כשתכננו את הטיול לגרנד קניון, מיד ראינו שהדרך שלנו עוברת דרך ציון דרך משמעותי של המאה העשרים: סכר הובר Hoover Dam.
הוא ודאי לא הסכר הכי גדול או הכי מודרני כיום (לא באמת בדקתי) אבל נראה לי שהוא הראשון מסוגו או בין הראשונים, שנבנו בשנות השלושים של המאה הקודמת.
הוא מספק חשמל שנוצר מאנרגיה הידרו אלקטרית, הוא יצר את אגם מיד Lake Mead - שמשמש תיירים ותושבי הסביבה כאתר נופש, דיג, שיט ושחיה, והוא אכן אתר מרשים ביותר.
הנהר שממנה התאפשר כל הטוב הזה הוא נהר הקולורדו העצום, על פלגיו ויובליו הרבים, שמתחיל אי שם במדינת קולורדו ומסתיים בגולף של קליפורניה ולתוך מקסיקו.
אבל כמה שהתרשמנו ממעשה ידי האדם, ערכנו בו ביקור קצר בלבד, והמשכנו בדרכנו למקום שבו כל תפקידו של האדם הוא לשמור על מה שהטבע ברוב חוכמתו ויצירתיותו ברא בכוחות עצמו...... הגרנד קניון.
סכר הובר יושב על הגבול בין מדינה נבדה (Nevada) - שם נמצאת העיר לאס ווגאס - לבין מדינת אריזונה (Arizona).
הגרנד קניון, כך למדנו, גובל בארבע מדינות: אריזונה , ניו מקסיקו (New Mexico), קולורדו (Colorado) ויוטה (Utah).
כשחיפשנו מלון לשהות בו לצורך הביקור בגרנד קניון איכשהו פספסנו עיירה שנמצאת ממש צמוד אליו - בשם טוסאיאן (Tusayan). נו, מילא. במקום זאת החלטנו לישון בלילה הראשון בעיירה בשם וויליאמס (Williams) במדינת אריזונה, מרחק שעה נסיעה מהקניון.
הגענו לוויליאמס, השארנו את המזוודות בחדר ויצאנו לדרך.
הדרך היתה ארוכה אך מסקרנת.
כל כמה דקות התחלף הנוף - ממדברי ושומם, למדברי עם שיחים נמוכים אך צפופים, ליער ושוב מדבר....והאמת היא שלא ניתן היה להסביר את השינויים האלה, מעין מיקרו אקלימים שכאלה לאורך כל הדרך.
פעמיים עשינו את הדרך הזאת, פעם באותו אחר צהריים, ופעם למחרת בבוקר כשכבר עזבנו את המלון, לביקור נוסף בפלא הטבע המרהיב הזה לפני שהמשכנו הלאה.
ביום הראשון חנינו ונעזרנו בשאטל - אוטובוסים (כלולים במחיר הכניסה לקניון) שעוברים במסלולים שונים ועוצרים בנקודות תצפית שונות.
בעצם כל נקודות התצפית ממוקמות בחלקו הדרומי של הקניון הענק הזה - מה שהגיוני, כי אז בשום שלב במהלך היום לא היתה לנו שמש בעיניים.....
הנה כמה טעימות זעירות מהפלא העצום הזה, שכל כולו נחצב במהלך מיליוני שנים על ידי אותו נהר קולורדו צנוע למראה.....
לא רואים זאת בתמונות כמובן, אבל גם כאן היה קפוא, ונוספה לכך רוח מקפיאה שהורידה עוד יותר את הטמפרטורה.
אני מביטה בתמונות ומבינה שלא באמת ניתן להעביר דרכן את ההוד ואת ההדר של המקום המופלא הזה.
ועדיין.....הן מספיק טובות כדי לתעד לעצמי את החוויה העצומה שחווינו שם.
הוא ודאי לא הסכר הכי גדול או הכי מודרני כיום (לא באמת בדקתי) אבל נראה לי שהוא הראשון מסוגו או בין הראשונים, שנבנו בשנות השלושים של המאה הקודמת.
הוא מספק חשמל שנוצר מאנרגיה הידרו אלקטרית, הוא יצר את אגם מיד Lake Mead - שמשמש תיירים ותושבי הסביבה כאתר נופש, דיג, שיט ושחיה, והוא אכן אתר מרשים ביותר.
הנהר שממנה התאפשר כל הטוב הזה הוא נהר הקולורדו העצום, על פלגיו ויובליו הרבים, שמתחיל אי שם במדינת קולורדו ומסתיים בגולף של קליפורניה ולתוך מקסיקו.
אבל כמה שהתרשמנו ממעשה ידי האדם, ערכנו בו ביקור קצר בלבד, והמשכנו בדרכנו למקום שבו כל תפקידו של האדם הוא לשמור על מה שהטבע ברוב חוכמתו ויצירתיותו ברא בכוחות עצמו...... הגרנד קניון.
סכר הובר יושב על הגבול בין מדינה נבדה (Nevada) - שם נמצאת העיר לאס ווגאס - לבין מדינת אריזונה (Arizona).
הגרנד קניון, כך למדנו, גובל בארבע מדינות: אריזונה , ניו מקסיקו (New Mexico), קולורדו (Colorado) ויוטה (Utah).
כשחיפשנו מלון לשהות בו לצורך הביקור בגרנד קניון איכשהו פספסנו עיירה שנמצאת ממש צמוד אליו - בשם טוסאיאן (Tusayan). נו, מילא. במקום זאת החלטנו לישון בלילה הראשון בעיירה בשם וויליאמס (Williams) במדינת אריזונה, מרחק שעה נסיעה מהקניון.
הגענו לוויליאמס, השארנו את המזוודות בחדר ויצאנו לדרך.
הדרך היתה ארוכה אך מסקרנת.
כל כמה דקות התחלף הנוף - ממדברי ושומם, למדברי עם שיחים נמוכים אך צפופים, ליער ושוב מדבר....והאמת היא שלא ניתן היה להסביר את השינויים האלה, מעין מיקרו אקלימים שכאלה לאורך כל הדרך.
פעמיים עשינו את הדרך הזאת, פעם באותו אחר צהריים, ופעם למחרת בבוקר כשכבר עזבנו את המלון, לביקור נוסף בפלא הטבע המרהיב הזה לפני שהמשכנו הלאה.
ביום הראשון חנינו ונעזרנו בשאטל - אוטובוסים (כלולים במחיר הכניסה לקניון) שעוברים במסלולים שונים ועוצרים בנקודות תצפית שונות.
בעצם כל נקודות התצפית ממוקמות בחלקו הדרומי של הקניון הענק הזה - מה שהגיוני, כי אז בשום שלב במהלך היום לא היתה לנו שמש בעיניים.....
הנה כמה טעימות זעירות מהפלא העצום הזה, שכל כולו נחצב במהלך מיליוני שנים על ידי אותו נהר קולורדו צנוע למראה.....
לא רואים זאת בתמונות כמובן, אבל גם כאן היה קפוא, ונוספה לכך רוח מקפיאה שהורידה עוד יותר את הטמפרטורה.
אני מביטה בתמונות ומבינה שלא באמת ניתן להעביר דרכן את ההוד ואת ההדר של המקום המופלא הזה.
ועדיין.....הן מספיק טובות כדי לתעד לעצמי את החוויה העצומה שחווינו שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה