בששי בסוף בתי היתה גמורה מעייפות מכל שבוע המחלה של נוקת ונשארה בבית, וחתני הביא את חכמוד ונשמותק, נשאר כמה זמן איתנו לארוחה ואז לקח אוכל הביתה לו ולבתי.
הנכדים המתוקים ציירו או שיחקו בטאבלט/טלפון אחרי הארוחה עד שסיימתי עם המטבח, ואז שיחקנו "רביעיות" קלפים, ואחר כך טריוויה - הם מאד אוהבים את זה ועל הדרך לומדים המון דברים חדשים.
בלילה ההוא ישנתי מצוין בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, ובבוקר קמנו מאוחר. חדר הכושר סגור וירד גשם בחוץ ולא מיהרנו לשום מקום.
בבוקר שיחקנו עוד קצת והם ציירו עוד קצת וגם סיפרתי להם את "נוריקו סאן, הילדה מיפן" - שכאשר היו קטנים יותר סירבו לשמוע כי "זה על בנות". באיזשהו שלב הם התחילו לעשות תורות בלהקריא, עמוד נשמותק, עמוד חכמוד - וכך למדנו מעט על יפן (לפחות יפן המסורתית), והם אהבו את המיפגש בין נוריקו לאווה השבדית.
אחר כך חתני הציע שנבוא אליהם לצהריים, ואולי נשחק במשהו או נראה סרט. ניסינו לעבור ב"טיב טעם" כדי להביא אוכל מוכן, אבל היה מפוצץ מדי (הילדים ואני חיכינו ברכב בזמן ש-T נכנס), ואחרי ש-T ראה את התורים העצומים (והצפיפות) וויתר. בסוף הזמנו ממסעדת "נונו" הרצליה, והשליח הגיע תוך פחות מחצי שעה.
נוקת, שקיבלה נורופן והרגישה יותר טוב, היתה חמודה ברמות על - וכולנו נהנינו מאד להיות ביחד. באמצע הגיעה שיחת וידאו מבני וכלתי, גם תינוקי היה חולה (שלשולים והרגשה כללית ירודה) וישבנו כולנו "יחד" מול הטלפון ודיברנו - היה טוב.
בסוף לא שיחקנו כלום ולא ראינו סרט - נסענו הביתה לנוח.
הבוקר התברר שיש לנוקת פצע מתחת ללשון - אולי כחלק מהמחלה שלה, אולי משהו אחר. לא ברור. היא קיבלה עוד תרסיס מיוחד בשביל זה, וממשיכה עם אנטיביוטיקה (לדלקת האוזניים) ומשככי כאבים כל הזמן כדי שלא תסבול. כמה שהתינוקת הזאת עברה בחורף הראשון שלה - זה לא ייאמן. מסכנונת.
בתי בשיגרת בית עם הנכדים, חתני בינתיים עדיין הולך לעבוד במשרד.
הנכדים לומדים באופן מקוון והיא כבר שלחה לי את התכנית השבועית שלהם כדי שנוכל לעשות זאת איתם גם מחר ובשאר הימים שהם יהיו אצלנו). בנוסף, בגלל שחכמוד אמר שהוא מתקשה בכך, החלטתי ללמד אותם להקליד במקלדת המחשב. אנסה להפוך את זה למשחק. וגם נעשה אולי שיעורי אנגלית, ו/או גיאורגרפיה. אין להם מושג אילו ארצות נמצאות באילו יבשות - יהיה נחמד אם יקבלו תמונה כללית ....בקיצור אני מנסה שזה לא יהיה רק משחקים וציורים ומסכים. נראה עד כמה ישתפו פעולה.
T היה אצל מומחה כתף עם תוצאות ה-MRI והוא דווקא לא הזדרז להמלחץ לו על ניתוח להחלפת המפרק, כפי שהציע האורתופד הרגיל (טוב, לא היו לו תוצאות ה-MRI). הוא אמר שהחלה התנוונות והתכווצות של שניים מהשרירים המחוברים לגידים הפגועים (אחד קרוע לגמרי ואחד קרוע חלקית), אבל שבסך הכל המצב של T הרבה יותר טוב ממה שניתן לצפות במצב כזה, גם חוזק השרירים וגם טווח התנועה, ושהניתוח רק יוריד את המצב עוד יותר. הוא אמר שבהמשך ייתכן שזה יהיה יותר רלוונטי, אבל שבשנתיים הקרובות לפחות אפשר להקל עליו עם פיסיותרפיה ותרגילים, כדורים או זריקות כל חצי שנה. ואחר כך נראה.
לבקשתו קבענו אליו תור חוזר לעוד חודש וחצי, אז הוא ייתן ל-T זריקה אם זה מה שהוא יבחר לעשות. בסך הכל T היה מרוצה ממנו.
בינתיים התחזיות מנבאות יותר שחורות מאשר אופטימיות....אז נערכת נפשית.........
הנכדים המתוקים ציירו או שיחקו בטאבלט/טלפון אחרי הארוחה עד שסיימתי עם המטבח, ואז שיחקנו "רביעיות" קלפים, ואחר כך טריוויה - הם מאד אוהבים את זה ועל הדרך לומדים המון דברים חדשים.
בלילה ההוא ישנתי מצוין בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, ובבוקר קמנו מאוחר. חדר הכושר סגור וירד גשם בחוץ ולא מיהרנו לשום מקום.
בבוקר שיחקנו עוד קצת והם ציירו עוד קצת וגם סיפרתי להם את "נוריקו סאן, הילדה מיפן" - שכאשר היו קטנים יותר סירבו לשמוע כי "זה על בנות". באיזשהו שלב הם התחילו לעשות תורות בלהקריא, עמוד נשמותק, עמוד חכמוד - וכך למדנו מעט על יפן (לפחות יפן המסורתית), והם אהבו את המיפגש בין נוריקו לאווה השבדית.
אחר כך חתני הציע שנבוא אליהם לצהריים, ואולי נשחק במשהו או נראה סרט. ניסינו לעבור ב"טיב טעם" כדי להביא אוכל מוכן, אבל היה מפוצץ מדי (הילדים ואני חיכינו ברכב בזמן ש-T נכנס), ואחרי ש-T ראה את התורים העצומים (והצפיפות) וויתר. בסוף הזמנו ממסעדת "נונו" הרצליה, והשליח הגיע תוך פחות מחצי שעה.
נוקת, שקיבלה נורופן והרגישה יותר טוב, היתה חמודה ברמות על - וכולנו נהנינו מאד להיות ביחד. באמצע הגיעה שיחת וידאו מבני וכלתי, גם תינוקי היה חולה (שלשולים והרגשה כללית ירודה) וישבנו כולנו "יחד" מול הטלפון ודיברנו - היה טוב.
בסוף לא שיחקנו כלום ולא ראינו סרט - נסענו הביתה לנוח.
הבוקר התברר שיש לנוקת פצע מתחת ללשון - אולי כחלק מהמחלה שלה, אולי משהו אחר. לא ברור. היא קיבלה עוד תרסיס מיוחד בשביל זה, וממשיכה עם אנטיביוטיקה (לדלקת האוזניים) ומשככי כאבים כל הזמן כדי שלא תסבול. כמה שהתינוקת הזאת עברה בחורף הראשון שלה - זה לא ייאמן. מסכנונת.
בתי בשיגרת בית עם הנכדים, חתני בינתיים עדיין הולך לעבוד במשרד.
הנכדים לומדים באופן מקוון והיא כבר שלחה לי את התכנית השבועית שלהם כדי שנוכל לעשות זאת איתם גם מחר ובשאר הימים שהם יהיו אצלנו). בנוסף, בגלל שחכמוד אמר שהוא מתקשה בכך, החלטתי ללמד אותם להקליד במקלדת המחשב. אנסה להפוך את זה למשחק. וגם נעשה אולי שיעורי אנגלית, ו/או גיאורגרפיה. אין להם מושג אילו ארצות נמצאות באילו יבשות - יהיה נחמד אם יקבלו תמונה כללית ....בקיצור אני מנסה שזה לא יהיה רק משחקים וציורים ומסכים. נראה עד כמה ישתפו פעולה.
T היה אצל מומחה כתף עם תוצאות ה-MRI והוא דווקא לא הזדרז להמלחץ לו על ניתוח להחלפת המפרק, כפי שהציע האורתופד הרגיל (טוב, לא היו לו תוצאות ה-MRI). הוא אמר שהחלה התנוונות והתכווצות של שניים מהשרירים המחוברים לגידים הפגועים (אחד קרוע לגמרי ואחד קרוע חלקית), אבל שבסך הכל המצב של T הרבה יותר טוב ממה שניתן לצפות במצב כזה, גם חוזק השרירים וגם טווח התנועה, ושהניתוח רק יוריד את המצב עוד יותר. הוא אמר שבהמשך ייתכן שזה יהיה יותר רלוונטי, אבל שבשנתיים הקרובות לפחות אפשר להקל עליו עם פיסיותרפיה ותרגילים, כדורים או זריקות כל חצי שנה. ואחר כך נראה.
לבקשתו קבענו אליו תור חוזר לעוד חודש וחצי, אז הוא ייתן ל-T זריקה אם זה מה שהוא יבחר לעשות. בסך הכל T היה מרוצה ממנו.
בינתיים התחזיות מנבאות יותר שחורות מאשר אופטימיות....אז נערכת נפשית.........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה