סופשבוע משפחתי וקפיצה ספונטנית לים המלח עם הנכדים

בששי הגיעו לארוחת ששי גם הורי וגם בתי ומשפחתה. 

היה טעים מאד ונעים מאד, והנכדים הגדולים נשארו כרגיל לישון. 

התכנון היה שהם יהיו אצלנו כמה ימים בתחילת השבוע, ולכן לא תכננו פעילות מיוחד לשבת ובתי אספה אותם מוקדם, יחסית, ולקחה את כולם לבריכה.

בערב הבנים הלכו עם חתני לשיעור פרטי בקרוס פיט, ואחרי השיעור עצרו בהפגנה של הרצליה וחוו את המחאה ממקור ראשון בפעם הראשונה. 

גם אנחנו כמובן השתתפנו בהפגנה במוצ"ש, בקפלן. נגיד בנק ישראל לשעבר, יעקב פרנקל, דיבר מאד יפה. וגם סחף את הקהל.  שבנוסף לכל הידע שלו ולכל כשרונותיו הוא התגלה כנואם מוכשר. 

ואז, כשהתלבטנו איך לבלות עם הנכדים בימים שבהם הם אצלנו, עלה בדעתו של T רעיון לקחת אותם לחופשה במלון כלשהו, עם בריכה - משהו שיוציא אותם לגמרי מהשיגרה וישמח אותם. בהתחלה הרעיון של ים המלח נשמע הזוי, בגלל החום הגדול. אבל במחשבה שנייה הבנו שחם מאד בכל מקום, וממילא נהיה כל הזמן או בבריכה, או בים המלח עצמו או במזגן כלשהו. 

בתי וחתני הסכימו, נשמותק וחכמוד התלהבו, וכך יצאנו בראשון דרומה לחופשה במלון לבד עם נכדינו הבכורים בפעם הראשונה. 

כמה חם היה? כמו שנשמותק אמר: חם "טילים" 🤣(במלעיל). 

המלון עצמו לא היה להיט - מצב תחזוקה די ירוד ואוכל בינוני לגמרי, אבל האמת שלא היו לנו ציפיות, החדר היה מרווח עם שתי מיטות גדולות ומרפסת, והכי חשוב - המזגן עבד מצוין. 

הבריכה היתה גדולה וחביבה, והקפדנו להיות בה בשעות שלא כל שאר האורחים היו, בבוקר ובשעות אחר הצהריים המאוחרות. הילדים יכלו לשחות ולהשתכך בה שעות בלי שיימאס להם, ורוב הזמן גם אנחנו השתכשכנו יחד איתם. משום מה בשעה 12:00 בצהריים התחילו שם לדפוק מוסיקה בדציבלים לא סבירים. 

בשעות אחר הצהריים נהגנו לרדת לים המלח, וליהנות שם מהשקט ומהציפה האופיינית - שהם לא הכירו עד עכשיו. יום אחד אפילו מרחנו את עצמנו בבוץ המיוחד, והנכדים התבדחו על כך שהם מרגישים צעירים בעשרים שנה (הגענו לגילאי "מינוס" כמובן 😂).

בבקרים עם הזריחה היינו יוצאים, T ואני להליכת הבוקר שלנו. לא היה פשוט כי כבר בשעות המוקדמות (5:00-6:00 בבוקר) הטמפרטורות הגיעו ל-30 וגם 32 מעלות, אבל היתה מעט רוח וצלחנו את זה בשלום. 

כפי שבתי הזהירה אותנו מראש, המתבגרים הצעירים האלה אוכלים בכמויות ובתדירות שלא הכרנו. אחרי ארוחת בוקר ענקית הם תמיד אכלו גם ארטיק כלשהו, פיצה בצהריים ועוד איזה נשנוש אחר הצהריים, וארוחת ערב מלאה כרגיל. מדהים מה שההורמונים עושים להם. 

כל מיני תכניות טנטטיביות שהיו ל-T לגבי טיולים בנחל דוד או עלייה למצדה נגוזו ברגע שהבנו שפשוט חם מדי. ויתרנו. נשתדל לחזור איתם לשם מתי שהוא בחורף. 

לסיכום - הם מאד נהנו ואנחנו מאד נהננו מהם. היו פה ושם חיכוכים אבל בסך הכל החופשה עברה ממש בצורה נהדרת. בדרך חזרה T עשה עיקוף לא קטן במיוחד כדי לעצור איתם לארוחת צהריים בחומוסייה מצויינת כדי להחזיר אותם הביתה שבעים ומרוצים.