למדור השרביט החם - שורה משיר

 במדור השרביט החם ביקר טליק לספר על שורה משיר שחקוקה בזכרוננו.

הוא גם היה "לארג'" ואיפשר לתת כמה שורות מכמה שירים. 

מייד קפצו לי לראש שלושה שירים, אחד מאד מאד אישי ושניים דווקא יותר לאומיים...משום מה. 

השיר האישי הוא של לאה גולדברג מאוסף "אהבתה של תרזה די מון" :

מַה יִּשָּׁאֵר? מִלִּים, מִלִּים כָּאֵפֶר

מֵאֵשׁ הַזֹּאת שֶׁבָּהּ לִבִּי אֻכַּל,

מֵחֶרְפָּתִי, מִכָּל אָשְׁרִי הַדַּל

רַק אוֹתִיּוֹת הַחֲתוּמוֹת בַּסֵּפֶר.

 

מִי יַאֲמִין בְּהֵעָלֵם הַגַּל

בְּעָצְמָתוֹ אֲשֶׁר אֵינָהּ חוֹזֶרֶת –

לוּ גַּם נוֹתָר בִּכְסוּת-חוֹלוֹת חִוֶּרֶת

סִימָן שֶׁל מַגָּעוֹ, רָפֶה וָקַל?

 

פָּלְטָה אַהֲבָתִי אֶת אַלְמֻגֶּיהָ,

וְדַיָּגִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ בַּחוֹף

אָסְפוּ אוֹתָם וַיִשָּׂאוּם הַרְחֵק,

וְזָר מִשְׁתַּעֲמֵם בָּהֶם נוֹגֵעַ,

 

וּבְעוֹלָם חוֹפֵז וּבֶן-חֲלוֹף

הַזְּמַן בָּהֶם כְּיֶלֶד יְשַׂחֵק.

בכלל אני מאד מאד אוהבת את לאה גולדברג, את שיריה וגם את סיפוריה (קראתי בעיקר סיפוריה לילדים). בשיר הזה השורה שחקוקה לי היא "מה יישאר? מלים, מלים כאפר". אולי זה מה שלגמרי לא במודע דוחף אותי כל הזמן לכתוב......

השיר השני שקפץ לי הוא דווקא "ירושלים של זהב" מאת נעמי שמר. 

בפזמון היא חוזרת על 

ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור

הלא לכל שירייך, אני כינור

בלי קשר לסנטימנט שמאחורי השיר, בלי קשר לימין ושמאל, אני מתחברת לתחושה הזאת של המשוררת, האהבה הגדולה שהיא חשה, שיש לה את העונג ואת הכבוד להוות ליווי מוסיקלי לישות הזאת שהיא קוראת לה ירושלים ושיש לה משמעות גדולה עבורה. 

והשיר הלאומי השני הוא דווקא "התקווה". 

והשורה היא "להיות עם חופשי בארצנו".

מעולם, מעולם לא לקחתי כמובנת מאליה את העובדה שאנחנו כאן במדינה משלנו. שיש לנו מדינה עבור כל יהודי שרוצה בכך. שאנחנו חיים בחופש ובדמוקרטיה, ואנחנו יכולים לחיות כיהודים באופן גלוי ואנחנו גם יכולים לבחור איך - אם בכלל - לבטא את יהדותנו.  שאנחנו מגינים על עצמנו ובונים את העתיד של עצמנו ושל ילדינו ונכדינו... לא מובן מאליו בכלל. 

ויש מי שמעמיד את כל זה בסכנה - גם מבחוץ, תמיד, אבל לאחרונה גם ובעיקר מבפנים. וזה מטלטל אותי עד עומק הנשמה. ואעשה כל שביכולתי להגן על המקום הלא מובן מאליו הזה שנולדתי לתוכו ושירתתי בצבא, ושהורי הגיעו אליו ועזרו לבנות במו ידיהם וגם נלחמו עליו כשהיה צורך...שבעלי שירת וילדיי שירתו וכנראה גם נכדיי יישרתו.