הימים ממשיכים להיות מלאי כאב ודאגות - גם בכללי וגם באישי.
ההלוויות של עודד ליפשיץ ושל שירי, אריאל וכפיר ביבס ("אריאליטו" כפי שכינה אותו במבטא הארגנטינאי מחמם הלב יאיר הורן) הניבו עוד ועוד בכי שמסרב להרגע.
והמתח סביב המשך מתווה שחרור החטופים הוא כמו רכבת הרים, רגע מתקדם, רגע מאיים להתפוצץ. וזו אני, שאין לי שום קשר אישי לאף אחד מהחטופים. אז אני לא מתחילה לדמיין בכלל מה עובר על המשפחות והחברים הקרובים שלהם.
אצל T בינתיים ההתקפים ממשיכים, כל כמה ימים ולעיתים פעמיים ביממה. הוא התחיל לקחת את ה-LYRICA אבל במינון התחלתי, וייקח זמן עד שיגיע למינון המלא. ואז נראה אם אנחנו בכיוון בכלל. הוא ממשיך עם הדיקור, על בסיס שבועי כרגע (קודם הוא כבר הלך על בסיס חודשי), ומקווה שגם זה יעזור מעט.
בשני הייתי בפיסיותרפיה ואחר כך נסענו לבקר אצל בתי. היה טוב להיות איתה ועם הנכדים. אצל שרי היתה חברה והן שתיהן שיגעו את נשמותק, ששיתף איתן פעולה באופן מעורר התפעלות. תענוג לראות את הילדים האלה ביחד. הם באמת האור בחיינו.
בראשון נפגשתי עם 'מחברת'. אני כל כך שמחה כשאנחנו מצליחות להיפגש כל שבוע.
בשלישי נפגשתי עם 'שושנה' והיה נחמד להתעדכן ולשבת על כוס קפה ביחד.
החדשות הטובות מבוסטון הן שבני קונה בית משלו, אחרי שכל השנים האלה הם חיו בשכירות. עכשיו שהסטאטוס שלהם מסודר ויש גרין קארד, אפשר להתחיל להכות שורשים באמת. הם מצאו בית חדש יחסית מאד קרוב לבית השכור בו הם גרים, ואמורים לעבור כבר בסוף החודש הבא. אנחנו מאד מאד שמחים בשבילם. ובעצם כאשר נבקר אצלם במאי זה כבר יהיה בבית החדש.
סיימתי לקרוא את lessons in chemistry מאת בוני גארמוס (הבנתי שהפיקו סידרה, שמשודרת באפל טי וי) - והופתעתי לטובה. לתומי חשבתי שזה "עוד ספר מטוסים" אבל נהניתי מכל רגע קריאה.
עכשיו התחלתי את "מלון הזכוכית" מאת אמילי סנט ג'ון מנדל הקנדית. נראה איך הוא יהיה. בני המליץ על טרילוגיה בשם THE KEEPER CHRONICLES מאת J.A. Andrews אבל כיון שהז'אנר הוא פנטזיה, אני מהססת. מחכה עם זה קצת.
בששי הורי חוגגים 67 שנות נישואים, אז החלטתי שהגיע הזמן להזמין את כל המשפחה, כולל אחי ובנותיו ובני זוגן ונכדתו כמובן, לארוחת ששי. והם נענו בשמחה. כמובן שסייגתי את ההזמנה ב"בתנאי שכולם ירגישו טוב" שזה כולל כמובן את הורי, בראש ובראשונה, את T וגם את הנכדים - שיהיו בריאים כולם.
צחקתי שנוכל לחגוג ביחד גם את תחילת הראמאדן............
אז התחלתי עם הקושי וסיימתי עם חיים רגילים..... וכנראה זו השאיפה. חיים רגילים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה