להם להרגיש שהם אזרחים שווים עם זכויות וחובות. שהם חלק מהמדינה, גם אם לא לגמרי חלק מהעם היהודי.
לדוגמא: לבטל את חוק הלאום המטומטם והמסוכן.
לדוגמא: לכתוב סוף סוף מגילת זכויות האדם וגם חוקה - שתעגן גם את הדמוקרטיה וגם את זכויות כל האזרחים.
לדוגמא: להפסיק להתייחס לערבים ולדרוזים ולשאר המיעוטים כאל סוג ז' ולתת להם את אותם התנאים ואותן הזכויות שנותנים ליהודים.
מה הסיכוי שכל זה יוסדר וייושם הלכה למעשה? אין לי מושג.
מהבחינה הזאת, די ברור שלא די רק בעריכת שינויים במילות ההמנון, ועדיין זה רעיון לא רע בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה