במדור השרביט החם ביקש השבוע מוטי שנכתוב על חברויות. בא לי להתנתק מעט מהסיוט הזה שמתרחש סביבנו ולכתוב על זה.
אמנם הוא עשה זאת בעקבות משהו שכתבתי בפוסט שלי, אבל בכל זאת בא לי להיענות לשרביט החם ולכתוב פוסט בנושא, כי באמת יצא לי להרהר בנושא (שוב) לאחרונה. כן, זה נושא שעולה אצלי שוב ושוב לאורך השנים.
נושא החברויות אצלי מגוון ומורכב. בין השאר, כי עברתי הרבה מאד פעמים דירה, בית ספר ואפילו ארץ. מוטי כתב שבדרך כלל החברים שלו הם אלה שבחוג שבו הוא נמצא באותו הזמן - בין אם זה בית הספר או הצבא או העבודה או האוניברסיטה... והאמת שהרבה פעמים זה ככה, מהרבה סיבות. אלה האנשים שנוכחים בחיי היום יום שלך, אלה האנשים שכרגע - לפחות - יש לך איתם הכי הרבה מן המשותף.
בהתחלה כשבאתי לכתוב את הפוסט הזה חשבתי לנסות לסרוק חברויות שהיו לי בעבר - מהילדות ועד היום. ואולי עוד ייכתב פוסט כזה. אבל חיטטתי אחורה בבלוג שלי, עוד בימי "ישראבלוג" ומצאתי את הפוסט הזה: "חֲבֵרוּת", בו שאלתי את עצמי בעיקר איזו מן חברה אני לחברותיי.
הפוסט ההוא נכתב בשנת 2013 - ולמרות שעברו מאז עשר שנים, רוב מה שכתבתי בו עדיין לגמרי נכון ורלוונטי.
אחר כך מצאתי את הפוסט הזה משנת 2014: "חֲבֵרוּת #2", בו אני מספרת גם על 'שריתה' (שם עדיין לא היה לה כינוי, קראתי לה כ') וגם על 'מחברת' (שאז עוד כיניתי אותה מ'). זו היתה בעצם הפגישה הראשונה ביני לבין מחברת שבעקבותיה חזרנו להיות בקשר, והתרגשתי עכשיו לראות שאכן הצלחנו בכך.
ואז מצאתי את הפוסט הזה משנת 2015: "אימון במנטורינג".
כשהתחלתי לקרוא את הפוסט לא הבנתי איך הוא קשור לחברויות, אבל בהמשך - בתוך האימון - הרבה דברים התבהרו לי. לגבי עצמי. לגבי התגובות שלי. לגבי התחושות שלי בסיטואציות של ציפיות / אכזבות.
אז בסוף יצא לי פוסט שונה לגמרי ממה שתכננתי (ואם נכנסים לכל הקישורים אז הוא יצא גם די ארוך....) אבל כנראה שזה מה שהייתי אמורה לכתוב השבוע על חברויות.
ובתקווה לימים טובים, שלווים ורגועים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה