ישנו מצוין בלילה, גם כי היינו עייפים וגם כי הצטיידנו כולנו בכדורי מלטונין (CIRCADIN למבוגרים ולנערים וסוג מיוחד של מלטונין לילדים עבור שרי) - ופרט לחתני, שגם ככה יש לו בעיות שינה וגם ביום יום הוא צריך להיעזר במלטונין כדי לישון בלילה, אף אחד מאיתנו לא סבל מבעיות ג'ט לג בארה"ב.
בחזרה בישראל זה כבר היה סיפור אחר, ומשום מה המלטונין לא ממש עזר למשפחה של בתי ולכולם היו תופעות קשות של ג'ט לג כשהם חזרו. זה, בנוסף לסיטואציה שאליה הם חזרו - הגסיסה של אבא של חתני - היקשה עליהם מאד.
עבורי ועבור T המלטונין דווקא עבד כרגיל בחזרה לישראל, אבל בימים הראשונים לחזרתנו קמנו מעט מאוחר יותר מהרגיל וגם עדיין היינו חולים - וירוס שתפסנו עוד בבוסטון - כך שהחזרה לשיגרה היתה מאד הדרגתית.
בחזרה לניו יורק, התעוררנו רעננים מוקדם כרגיל ביום השני, ו-T ואני יצאנו להליכת בוקר בסנטרל פארק. המלון שלנו היה ממש על טיימס סקוור ובמרחק של כרבע שעה הליכה מהפארק.
היה לנו מזל גדול עם מזג האוויר בסוף ספטמבר, צלול ונעים במהלך היום וכמובן קריר בלילה ובבוקר מוקדם.
כולם עדיין ישנו כאשר חזרנו למלון, אבל כשהבנים - שישנו איתנו בחדר - התעוררו רעבים, לקחנו אותם לארוחת בוקר במעדניה בשם Majestic Delicatessen Café מרחק כמה דקות הליכה מהמלון.
כשבתי, חתני ושרי התעוררו גם הם, הם ירדו לאכול במקום אחר, גם הוא סמוך למלון, והבנים הצטרפו אליהם לארוחת בוקר שנייה. בנים מתבגרים....כל הזמן רעבים 😊.
ביום השני לטיול היתה התחנה הראשונה שלנו המוזיאון לתולדות הטבע - THE NATURAL HISTORY MUSEUM
תפסנו שתי מוניות צהובות לשם, אבל הבנו שבשאר הימים שלנו בניו יורק עדיף להסתדר באמצעי תחבורה זולים יותר. ויש בשפע.
זכרנו שהמוזיאון הזה מדהים אבל בכל זאת הופתענו לטובה עד כמה הוא נהדר.
המוזיאון ממוקם ממש בצמוד לסנטרל פארק, אז כשיצאנו משם הסתובבנו קצת ברחבי הפארק עצמו.
זהו בעצם פסל, והוא נקרא THE VESSEL (שם זמני) והארכיטקטורה דמויית כוורת הדבורים ממש תפסה לנו את העין.
בסוף המסלול נכנסו לצ'לסי מרקט, להסתובב, להתרשם, ובעיקר למצוא מקום לאכול.
לא ידעתי זאת קודם אך השוק הזה נבנה על אתר שבו היתה פעם חברת NABISCO (עוגיות וחטיפים) ושם הומצאה עוגיית האוריאו -OREO.
הגענו מאוחר כך שחלק מהמסעדות כבר התחילו להיסגר, אבל הצלחנו להתיישב במסעדת בשרים שהיתה גם קצביה וכל אחד קיבל את הנתח שהוא אוהב.
משפחתה של בתי, ובראשם חתני, מאד אוהבים בשר, ורוב הטיול הלכנו בעיקר לסטייקיות ומסעדות בשרים (למרות שהם גם אוהבים פירות ים ופה ושם אכלנו גם במסעדות דגים). חתני מאד אוהב לאכול ואנחנו יודעים שיש לו יכולות בליסה מרשימות, ובטיול הוא ממש השתגע - שלא לומר התחזר - ואכל כמויות שאפילו לא ידענו שאדם אחד מסוגל לאכול בארוחה אחת. וכשסיים את האוכל שלו, היה מסיים את השאריות של אחרים. ובאמריקה היו לו שפע של שאריות, כי המנות גדולות ממילא בצורה מוגזמת, ורובנו לא הצלחנו לסיים אותן. זה היה מרשים ושמחתי שהוא נהנה.
בכלל, שמחתי שחתני מצליח ליהנות למרות הדאגה לאבא שלו, ובעיקר לאמא שלו ולאחיות שלו שנאלצו לטפל בו ולהתעסק עם כל הלוגיסטיקה והביורוקרטיה סביב מחלתו.
כולם היו בעננים, ממש נהנו וממש התפעלו מניו יורק, מהבניינים, מהפארקים, מהטיפוסים ברחובות, מהאוכל....הכל.
בתי ואני חשבנו שכדאי לנסות להשיג כרטיסים למחזמר כלשהו - בכל זאת זה משהו שעושים בניו יורק - אבל הילדים לא רצו, ולדעתי הם הפסידו אבל גם בלי זה היה כיף מאד. כולם שיתפו פעולה והפעם לא היתה בעייה של קצב או עמידה בזמנים, והכל זרם.
שבעים ומרוצים ירדנו שוב ל-SUBWAY וחזרנו למלון, בתום היום השני המוצלח של הטיול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה