יותר מדי דברים מתקבצים להם ויוצאים לי פוסטים ממש ארוכים.
ביני לבין עצמי אני תוהה אם לפרק אותם לפוסטים קצרים...ואולי לפרסם יותר מאחד ביום.
מצד שני לא בכל יום יוצא לי לכתוב.
עדכון בריאות דנטלית: נראה שיפור ביומיים הראשונים שאחרי הטיפול אצל רופא השיניים, ואז בערב השלישי התחלתי להרגיש שוב דופק חזק באזור השן ותחושה של הצקה (לא ממש כאב) ממש לא נעימה. במקביל בלילה שוב התחילו לי הצמרמורות...וכל הלילה היו לי סרטים שהאנטיביוטיקות לא עובדות ואל מי אני יכולה בכלל לפנות עם זה? מי בכלל יתייחס לשיניים שלי כשקורונה וזה?
איכשהו בבוקר הכל נרגע, ופתאום חשבתי לעצמי שלפחות הצמרמורות והתחושה האיכסית קשורות דווקא להשפעת (תופעות לוואי) האנטיביוטיקה. הרופא אמר שהיא עושה כאבי בטן ושלשולים....ייתכן שאצלי זה דווקא בא לידי ביטוי ככה....
וגם הדופק באזור השן נרגע. יש טיפ טיפה רגישות באזור. נראה....אחכה עוד כמה ימים ואמשיך עם האנטיביוטיקות ונראה. מבאס מאד, אם זה יחזור על עצמו.
עדכון נכדים: הוזעקנו לבתי בחמישי בבוקר כי נוקת סובלת מדלקת אוזניים והיא היתה חייבת לנסוע לקליניקה - לא היה שום מצב להברזה למטופלים. חמותה היתה מתוכננת להגיע בשתיים עשרה, והיא היתה חייבת כיסוי לשעות הבוקר.
דחינו את היציאה לסופר לצהריים והתייצבנו אצלה בבית.
נוקת המתוקה היתה אחרי ביקור אצל הרופא ומנה של נורופן. כולה חיוכים ודיבורים ומחיאות כפיים ואפילו תיאבון. מהבחינה הזאת היא כל כך דומה לבת שלי. כשזו היתה תינוקת ברגע שהיה יורד החום ומפסיק הכאב, היא היתה שרה ופטפטת ומחייכת.
T הכין לה מרק טרי ולגדולים ארוחת צהריים, לכשיחזרו מבית הספר, ואני שיחקתי איתה והשגחתי עליה כשאכלה (חביתיות ירק, ואחר כך מהמרק הטעים שהוא הכין). ואז התחלפנו - הוא היה איתה ואני חיסלתי את הכלים וניקיתי את הכיור. כשחזרתי לסלון היא לא הרגישה טוב, התרפקה עליו והניחה את הראש.....זה היה כל כך נוגע ללב.
המחותנת שלנו הגיעה בזמן ועשינו החלפת משמרות, והיא שמה אותה בעגלה ויצאה איתה לטיול. שמעתי שהטיול עבר בשלום והיא גם נרדמה לה בדרך, אבל שכשניסתה להעביר אותה למיטה זה לא צלח.....ושאחר כך הפצפונת המתוקונת שוב הרגישה רע. אני מניחה שחתני הגיע מוקדם הביתה, וכך חילקנו כולנו בינינו את היום הקשה הזה.
עכשיו הכל השתנה והגדולים מושבתים מלימודים, ו-T ואני נערכים לארח אותם אצלנו הרבה בשבועות הקרובים. נראה מה יהיה. נראה איך יהיה.
בבוסטון בני וכלתי נערכים לתקופה ללא הופעות - מכה קשה למוזיקאים. גם בית הספר שבו מלמד בני יוצא עכשיו לחופשת האביב וכנראה לא ייפתח בסוף החופשה....עד להודעה חדשה. מקווה שלפחות התלמידים הפרטיים ימשיכו להגיע....הרי ככל שאנשים יהיו ללא עבודה, ללא הכנסות, כך הם יפסיקו פעילויות פנאי כמו מוסיקה, וגם (רלוונטי לבתי) טיפולים פסיכולוגיים...
ואיך ישלמו שכר דירה? בהחלט נכנסים לתקופה קשה. מי יודע לכמה זמן, ואיך זה ייראה בסוף.
עדכון הורים: 'האחוזה' סגרה שעריה ואסור לנו לבוא לבקר בכלל. את מועדון הספורט (שבו אנחנו מנויים) סגרו למנויים. זאת אחרי שבמשך כמה ימים ניסו שם להפריד בין המנויים לבין הדיירים - והבינו שאין טעם. העיקר להגן על הקשישים. ובצדק. הורי התעקשו לבוא איתנו לסופר - למרות מחאותינו - הבטיחו שזו הפעם האחרונה. או שנביא להם מצרכים (לשער, ומשם עובדי האחוזה מסיעים להם את הסלים הביתה) או שיזמינו און ליין. או שיקנו בכל פעם מעט מצרכים במכולת הסמוכה לאחוזה.
לארוחת ששי הם הודיעו שלא יגיעו.
רק לחתונה כמובן הם הגיעו.
אולי לחתונה אקדיש באמת פוסט נפרד..........
ושיהיה לכולנו בהצלחה ובעיקר - בריאות.
ביני לבין עצמי אני תוהה אם לפרק אותם לפוסטים קצרים...ואולי לפרסם יותר מאחד ביום.
מצד שני לא בכל יום יוצא לי לכתוב.
עדכון בריאות דנטלית: נראה שיפור ביומיים הראשונים שאחרי הטיפול אצל רופא השיניים, ואז בערב השלישי התחלתי להרגיש שוב דופק חזק באזור השן ותחושה של הצקה (לא ממש כאב) ממש לא נעימה. במקביל בלילה שוב התחילו לי הצמרמורות...וכל הלילה היו לי סרטים שהאנטיביוטיקות לא עובדות ואל מי אני יכולה בכלל לפנות עם זה? מי בכלל יתייחס לשיניים שלי כשקורונה וזה?
איכשהו בבוקר הכל נרגע, ופתאום חשבתי לעצמי שלפחות הצמרמורות והתחושה האיכסית קשורות דווקא להשפעת (תופעות לוואי) האנטיביוטיקה. הרופא אמר שהיא עושה כאבי בטן ושלשולים....ייתכן שאצלי זה דווקא בא לידי ביטוי ככה....
וגם הדופק באזור השן נרגע. יש טיפ טיפה רגישות באזור. נראה....אחכה עוד כמה ימים ואמשיך עם האנטיביוטיקות ונראה. מבאס מאד, אם זה יחזור על עצמו.
עדכון נכדים: הוזעקנו לבתי בחמישי בבוקר כי נוקת סובלת מדלקת אוזניים והיא היתה חייבת לנסוע לקליניקה - לא היה שום מצב להברזה למטופלים. חמותה היתה מתוכננת להגיע בשתיים עשרה, והיא היתה חייבת כיסוי לשעות הבוקר.
דחינו את היציאה לסופר לצהריים והתייצבנו אצלה בבית.
נוקת המתוקה היתה אחרי ביקור אצל הרופא ומנה של נורופן. כולה חיוכים ודיבורים ומחיאות כפיים ואפילו תיאבון. מהבחינה הזאת היא כל כך דומה לבת שלי. כשזו היתה תינוקת ברגע שהיה יורד החום ומפסיק הכאב, היא היתה שרה ופטפטת ומחייכת.
T הכין לה מרק טרי ולגדולים ארוחת צהריים, לכשיחזרו מבית הספר, ואני שיחקתי איתה והשגחתי עליה כשאכלה (חביתיות ירק, ואחר כך מהמרק הטעים שהוא הכין). ואז התחלפנו - הוא היה איתה ואני חיסלתי את הכלים וניקיתי את הכיור. כשחזרתי לסלון היא לא הרגישה טוב, התרפקה עליו והניחה את הראש.....זה היה כל כך נוגע ללב.
המחותנת שלנו הגיעה בזמן ועשינו החלפת משמרות, והיא שמה אותה בעגלה ויצאה איתה לטיול. שמעתי שהטיול עבר בשלום והיא גם נרדמה לה בדרך, אבל שכשניסתה להעביר אותה למיטה זה לא צלח.....ושאחר כך הפצפונת המתוקונת שוב הרגישה רע. אני מניחה שחתני הגיע מוקדם הביתה, וכך חילקנו כולנו בינינו את היום הקשה הזה.
עכשיו הכל השתנה והגדולים מושבתים מלימודים, ו-T ואני נערכים לארח אותם אצלנו הרבה בשבועות הקרובים. נראה מה יהיה. נראה איך יהיה.
בבוסטון בני וכלתי נערכים לתקופה ללא הופעות - מכה קשה למוזיקאים. גם בית הספר שבו מלמד בני יוצא עכשיו לחופשת האביב וכנראה לא ייפתח בסוף החופשה....עד להודעה חדשה. מקווה שלפחות התלמידים הפרטיים ימשיכו להגיע....הרי ככל שאנשים יהיו ללא עבודה, ללא הכנסות, כך הם יפסיקו פעילויות פנאי כמו מוסיקה, וגם (רלוונטי לבתי) טיפולים פסיכולוגיים...
ואיך ישלמו שכר דירה? בהחלט נכנסים לתקופה קשה. מי יודע לכמה זמן, ואיך זה ייראה בסוף.
עדכון הורים: 'האחוזה' סגרה שעריה ואסור לנו לבוא לבקר בכלל. את מועדון הספורט (שבו אנחנו מנויים) סגרו למנויים. זאת אחרי שבמשך כמה ימים ניסו שם להפריד בין המנויים לבין הדיירים - והבינו שאין טעם. העיקר להגן על הקשישים. ובצדק. הורי התעקשו לבוא איתנו לסופר - למרות מחאותינו - הבטיחו שזו הפעם האחרונה. או שנביא להם מצרכים (לשער, ומשם עובדי האחוזה מסיעים להם את הסלים הביתה) או שיזמינו און ליין. או שיקנו בכל פעם מעט מצרכים במכולת הסמוכה לאחוזה.
לארוחת ששי הם הודיעו שלא יגיעו.
רק לחתונה כמובן הם הגיעו.
אולי לחתונה אקדיש באמת פוסט נפרד..........
ושיהיה לכולנו בהצלחה ובעיקר - בריאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה