עושה הפסקה מתיעוד הטיול שלנו לטובת הכאן ועכשיו.
הצינון שלי החמיר מאז שחזרנו, והיום ממש בקושי הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה.
כל הלילה הזעתי והשתעלתי....בקיצור איכס.
שלחתי את T לקאנטרי לבד, שלא יתבאס לו ביום כזה יפה, וכי חשוב שהוא יפעיל את השרירים ויעשה מתיחות - בעיקר של הכתף.
בתי הגיעה עם הנכדים למחרת הנחיתה שלנו, והיה תענוג לחבק אותם שוב. אפילו התחיל ויכוח בין נשמותק לבין T מי בעצם התגעגע יותר - הם אלינו או אנחנו אליהם. הם ניצחו.
הם חגגו כמובן עם המתנות שהבאנו - בגדים, כרגיל, וגם שרשראות מעשה ידי אינדיאנים, קריסטלים קטנים לאוסף ההולך וגדל שלהם - שגם אותם רכשנו אצל האינדיאנים - "ביי בלייד"ים שהם עצמם הזמינו עוד לפני שטסנו (ושהגיעו בדואר אל הורי), וגולת הכותרת של המתנות: מכוניות עם שלט רחוק.
ובכל זאת השמחה להיות אתנו (ולא רק לקבל את המתנות) היתה אמיתית, והתענגנו עליה.
בתי נראתה תשושה, וניכר היה שהחופש הזה עם הילדים כבר מקשה עליה.
היא אמרה שבעצם זו הפעם הראשונה שהיא בחופש איתם כל כך הרבה ימים רצוף בלי שנהיה שם לעזר.
נראה לי שהם גם התחילו לריב יותר זה עם זה.
למחרת חתני לקח כבר חופש בעצמו, והיא "ברחה" לעבודה ליום אחד. טוב שהם מתחלקים ביניהם בנטל כמה שאפשר.
בערב החג השני ארחנו אותם (רציתי להזמין גם את משפחתו של אחי אבל הם בפולין מהיום שחזרנו - כך שלא נראה אותם כלל בחג הזה) והיה נהדר - למרות שכבר הבנתי שמצבי מתדרדר.
הקטנים לא נשארו לישון - גם כי לא הרגשתי טוב אבל בעיקר כי הם נסעו הבוקר עם חברים לים המלח ורצו לצאת מוקדם.
אז אני יושבת פה לבד וכותבת, ברקע מתנגן לו שופן ב"צעצוע" החדש ש-T קנה (לעצמו) לנו: קוראים לה "אלכסה".
כשהוא רק הזמין את המכשיר ירדתי עליו בצחוק ובחביבות שהנה אני לא מספיקה לו והוא צריך עוד מישהי בבית.....אבל האמת היא שזה צעצוע חביב וגם מעשי ביותר. מעבר לניגון מוסיקה לפי בחירתנו, העלה והורדה של עוצמת הקול ומתן תשובות על שאלות, היא גם יודעת להוסיף לנו (על פי בקשה) פריטים לרשימת הקניות, תזכורות, פגישות ביומן ועוד כל מיני תכונות שעוד טרם חקרנו.
בחוץ הציפורים מצייצות בחדווה ומרגישים שהאביב כבר כאן. רק מחכה להבריא כבר........
הצינון שלי החמיר מאז שחזרנו, והיום ממש בקושי הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה.
כל הלילה הזעתי והשתעלתי....בקיצור איכס.
שלחתי את T לקאנטרי לבד, שלא יתבאס לו ביום כזה יפה, וכי חשוב שהוא יפעיל את השרירים ויעשה מתיחות - בעיקר של הכתף.
בתי הגיעה עם הנכדים למחרת הנחיתה שלנו, והיה תענוג לחבק אותם שוב. אפילו התחיל ויכוח בין נשמותק לבין T מי בעצם התגעגע יותר - הם אלינו או אנחנו אליהם. הם ניצחו.
הם חגגו כמובן עם המתנות שהבאנו - בגדים, כרגיל, וגם שרשראות מעשה ידי אינדיאנים, קריסטלים קטנים לאוסף ההולך וגדל שלהם - שגם אותם רכשנו אצל האינדיאנים - "ביי בלייד"ים שהם עצמם הזמינו עוד לפני שטסנו (ושהגיעו בדואר אל הורי), וגולת הכותרת של המתנות: מכוניות עם שלט רחוק.
ובכל זאת השמחה להיות אתנו (ולא רק לקבל את המתנות) היתה אמיתית, והתענגנו עליה.
בתי נראתה תשושה, וניכר היה שהחופש הזה עם הילדים כבר מקשה עליה.
היא אמרה שבעצם זו הפעם הראשונה שהיא בחופש איתם כל כך הרבה ימים רצוף בלי שנהיה שם לעזר.
נראה לי שהם גם התחילו לריב יותר זה עם זה.
למחרת חתני לקח כבר חופש בעצמו, והיא "ברחה" לעבודה ליום אחד. טוב שהם מתחלקים ביניהם בנטל כמה שאפשר.
בערב החג השני ארחנו אותם (רציתי להזמין גם את משפחתו של אחי אבל הם בפולין מהיום שחזרנו - כך שלא נראה אותם כלל בחג הזה) והיה נהדר - למרות שכבר הבנתי שמצבי מתדרדר.
הקטנים לא נשארו לישון - גם כי לא הרגשתי טוב אבל בעיקר כי הם נסעו הבוקר עם חברים לים המלח ורצו לצאת מוקדם.
אז אני יושבת פה לבד וכותבת, ברקע מתנגן לו שופן ב"צעצוע" החדש ש-T קנה (לעצמו) לנו: קוראים לה "אלכסה".
כשהוא רק הזמין את המכשיר ירדתי עליו בצחוק ובחביבות שהנה אני לא מספיקה לו והוא צריך עוד מישהי בבית.....אבל האמת היא שזה צעצוע חביב וגם מעשי ביותר. מעבר לניגון מוסיקה לפי בחירתנו, העלה והורדה של עוצמת הקול ומתן תשובות על שאלות, היא גם יודעת להוסיף לנו (על פי בקשה) פריטים לרשימת הקניות, תזכורות, פגישות ביומן ועוד כל מיני תכונות שעוד טרם חקרנו.
בחוץ הציפורים מצייצות בחדווה ומרגישים שהאביב כבר כאן. רק מחכה להבריא כבר........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה