גל חום שכזה, שאורך כשבוע שלם (אם באמת באמת יסתיים בשבת, אני כבר לא בטוחה שאני מאמינה לאף אחד לגבי שום דבר) מרמז על מה שיגיע בקרוב (שנים? עשור?) עם המשך ההתחממות הגלובלית.
בין אם ההתחממות עצמה או אפילו ההאצה שלה היא דבר טבעי שקורה באופן מחזורי על פני כדור הארץ ובין אם זה באמת מעשה ידי אדם - לא נראה שיש מנוס מזה, וכמו שאומרים באנגלית - it ain't pretty.
מזג אוויר קיצוני לכל הכיוונים ואסונות טבע כאלה ואחרים זה משהו שאפשר להיות בטוחים שרק יילך ויתגבר.
אבוי לנו בעיקר - אבוי לילדינו ולנכדינו.
כיאה ל"חזרה לשגרה" גם אנחנו (יחסית) חוזרים לסוג של שגרה - והשבוע באופן לגמרי בלתי מתוכנן מראש, עברנו כולנו (כולל שני החתולים) ניקוי שיניים - T ואני אצל השיננית והחתולים אצל הוטרינר.
לצורך כך הם, החתולים, צריכים טשטוש (לפעמים בא לי גם לקבל טשטוש אצל השיננית!) ולכן הם היו צריכים להיות בצום ולכן האכלתי אותם בערב והעלמתי את האוכל היבש שלהם בלילה.
החתולה היתה די אדישה לכל העניין (אכלה בתיאבון את האוכל הרטוב בערב, למרות שהיא רגילה לאכול אותו בבוקר) והיתה די סמרטוטה (כנראה בגלל החום, למרות שנעים אצלנו והמזגן עובד), אבל החתול מחה בתוקף על העדר המזון היבש ועל העדר ארוחת הבוקר.
שניהם עברו את הנסיעה לוטרינר (בעיר אחרת, אבל למרות עומס תנועה ניכר לא היו פקקים והגענו די מהר ליעד) ואת הטיפול עצמו בשלום, ועל הדרך גם הסכמתי להשקיע בבדיקת דם לכל אחד מהם - ויצא שבסך הכל הם בריאים למרות גילם המתקדם משהו (הוא בן 13 והיא בת 10.5).
גם אנחנו עברנו בשלום את השיננית - מצבי היה טוב מאי פעם, מה שמוכיח שסוף סוף למדתי באמת איך לצחצח (ובאופן כללי לטפל) בשיניים שלי.
אגב יש לי ביקורת אצל רופא השיניים מחר, ואני לגמרי לא החלטתי מה הלאה - כלומר אצל מי בסופו של דבר אעשה את השתל ההוא שגרם לי לכל כך הרבה צרות, כאבים ועוגמת נפש.
לא פגשנו את המשפחה בסוף השבוע, אבל דיברנו הרבה בטלפון ובוידאו - ביום שני היה ל-T יום הולדת ועשינו זום גם עם בני מבוסטון וגם עם בתי - וזה היה נחמד.
האמת היא ש-T די בדיכאון מכל המצב - הפוליטי ומצב המשק (למרות שאישית אנחנו ממש בסדר, טפו חמסה עיגולים) - וגם לו היו מסעדות פתוחות ואפשרות להיפגש עם חברים, לא נראה לי שבא לו בכלל לחגוג את יום ההולדת הזה. שלא לדבר על החום הבלתי נסבל שלא עושה חשק לצאת מהמזגן.
בתי (הפסיכולוגית) ביקשה ממנו לעקוב אחר מצב רוחות של אבא שלה, היא די מודאגת. מצד שני היא הרגיעה אותי שכל עוד הוא פעיל ונוקט צעדים לעזור ללקוחותיו ויוזם פרויקטים בבית ובסך הכל מראה סימנים חיוביים, לא צריך נורא לדאוג, למרות הדיכאון.
היא הבטיחה שהם יבואו בסוף השבוע - זה בטוח ישמח אותו.
סיימתי לערוך אלבום תמונות לתינוקי של שנת חייו הראשונה (בעצם מגיל שלושה חודשים ועד היום, כי כבר הכנתי לו אלבום של שלושת חודשי חייו הראשונים) - ושלחתי להדפסה בשלושה עותקים (לנו, לבני וכלתי, ולהוריה של כלתי שהם לגמרי clueless בדבר האלה).
עכשיו אני עובדת על אלבום התמונות הראשון של נוקת. אמנם היא כבר מופיעה באלבום השנתי של האחים שלה שהפקתי בסוף הקיץ 2019, אבל בלי קשר לאלבום המשפחתי השנתי: לכל נכד אצלי מופק אלבום "שנה ראשונה" משל עצמו. זה התחיל כאשר הנכדים עלעלו באלבומי התמונות שלהם ואחרי שהם סיימו עם "האלבום הראשון של חכמוד" שאל נשמותק "ואיפה האלבום הראשון שלי?". בשלב ההוא היה רק אלבום שבו הוא הופיע לאחר שנולד, והצטרף לאחיו הגדול.
הבנתי שזה לא תקין, והכנתי לו "אלבום ראשון" משלו, והוא היה מאד מרוצה.
אני מתקדמת בעצלתיים בטרילוגיית "אן מאבונלי" - באמת באמת שלא זכרתי חלקים ניכרים ממנו, ועכשיו אני לגמרי מבינה שהסידרה החדשה של נטפליקס ("אן עם הצמות") לא לגמרי נאמנה למקור, ודי הותאמה לנושאים שבימינו אלה מן הראוי שיעלו על סדר היום (פנימיזם, גזענות נגד שחורים ואינדיאנים, זהות מינית ועוד) אבל בעת שהספר הזה נכתב (תחילת המאה העשרים) לא דיברו כלל על נושאים שכאלה.
לא היה סיכוי לפרסם שום ספר, בוודאי לא ספרות ילדים, עם נושאים כאלה.
אני מניחה שבשבוע הבא נתחיל אט אט גם להיפגש עם חברים (T כבר נפגש עם 'שותפנו' אבל לצרכי עבודה בלבד).
בזמן הקורונה עברו חברינו 'המהנדס' ו'ביוכימיה' דירה, בחזרה לדירתם שעברה תמ"א, ועדיין לא זכינו לבקר אצלם שם.
גם 'מחברת' בתהליך של מכירה הבית (המשותף לה ולגרוש שלה) וקניית דירה חדשה. גם איתה ארצה להיפגש בשבוע הבא.
את הטיסה שהיתה מתוכננת לנו לאמצע יוני לבוסטון, לביקור אצל בני, כלתי ותינוקי, דחינו לסוף ספטמבר.
ממילא 3 מתוך 4 הטיסות (כולל טיסות המשך מאירופה) בוטלו על ידי חברת התעופה, כך שכאשר התקשרנו השאלה רק היתה "רוצים לבטל או לדחות?".
דחינו בינתיים (ללא כל עלות כמובן) ואם המצב עדיין לא יהיה משהו בארה"ב או בארץ הקונקשן באירופה, נדחה שוב.
סימן שאלה גדול על החופשה עם הנכדים שמוזמנת להולנד בסוף אוגוסט - אבל יש עוד זמן. נחכה ונראה.
כמו שחמותי ז"ל תמיד היתה אומרת "העיקר שנִהְיוּ בריאים" בינתיים. ויאללה, שהחום הזה ייגמר!
בין אם ההתחממות עצמה או אפילו ההאצה שלה היא דבר טבעי שקורה באופן מחזורי על פני כדור הארץ ובין אם זה באמת מעשה ידי אדם - לא נראה שיש מנוס מזה, וכמו שאומרים באנגלית - it ain't pretty.
מזג אוויר קיצוני לכל הכיוונים ואסונות טבע כאלה ואחרים זה משהו שאפשר להיות בטוחים שרק יילך ויתגבר.
אבוי לנו בעיקר - אבוי לילדינו ולנכדינו.
כיאה ל"חזרה לשגרה" גם אנחנו (יחסית) חוזרים לסוג של שגרה - והשבוע באופן לגמרי בלתי מתוכנן מראש, עברנו כולנו (כולל שני החתולים) ניקוי שיניים - T ואני אצל השיננית והחתולים אצל הוטרינר.
לצורך כך הם, החתולים, צריכים טשטוש (לפעמים בא לי גם לקבל טשטוש אצל השיננית!) ולכן הם היו צריכים להיות בצום ולכן האכלתי אותם בערב והעלמתי את האוכל היבש שלהם בלילה.
החתולה היתה די אדישה לכל העניין (אכלה בתיאבון את האוכל הרטוב בערב, למרות שהיא רגילה לאכול אותו בבוקר) והיתה די סמרטוטה (כנראה בגלל החום, למרות שנעים אצלנו והמזגן עובד), אבל החתול מחה בתוקף על העדר המזון היבש ועל העדר ארוחת הבוקר.
שניהם עברו את הנסיעה לוטרינר (בעיר אחרת, אבל למרות עומס תנועה ניכר לא היו פקקים והגענו די מהר ליעד) ואת הטיפול עצמו בשלום, ועל הדרך גם הסכמתי להשקיע בבדיקת דם לכל אחד מהם - ויצא שבסך הכל הם בריאים למרות גילם המתקדם משהו (הוא בן 13 והיא בת 10.5).
גם אנחנו עברנו בשלום את השיננית - מצבי היה טוב מאי פעם, מה שמוכיח שסוף סוף למדתי באמת איך לצחצח (ובאופן כללי לטפל) בשיניים שלי.
אגב יש לי ביקורת אצל רופא השיניים מחר, ואני לגמרי לא החלטתי מה הלאה - כלומר אצל מי בסופו של דבר אעשה את השתל ההוא שגרם לי לכל כך הרבה צרות, כאבים ועוגמת נפש.
לא פגשנו את המשפחה בסוף השבוע, אבל דיברנו הרבה בטלפון ובוידאו - ביום שני היה ל-T יום הולדת ועשינו זום גם עם בני מבוסטון וגם עם בתי - וזה היה נחמד.
האמת היא ש-T די בדיכאון מכל המצב - הפוליטי ומצב המשק (למרות שאישית אנחנו ממש בסדר, טפו חמסה עיגולים) - וגם לו היו מסעדות פתוחות ואפשרות להיפגש עם חברים, לא נראה לי שבא לו בכלל לחגוג את יום ההולדת הזה. שלא לדבר על החום הבלתי נסבל שלא עושה חשק לצאת מהמזגן.
בתי (הפסיכולוגית) ביקשה ממנו לעקוב אחר מצב רוחות של אבא שלה, היא די מודאגת. מצד שני היא הרגיעה אותי שכל עוד הוא פעיל ונוקט צעדים לעזור ללקוחותיו ויוזם פרויקטים בבית ובסך הכל מראה סימנים חיוביים, לא צריך נורא לדאוג, למרות הדיכאון.
היא הבטיחה שהם יבואו בסוף השבוע - זה בטוח ישמח אותו.
סיימתי לערוך אלבום תמונות לתינוקי של שנת חייו הראשונה (בעצם מגיל שלושה חודשים ועד היום, כי כבר הכנתי לו אלבום של שלושת חודשי חייו הראשונים) - ושלחתי להדפסה בשלושה עותקים (לנו, לבני וכלתי, ולהוריה של כלתי שהם לגמרי clueless בדבר האלה).
עכשיו אני עובדת על אלבום התמונות הראשון של נוקת. אמנם היא כבר מופיעה באלבום השנתי של האחים שלה שהפקתי בסוף הקיץ 2019, אבל בלי קשר לאלבום המשפחתי השנתי: לכל נכד אצלי מופק אלבום "שנה ראשונה" משל עצמו. זה התחיל כאשר הנכדים עלעלו באלבומי התמונות שלהם ואחרי שהם סיימו עם "האלבום הראשון של חכמוד" שאל נשמותק "ואיפה האלבום הראשון שלי?". בשלב ההוא היה רק אלבום שבו הוא הופיע לאחר שנולד, והצטרף לאחיו הגדול.
הבנתי שזה לא תקין, והכנתי לו "אלבום ראשון" משלו, והוא היה מאד מרוצה.
אני מתקדמת בעצלתיים בטרילוגיית "אן מאבונלי" - באמת באמת שלא זכרתי חלקים ניכרים ממנו, ועכשיו אני לגמרי מבינה שהסידרה החדשה של נטפליקס ("אן עם הצמות") לא לגמרי נאמנה למקור, ודי הותאמה לנושאים שבימינו אלה מן הראוי שיעלו על סדר היום (פנימיזם, גזענות נגד שחורים ואינדיאנים, זהות מינית ועוד) אבל בעת שהספר הזה נכתב (תחילת המאה העשרים) לא דיברו כלל על נושאים שכאלה.
לא היה סיכוי לפרסם שום ספר, בוודאי לא ספרות ילדים, עם נושאים כאלה.
אני מניחה שבשבוע הבא נתחיל אט אט גם להיפגש עם חברים (T כבר נפגש עם 'שותפנו' אבל לצרכי עבודה בלבד).
בזמן הקורונה עברו חברינו 'המהנדס' ו'ביוכימיה' דירה, בחזרה לדירתם שעברה תמ"א, ועדיין לא זכינו לבקר אצלם שם.
גם 'מחברת' בתהליך של מכירה הבית (המשותף לה ולגרוש שלה) וקניית דירה חדשה. גם איתה ארצה להיפגש בשבוע הבא.
את הטיסה שהיתה מתוכננת לנו לאמצע יוני לבוסטון, לביקור אצל בני, כלתי ותינוקי, דחינו לסוף ספטמבר.
ממילא 3 מתוך 4 הטיסות (כולל טיסות המשך מאירופה) בוטלו על ידי חברת התעופה, כך שכאשר התקשרנו השאלה רק היתה "רוצים לבטל או לדחות?".
דחינו בינתיים (ללא כל עלות כמובן) ואם המצב עדיין לא יהיה משהו בארה"ב או בארץ הקונקשן באירופה, נדחה שוב.
סימן שאלה גדול על החופשה עם הנכדים שמוזמנת להולנד בסוף אוגוסט - אבל יש עוד זמן. נחכה ונראה.
כמו שחמותי ז"ל תמיד היתה אומרת "העיקר שנִהְיוּ בריאים" בינתיים. ויאללה, שהחום הזה ייגמר!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה