כואב הלב על החולים ועל הנפטרים ובני משפחותיהם.
גם שלנו וגם של העולם.
כואב הלב על התסכול של הצוותים הרפואיים שנלחמים בטחנות הרוח עם הכלים והתרופות שאין להם.
מעדיפה לכתוב על ענייני דיומא.
בינואר החלטתי לעשות דיאטה.
התחלתי לשמור, קבעתי תור אצל דיאטנית.
בפברואר הדיאטנית המליצה על בלוויק - שמיד ירד מן המדפים - והמשכתי לשמור בלעדיו.
מאמצע פברואר ועד אמצע מרץ הייתי עם ענייני השן - כאבים ואיכס כללי וטונות של אנטיביוטיקה.
בלי תיאבון ובלי יכולת של ממש לאכול דברים נורמליים. ומצד שני עם פעילות גופנית מינימלית ולא נחשבת באמת.
כעת התיאבון חוזר לי, אבל בינתיים ממשיכה להקפיד.
מינואר ועד היום ירדתי כחמישה ק"ג, כאשר שמתי לב ששבוע אחד אני יורדת ובשבוע הבא נשארת במקום או עולה 100, 200 גרם. מעניין. נראה אם ואיך זה ימשיך עכשיו שהכל לכאורה "נורמלי" בתזונה שלי.
היום עטינו כפפות ומסיכות ונסענו לסופר "יוחננוף" בנתניה. כבר כמה שנים (מאז שהוא נפתח, נראה לי) אנחנו קונים שם ומאד מרוצים.
בכניסה לסופר היה תור (מרווח היטב), והבנו שהם מנטרים את כמות הקונים שבפנים.
פתאום הסדרן שאל אם יש מישהו שלא זקוק לירקות ופירות. התברר שהם מנטרים במיוחד את כמות האנשים שליד דוכני הפירות והירקות, ושהביקוש לשם גדול במיוחד. כיון שכבר עשינו הזמנה השבוע מהירקן המקומי, דילגנו בשמחה על התור והוכנסנו לסופר, לא לפני שמדדו לשנינו חום. השוער החביב (שמכיר אותנו אבל לא בטוח זיהה אותנו בגלל המסיכות) הראה לי שהחום שלי נמוך מ-36. אז או שהיה לי קר, או שהמדחום הזה מכויל כלפי מטה.
הקניות עברו בשלום, ופרט לביצים (שהיו חסרות, אבל יש לנו עדיין בבית) השגנו כל מה שרצינו.
מעבר לכך אנחנו לא יוצאים מהבית.
לעומת זאת הורי, שהזמינו מ"רמי לוי" באינטרנט, לפני שבוע, קיבלו בערך חצי ממה שהם הזמינו. אמא שלי טוענת שלא חסר להם כרגע כלום, ושהם כבר עשו הזמנת השלמה מ"שופרסל" הפעם, לשבוע הבא. בכל מקרה ב"אחוזה" הבטיחו להשלים להם כל דבר שחסר.
הגנן, שמתחזק את הגינה שלנו פעם בחודש, שאל אם הוא יכול להגיע - וחשבנו על זה שבטח, למה לא? הוא עובד לבד, בחוץ, לא מסתכן ולא מסכן אותנו. וכל עוד אנחנו מסוגלים - מדוע לא לפרנס אותו?
מצד שני התקשר אלי הספר החמוד שלי, והציע שאגיע אליו הביתה - הבטיח שאהיה לבד, רק אני והוא בלי לקוחות אחרים, שהכל סטרילי והוא שוטף ידיים ועוטה מסיכה......נאלצתי לסרב.
ספרים, קוסמטיקאיות, מסאז'יסטים .....כל אלה ייאלצו מבחינתי לחכות לאחרי הקורונה. לא כדאי להסתכן. הודיתי לו מקרב לב, אבל כבר קניתי צבע שיער בסופר, וכאשר המצב ייעשה בלתי נסבל - אנסה לעשות זאת בעצמי.
משיחות עם בתי והנכדים נשמע שהם מצליחים להעביר את הזמן בטוב, נוקת מרגישה הרבה יותר טוב, ישנה יותר טוב, אוכלת יותר טוב - יש תקווה בגיזרה הזאת.
אני כותבת על ענייני יום יום ורותחת בפנים על מה שקורה בפוליטיקה...........ולא בא לי לכתוב על זה. אבל כועסת, כועסת, מיואשת, מתוסכלת, ודואגת. דואגת מאד.
