וחוזר חלילה

החורף כנראה רשמית כבר כאן - למרות השמש המטעה - כי מעגל המחלות לא פוסק.
כבר בששי בערב כשנסעתי לארוחה אצל בתי, ראינו שלנשמותק מתחיל לעלות החום.
בשבת כבר הרגשתי שוב שגם אצלי מתחיל משהו שוב.......אוף.

ואצל אמא שלי המצב החמיר והבוקר היא כבר קיבלה אנטיביוטיקה.

בששי בתי וחתני הבינו (בערך שעה לפני שהגעתי אליהם) שאחרי השבוע המתיש שעברו אין לאף אחד מהם כוח לבשל, וחתני יצא עם חכמוד למסעדת "נונו" להביא take away. היה ממש טעים ואף אחד לא היה צריך להתאמץ וגם לא היו כמעט כלים לשטוף. WIN WIN.

אז בשבת לא נסעתי לחדר כושר, אבל כן יצאתי להליכה - הצלחתי ללכת כעשרים דקות וחזרתי חסרת נשימה.
לא, אני עדיין לא לגמרי בסדר. שוב אוף.

אבל בישלתי ונערכתי לשובו של T, והבוקר יצאתי בפקקים לשדה התעופה לפגוש אותו.
זה לא ממש היה הצעד ההגיוני לעשות - פקקים בדרך לשם ופקקים לא פחות בדרך חזרה - אבל ראיתי שבא לו שאאסוף אותו, והאמת שבא לי גם.

המפגש היה כיפי ומרגש, ולמרות שקצת נהניתי בימים האחרונים מהלבד, אני ממש שמחה שאנחנו ביחד שוב.
עכשיו אני עוזרת לו לערוך את התמונות שהוא צילם מתחת למים שם במאלדיבים....תמונות מרהיבות.

מחשבה שלא קשורה לכלום:
גם כשהגעתי לשכונה של בתי וגם כשיצאתי משם הביתה, פתאום הבנתי שמשהו מוזר לי: כשילדיי היו קטנים (ובוודאי כשאני הייתי צעירה) בימי ששי בערב תמיד היו ילדים / נוער ברחובות, גם כשהיה קר בחוץ.
בששי הזה לא ראיתי אף אחד בחוץ.
חומר למחשבה............