תכננו את טיול בר המצווה של נשמותק לארה"ב כמסע של טעימות.
היו לנו שבועיים ביחד - כי בסוף חופשת סוכות הילדים היו חייבים לחזור לבתי הספר, וגם ככה "גנבנו" ימי חופש עוד לפני יום הכיפורים והגשר שבינו לבין סוכות.
אנחנו - T ואני - קבענו את המסלול ואת היעדים, והטלנו על בתי למלא את השהות בתוכן, כדי שיתאים לה, לחתני ובעיקר לכל אחד מהילדים. זו היתה מטלה לא פשוטה כאשר חכמוד בן 14 ונשמותק בן 13 ושרי בת שש...ואף אחד מהם (פרט לבתי) לא היו מעולם בארצות הברית, וכל אחד מהם מתעניין בדברים שונים וגם מסוגל לפעילויות שונות.
נחתנו בניוארק לאחר טיסה ארוכה ולא פשוטה (כבר תיארתי בפוסט הקודם את נוסעי אל על מהגיהנום), עברנו בשלום ויחסית מהר את שלב ההגירה ואיסוף המזוודות, ומייד יצאנו מהשדה להזמין UBER למלון.
כבר בשלב הזה התגלו שתי תופעות שעתידות לחזור על עצמן במהלך כל הטיול.
הראשונה, היא שבתי והילדים מתנהלים מאד מאד לאט - ולא עקב חוסר מסוגלות אלא כי זה הקצב שלהם. אפילו חתני כבר העיר להם שצריך להגביר קצת את הקצב אם אנחנו רוצים להספיק משהו. כמובן ש-T כבר התחיל לאבד את הסבלנות וכל הזמן הייתי צריכה להרגיע אותו שזה מה שיש ולא יעזור שיתעצבן.
השנייה - גם קשורה לבתי ולשרי בעיקר - שברגע שבצענו את ההזמנה של ה-UBER הן החליטו שעכשיו זה הזמן להיכנס בחזרה לשדה לקנות משהו לאכול ולשתות כי ראו שיש שם DUNKIN DONUTS. זה היה מאד מתסכל.
היינו צריכים להזמין שני UBERים - אחד XL ואחד XXL - כי היינו שבעה אנשים עם שמונה מזוודות - וגם זה סיפור בפני עצמו כי הבהרנו לבתי וחתני שבטיסות פנים - שלא כוללות מזוודות ולא טרולי - שילמנו מראש עבור מזוודה לכל אחד וזהו! והם החליטו על דעת עצמם שזה גם בסדר להביא עוד מזוודת טרולי...וברור שנאלצנו לשלם גם על זה אחר כך.
וכאן דווקא אני עשיתי טעות. מכל הלחץ והבלגן הקשתי באפליקציה של ה-UBER את המלון הלא נכון. עבור שני ה-UBERים 😂. איכשהו היה שמור לי באפליקציה שם של מלון שהיה באותו רחוב או משהו כזה, ששהינו בו פעם כשנסענו לניו יורק - ובקיצור שני הרכבים הגיעו למלון הלא נכון. חתני ובתי מייד שמו לב לכך וביקשו מנהג ה-UBER להמשיך ולקחת אותם למלון הנכון, אבל T ואני (שנסענו יחד עם נשמותק) ירדנו לנו בכיף מהמכונית ונעמדנו בתור לצ'ק אין בקבלה...ורק כשהתקשרנו לבתי להבין איפה הם, התבררה הטעות.
המלון הנכון לא היה רחוק מאד משם אז החלטנו ללכת אליו ברגל: עם המזוודות. זה לקח כעשרים דקות אבל מזג האוויר היה מושלם והחוויה של הליכה ברחובות ניו יורק (ועוד אחרי כל כך הרבה שעות ישיבה במטוס ואז במונית) היתה נהדרת.
הגענו למלון והשארנו בו את המזוודות ודי מהר יצאנו לפעילות הראשונה שבתי תכננה לנו - חווית תצפית על העיר מבניין ONE VANDERBILT החדש בשם SUMMIT ONE VANDERBILT.
החוויה משלבת תצפית פנורמית מדהימה על העיר יחד עם חוויות אומנות אינטראקטיביות ורב-חושיות. עלינו לקומות העליונות וצפינו בנוף 360 מעלות על העיר, מחדרים המשקפים אור ומראות. בנוס, היו שם חדרים אינטראקטיביים כמו חלל עם בלונים כסופים והיתה גם מרפסת זכוכית מעל הרחוב.
זו תחושה די מטורפת לעמוד על מרפסת מזכוכית ולהביט למטה.....
בשלב הזה כבר היינו עייפים מאד וקצת רעבים, ובתי רצתה ללכת למסעדה מפורסמת ברחוב 51 בשם Ellen's Stardust Diner, מסעדת רטרו עם נושא של מחזות זמר ומלצרים מופיעים ומזמרים. זה היה קצת רחוק והתלבטנו איך להגיע לשם, כשראינו שורה של "ריקשות" ביציאה מהבניין. תפסנו שניים כאלה שלא רק שהסיעו אותנו אל היעד, גם ניגנו לנו שירים מפורסמים על ניו יורק לאורך כל הדרך 😂. זו היתה חוויה בפני עצמה.
מה שבתי שכחה לומר (או לא שמה לב אליו) לגבי המסעדה, היה שבכל שעות היום והערב משתרך אל המסעדה הזאת תור עצום...... ובמצבנו ובשלב הזה של היום לא היינו מוכנים לעשות את זה.
בצר לנו הסתובבנו שם באזור בחיפוש אחר מסעדה חלופית.
וכאן גילינו עוד משהו לגבי בתי שאחר כך יחזור על עצמו במהלך כל הטיול. כאשר בתי או חתני רוצים משהו, ממש נעולים על משהו, הם מוכנים לעשות הרבה מאד כדי לקבל אותו - וגם אם הילדים לא רוצים או שהם עייפים מדי. אנחנו מכירים את זה לגבי חתני - ובטיול זה צץ הרבה מאד פעמים העניין הזה איתו - שהוא רוצה משהו ואז לא מעניין אותו שום דבר או אף אחד. אבל לגבי בתי זה בדרך כלל לא ככה, וצץ רק במקרים מסוימים - למשל עכשיו כשהיא בחרה מסעדה מסוימת וזה לא הסתדר. היא החליטה להמשיך לחפש לפי הרשימה שלה ולאו דווקא לפי מה שקרוב אלינו או מתאים לילדים. הקטנה כבר היתה ממש רדומה, על הידיים של חתני (בכל זאת היינו מלפנות בוקר בישראל על הרגליים, ולא ממש אפשר היה לתפוס תנומה על המטוס הרועש) ושבע בערב בניו יורק זה שתיים בלילה בארץ. הבנים כבר היו ממש רעבים ועייפים אז עזבנו את בתי וחתני עם שרי על הידיים, שהמשיכו לחפש מסעדה ואילו T ואני החלטנו להיכנס עם חכמוד ונשמותק לפיצריה קטנה בשם PIZZA ROMA - והופתענו לגלות שהפיצות שם היו ממש טעימות. הצוות - כמו בהרבה מקומות גם בניו יורק עצמה וגם בהמשך הטיול - היה בעיקר דובר ספרדית. ומשום מה במהלך כל הטיול הזה בארה"ב גילינו שאנשים שם יוצאים מתוך הנחה שכולם מבינים ספרדית. למזלנו במקרה שלי זה נכון וכך הסתדרנו.
בתי וחתני, עם שרי החצי רדומה כבר על הידיים, המשיכו לדיינר אחר מהרשימה, בשם Junior's, שם הם הצליחו לקבל שולחן עם תא שבו שרי יכלה לשכב לישון. האוכל שם לא היה מזהיר - המקום בעיקר מפורסם בשל עוגת הגבינה שלו, ואין לי מושג אם הם הגיעו באותו ערב בכלל לקינוח. אחרי שאכלו ושבעו המשכנו T ואני עם הבנים ישירות למלון להתקלח ולישון ובתי וחתני הגיעו גם בשלב מאוחר יותר.
את כל זה אגב עשינו ברגל, ונהנינו מאד מההליכה ברחובות ניו יורק. וכך תם יומנו הראשון בטיול בר המצווה של נשמותק בארצות הברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה