במדור השרביט החם ביקש השבוע מוטי שנספר סיפור על שמות. השם שלנו, השם שנתנו לילדינו, מקרים שאנחנו מכירים של שינוי שם באמצע החיים וכדומה.
שמות זה באמת נושא מרתק, וכבר הזכירו אחרים בפוסטים שלהם, שברוב ארצות העולם לא מעניקים שמות עם משמעות בדומה למה שנהוג בארץ. וכן הזכירו אחרים את העובדה שיש ארצות עם מאגר שמות נתון שרק ממנו מרשה הממשלה לאזרחיה להעניק שמות לילדיהם. כך שונה שמו של סבא שלי כשהגיע מאוקראינה לארגנטינה, וכך נוסף לאמי שם אמצעי (בעצם שם ראשון אבל מעבר לתעודת הלידה ולדרכון היא מעולם לא השתמשה בו) כי את השם שנתנו לה סבי וסבתי לא קיבלו הרשויות בארגנטינה - כי הוא נחשב בעיניהם שם רוסי.
לי נתנו הורי את שמי מכמה טעמים, אחד מהם היה שזה היה שמה של המורה האהובה שלהם לריקודי עם. אבל גם יש לו משמעות שקשורה ללידתי. זהו שם מאד נדיר ומעולם לא הייתי בשום מסגרת - גן, בית ספר, תנועה, צבא, מקום עבודה - שהייתה בו עוד אחת שנשאה את שמי. יש עוד כמה כאלה בארץ, אני יודעת כי חיפשתי, אבל רק פעם אחת פגשתי מישהי שנשאה את שמי, ובמקרה זו היתה מישהי שנקראה ממש על שמי, שנולדה בקיבוץ בו גם אני נולדתי, והוריה מאד אהבו אותי ואת שמי.
מטבע הדברים גם תמיד שיבשו את הגייתו ואת כתיבתו של שמי. זה היה נושא כאוב בילדותי, בעיקר כי הייתי מאד חסרת ביטחון. כשהייתי קטנה מעולם לא תיקנתי את מי שטעה בהיגוי או כתיבת שמי, התביישתי ולא היה לי נעים.
וכאילו זה לא הספיק, הורי העניקו לי גם שם אמצעי. בעקרון נקראתי על שם סבתו של אבי שנספתה בפוגרום באוקראינה יחד עם כל המשפחה פרט לסבי, שבמקרה לא היה בעיירה באותו הרגע והצליח להימלט עד לארגנטינה. אבל בעצם יצא גם ששמי האמצעי הוא המשך ישיר של שמי הפרטי. אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני בלי שאחשוף מהם שמותיי, אבל אני ממש לא מוכנה לעשות זאת.
את הקושי הרב ביותר ספגתי בשנים בהן גרתי כילדה בארצות הברית. שם בכלל לא הצליחו להגות את שמי וגם האופן שבו כתבתי אותו לא היה הגיוני. אין לי מושג אפילו מכמה סילופים שונים סבל שמי המסכן, שלא לדבר על כינויי גנאי שהבנים בכיתה הדביקו לי.
מה שכן, מעולם לא שיניתי את שמי או את שמי האמצעי וכך כתוב לי עד היום גם בתעודת הזהות וגם בדרכון. יש לי כמה כינויי חיבה שהדביקו לי אנשים הקרובים אלי מאד, בין אם אלה היו הורי, אחי, בעלי היקר או חברות. מה שמעניין הוא שיש שם חיבה אחד שלכאורה מתבקש משמי שאני פשוט לא סובלת כשמישהו מנסה להשתמש בו, וקוטלת את הניסיון באיבו.
לאחי הורי כבר קראו על שמו של סבא שלי, שנפטר שנה לפני שהוא נולד. זהו שם רגיל ונפוץ, מהתנ"ך. לאיש הוא לא נשמע מוזר ומעולם לא היתה בעייה לדעת כיצד כותבים אותו. מרוב שהוא היה נפוץ וגם תמיד נהגה במלעיל למרות שאמור היה להיות במלרע, אמפי בת החמש וחצי מייד המציאה לו כינוי חיבה חמוד, שתפס וכולם קראו לו כך, אבל בתקופה בה גרנו בארה"ב והילדים האמריקאים הקטנים לגלגו על שם החיבה הזה, הוא התעקש שנקרא לו בהיגוי האנגלי של שמו - וכך קוראים לו עד היום.
איכשהו יצא שגם אנחנו הענקנו לבתי שם יחסית נדיר - אבל לא עד כדי כך נדיר ובעייתי כמו שמי - שגם אותו לא תמיד הוגים נכון או כותבים נכון. אבל דווקא בתי היתה מאד גאה בשמה, ותיקנה מייד את כל מי שהגה או כתב אותו לא נכון. ובסוף היא גם קראה לבנה הבכור - חכמוד - בשם שלכאורה מאד נפוץ, אבל הכתיב שלו שונה מאיך שהוא נכתב בדרך כלל. סוג של מסורת משפחתית אקראית שכזאת....
ולסיום סיפור קטן משעשע - לקרובי משפחה רחוקים שלנו נולד בן והחליטו לקרוא לו מתן. כמו הרבה תינוקות ופעוטות מתן חלה הרבה בשנים הראשונות לחייו, ואמו הלכה איתו לאיזה רב כדי להתייעץ איתו. הרב אמר לה שלא טוב לקרוא לילד מתן - יש בו את צירוף האותיות "מת"! לכן החליטו זוג ההורים לשנות את שמו של הקטנטן ל"נתן". לקח זמן אבל כל המשפחה התרגלה לקרוא למתן הקטן בשמו החדש "נתן". לאחר זמן לא רב חלה נתן שוב, כדרכם של פעוטות, ואחותו הגדולה שאלה את הוריה אם עכשיו ישנו לו את השם שוב..................
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה