הגיע הזמן לסיים את תיעוד הטיול שלנו בארה"ב.....
הצינון של הורי השתפר, ושלנו רק התחיל (כן כן, אחר כך הוא החמיר - תחילה אצל T ובסוף אצלי, שעדיין לא הסתיים עד היום) והיה יום שמשי יפהפה בשבת הראשונה של פסח, אז יצאנו לנו לאזור החוף - מונטרי (Monterey), ומשם דרך 17 Mile Drive עד לעיירה החמודה שנקראת כרמל, או Carmel by the sea.
לא זכרתי מפעמים קודמות בהן עשיתי את המסלול הזה עם הורי (בילדותי ואז שוב כשבאנו עם הילדים ב-1989), אבל הכניסה למסלול הציורי והיפהפה הזה עולה כסף. עשרה דולר לרכב. בעצם מקבלים רשות לנסוע דרך שכונת מגורים סופר יוקרתית, עם נוף מהמם לים מצד אחד, וילות מפוארות ומגרשי גולף מפונפנים מהצד השני. לגמרי שווה עשרה דולר לדעתי.
היה חג גם אצל האמריקאים - פסחא - אבל לשמחתנו זה גרם לכך שהם כולם קמו מאוחר, ורק כשכבר היינו בדרכנו חזרה הביתה לסן חוזה, ראינו את הפקקים הנוראיים המשתרכים בכיוון אליו יצאנו באותו בוקר. לא מוקדם מדי בבוקר, אגב, כי עד עשר בערך עדיין שרוי כל האזור בערפילי בוקר. תמיד.
פתחנו את הבוקר במונטריי והתיישבנו עם קפה ומאפה על מרפסת שצופה למפרץ.
ואז נסענו ל-Seventeen Mile Drive.....
כאן "סלע הציפורים"
וילה מפוארת לדוגמא...
כלבי ים משתעשעים קרוב לחוף...
שרידים של ערפילי הבוקר....
אשמח אם מישהו יזהה את העוף הדורס הזה עם הראש האדום.....
Pebble Beach... או "חוף חלוקי האבן"
בסוף הגענו לכרמל, עיירה קטנה ומתוקה שכיף להתהלך ברחובה הראשי, בין חנויות ומסעדות והמון תיירים.....
ואפילו תפסתי את הורי נחים רגע על ספסל....ליד "זוג" חביב לא פחות מהם
אפשר בהחלט לסכם שהביקור שלנו עשה להם טוב.
למרות שלא היו במיטבם (נו באמת, צינון - אצל אנשים בני שמונים פלוס, אי אפשר להתלונן!), למרות שביטלו את הצטרפותם לטיול בווגאס ובקניונים המרהיבים (ובכך בעצם שהינו איתם פחות, נטו)...למרות הכל - היה כיף. וגם לנו היה טוב.
בשלב ההוא עדיין מאד מאד התלבטתי האם לנסות להתחיל תהליך חזרה ארצה עבורם.
חששתי ששינוי כזה גדול עלול דווקא להזיק למצבם הנפשי ולכן גם לבריאותם.
מצד שני חששתי, שכאשר חלילה אחד מהם יחלה או ימות, זה יהיה הרבה יותר טראומטי לעשות את המעבר הזה עבור השני. וטראומטי לא פחות להישאר שם לבד. או לסעוד את השני לבד. ואז אחי ואני (על מי אני עובדת? אני!) נצטרך לנסוע לשם....מי יודע לכמה זמן.
אף פתרון לא אידיאלי.
והיה קשה לי מאד להחליט מה עדיף, ובכל מקרה הבנתי שההחלטה היא בידיהם.
ובינתיים יש התפתחויות........עדכונים בהמשך
הצינון של הורי השתפר, ושלנו רק התחיל (כן כן, אחר כך הוא החמיר - תחילה אצל T ובסוף אצלי, שעדיין לא הסתיים עד היום) והיה יום שמשי יפהפה בשבת הראשונה של פסח, אז יצאנו לנו לאזור החוף - מונטרי (Monterey), ומשם דרך 17 Mile Drive עד לעיירה החמודה שנקראת כרמל, או Carmel by the sea.
לא זכרתי מפעמים קודמות בהן עשיתי את המסלול הזה עם הורי (בילדותי ואז שוב כשבאנו עם הילדים ב-1989), אבל הכניסה למסלול הציורי והיפהפה הזה עולה כסף. עשרה דולר לרכב. בעצם מקבלים רשות לנסוע דרך שכונת מגורים סופר יוקרתית, עם נוף מהמם לים מצד אחד, וילות מפוארות ומגרשי גולף מפונפנים מהצד השני. לגמרי שווה עשרה דולר לדעתי.
היה חג גם אצל האמריקאים - פסחא - אבל לשמחתנו זה גרם לכך שהם כולם קמו מאוחר, ורק כשכבר היינו בדרכנו חזרה הביתה לסן חוזה, ראינו את הפקקים הנוראיים המשתרכים בכיוון אליו יצאנו באותו בוקר. לא מוקדם מדי בבוקר, אגב, כי עד עשר בערך עדיין שרוי כל האזור בערפילי בוקר. תמיד.
פתחנו את הבוקר במונטריי והתיישבנו עם קפה ומאפה על מרפסת שצופה למפרץ.
ואז נסענו ל-Seventeen Mile Drive.....
כאן "סלע הציפורים"
וילה מפוארת לדוגמא...
כלבי ים משתעשעים קרוב לחוף...
שרידים של ערפילי הבוקר....
אשמח אם מישהו יזהה את העוף הדורס הזה עם הראש האדום.....
Pebble Beach... או "חוף חלוקי האבן"
בסוף הגענו לכרמל, עיירה קטנה ומתוקה שכיף להתהלך ברחובה הראשי, בין חנויות ומסעדות והמון תיירים.....
ואפילו תפסתי את הורי נחים רגע על ספסל....ליד "זוג" חביב לא פחות מהם
אפשר בהחלט לסכם שהביקור שלנו עשה להם טוב.
למרות שלא היו במיטבם (נו באמת, צינון - אצל אנשים בני שמונים פלוס, אי אפשר להתלונן!), למרות שביטלו את הצטרפותם לטיול בווגאס ובקניונים המרהיבים (ובכך בעצם שהינו איתם פחות, נטו)...למרות הכל - היה כיף. וגם לנו היה טוב.
בשלב ההוא עדיין מאד מאד התלבטתי האם לנסות להתחיל תהליך חזרה ארצה עבורם.
חששתי ששינוי כזה גדול עלול דווקא להזיק למצבם הנפשי ולכן גם לבריאותם.
מצד שני חששתי, שכאשר חלילה אחד מהם יחלה או ימות, זה יהיה הרבה יותר טראומטי לעשות את המעבר הזה עבור השני. וטראומטי לא פחות להישאר שם לבד. או לסעוד את השני לבד. ואז אחי ואני (על מי אני עובדת? אני!) נצטרך לנסוע לשם....מי יודע לכמה זמן.
אף פתרון לא אידיאלי.
והיה קשה לי מאד להחליט מה עדיף, ובכל מקרה הבנתי שההחלטה היא בידיהם.
ובינתיים יש התפתחויות........עדכונים בהמשך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה