קייטנת סבא וסבתא וזה

כן, כן, אנחנו מעל לגיל 60 (טוב - ממש קצת מעל לגיל 60) ונחשבים כבר בקבוצת הסיכון, אבל אין כרגע סיכוי שנפקיד את בתי והעזרה למשפחתה.
ובכלל, בימים האלה שאנחנו נמנעים (עוד לפני ההנחיות) מלצאת ולהתחכך עם שאר האוכלוסיה, וגם עם חברים לא נפגשים (כמעט), ואת הורי מנועים מלפגוש - על החיבוקים והחיוכים של הנכדים המתוקים האלה, אנחנו (עדיין!) לא מוותרים.
ומקווים שלא נצטער על זה בהמשך.

בשני בערב חתני הקפיץ את חכמוד ואת נשמותק אלינו, T הכין פנקייקים לארוחת הערב, וישבנו כולנו לצפות בגירסא החדשה של "קרטה קיד" - אגב עשוי מצוין.
צפיתי בגירסא המקורית עם ילדיי כשהיו קטנים, ואהבנו את הסרט מאד, וגם הגירסא החדשה לא מביישת את המסר ואת האנושיות החמה.
הילדים אהבו מאד, לשמחתי, וגם הפנימו (פחות או יותר) את עניין הצורך באימון ותרגול גם של דברים משעממים או מעצבנים כדי להגיע לתוצאות.
המסר הזה שירת אותנו מצוין למחרת בבוקר כאשר הושבתי אותם מול תוכנה ללימוד הקלדה עיוורת, שבנויה בצורת משחק מהנה ופשוט.
כרגיל, כל עוד הלך לחכמוד טוב ובקלות, הוא היה מרוצה, וברגע שהתחיל להתקשות מעט, היה לו קשה לחוות את התסכול.
המשכתי להזכיר לו שמותר לטעות וזה בסדר, ושהולך לו ממש טוב למרות שלפעמים הוא טועה - ובסך הכל הוא התחיל לראות את הכסף זורם לקופה שלו, ואת היכולת שלו לרכוש מידי פעם חיות שתעזורנה לו בדרך - והוא התעשת והמשיך.

היה מעניין לראות שוב את ההבדלים בין שני הילדים.
ההמשחק מנחה את השחקן להקליד אותיות (באופן אקראי, בכל פעם סדר אחר) - תחילה ח, כ, ומקש הרווח, ועם עליית שלב נוספת ל ביד ימין ואז ג ביד שמאל וכן הלאה.
עבור כל אות נכונה מקבלים כסף, וכשצוברים סכומים מסוימים ניתן לרכוש חיות - כאשר כל חיה מסייעת בדרך אחרת. אחת מזרזת את הקצב שבו מרוויחים כסף, אחרת מקלה על השחקן בעת טעות הקלדה ועוד.

חכמוד רכש חיה חדשה בכל פעם שהמשחק הודיע לו שיש לו מספיק כסף בשביל זה.
נשמותק לא רכש חיות כלל במהלך כל המשחק, וכך נצבר לו כסף רב יותר והוא הגיע לשלבים גבוהים יותר, כך יכול היה פתאום לרכוש חיה יקרה כי הצטבר לו סכום גדול יותר.
כל כך אופייני לשניים האלה - האחד "לא צריך כלום" והשני רק רוצה ורוצה ורוצה.


מתוקים שלי.

בתי הגיעה עם נוקת כדי לחבר אותם למערכת "אופק חדש" של בית הספר, לביצוע המשימות היומיות.
נוקת הרגישה יותר טוב, וגם ישנה כל הלילה - בפעם הראשונה מזה שבוע - ואלה באמת היו חדשות טובות.

בתמונה הקטנה מתיידדת עם החתול ד' על המיטה שלנו.
זו הקלה גדולה שהיא מרגישה יותר טוב.

גם בבוסטון תינוקי הפסיק אתמול לשלשל (ולהקיא מידי פעם) וקיבל בחזרה את המרץ ואת הצחוק של היום יום שלו.
בני וכלתי מלמדים מרחוק דרך וידאו, ותלמידים בודדים מגיעים אליהם פיסית - וגם אז הם מנקים ומחטאים הכל בסוף כל שיעור.
הופעות ואירועים כמובן בוטלו, וגם בית הספר שבו בני מלמד נסגר.
אני מניחה שגם השיעורים יופסקו בשלב כלשהו - כי שיעורי מוסיקה זה מותרות.

אין ספק שככל שיעבור הזמן יעלה הקושי - מי יודע איך כל אחד ישרוד את התקופה הזאת, גם בלי לחלות.
וכרגע הטיסה שלנו לביקור אצלם ביוני נראית יותר ויותר דימיונית....