גם שלנו וגם של העולם.
כואב הלב על התסכול של הצוותים הרפואיים שנלחמים בטחנות הרוח עם הכלים והתרופות שאין להם.
מעדיפה לכתוב על ענייני דיומא.
בינואר החלטתי לעשות דיאטה.
התחלתי לשמור, קבעתי תור אצל דיאטנית.
בפברואר הדיאטנית המליצה על בלוויק - שמיד ירד מן המדפים - והמשכתי לשמור בלעדיו.
מאמצע פברואר ועד אמצע מרץ הייתי עם ענייני השן - כאבים ואיכס כללי וטונות של אנטיביוטיקה.
בלי תיאבון ובלי יכולת של ממש לאכול דברים נורמליים. ומצד שני עם פעילות גופנית מינימלית ולא נחשבת באמת.
כעת התיאבון חוזר לי, אבל בינתיים ממשיכה להקפיד.
מינואר ועד היום ירדתי כחמישה ק"ג, כאשר שמתי לב ששבוע אחד אני יורדת ובשבוע הבא נשארת במקום או עולה 100, 200 גרם. מעניין. נראה אם ואיך זה ימשיך עכשיו שהכל לכאורה "נורמלי" בתזונה שלי.
היום עטינו כפפות ומסיכות ונסענו לסופר "יוחננוף" בנתניה. כבר כמה שנים (מאז שהוא נפתח, נראה לי) אנחנו קונים שם ומאד מרוצים.
בכניסה לסופר היה תור (מרווח היטב), והבנו שהם מנטרים את כמות הקונים שבפנים.
פתאום הסדרן שאל אם יש מישהו שלא זקוק לירקות ופירות. התברר שהם מנטרים במיוחד את כמות האנשים שליד דוכני הפירות והירקות, ושהביקוש לשם גדול במיוחד. כיון שכבר עשינו הזמנה השבוע מהירקן המקומי, דילגנו בשמחה על התור והוכנסנו לסופר, לא לפני שמדדו לשנינו חום. השוער החביב (שמכיר אותנו אבל לא בטוח זיהה אותנו בגלל המסיכות) הראה לי שהחום שלי נמוך מ-36. אז או שהיה לי קר, או שהמדחום הזה מכויל כלפי מטה.
הקניות עברו בשלום, ופרט לביצים (שהיו חסרות, אבל יש לנו עדיין בבית) השגנו כל מה שרצינו.
מעבר לכך אנחנו לא יוצאים מהבית.
לעומת זאת הורי, שהזמינו מ"רמי לוי" באינטרנט, לפני שבוע, קיבלו בערך חצי ממה שהם הזמינו. אמא שלי טוענת שלא חסר להם כרגע כלום, ושהם כבר עשו הזמנת השלמה מ"שופרסל" הפעם, לשבוע הבא. בכל מקרה ב"אחוזה" הבטיחו להשלים להם כל דבר שחסר.
הגנן, שמתחזק את הגינה שלנו פעם בחודש, שאל אם הוא יכול להגיע - וחשבנו על זה שבטח, למה לא? הוא עובד לבד, בחוץ, לא מסתכן ולא מסכן אותנו. וכל עוד אנחנו מסוגלים - מדוע לא לפרנס אותו?
מצד שני התקשר אלי הספר החמוד שלי, והציע שאגיע אליו הביתה - הבטיח שאהיה לבד, רק אני והוא בלי לקוחות אחרים, שהכל סטרילי והוא שוטף ידיים ועוטה מסיכה......נאלצתי לסרב.
ספרים, קוסמטיקאיות, מסאז'יסטים .....כל אלה ייאלצו מבחינתי לחכות לאחרי הקורונה. לא כדאי להסתכן. הודיתי לו מקרב לב, אבל כבר קניתי צבע שיער בסופר, וכאשר המצב ייעשה בלתי נסבל - אנסה לעשות זאת בעצמי.
משיחות עם בתי והנכדים נשמע שהם מצליחים להעביר את הזמן בטוב, נוקת מרגישה הרבה יותר טוב, ישנה יותר טוב, אוכלת יותר טוב - יש תקווה בגיזרה הזאת.
אני כותבת על ענייני יום יום ורותחת בפנים על מה שקורה בפוליטיקה...........ולא בא לי לכתוב על זה. אבל כועסת, כועסת, מיואשת, מתוסכלת, ודואגת. דואגת מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה