ברקע אני שומעת את המשפט בבג"ץ הדן בעתירה נגד פיטורי ראש השב"כ רונן בר. מסקרן אותי מה אני אחשוב או ארגיש על המציאות הזאת שאני מתארת כאן כשאקרא את הפוסט הזה בעוד כמה שנים.
היום אחר הצהריים יתקיים ניתוח הבקע המפשעתי של T, ניתוח בקע שני תוך שלושה חודשים. הזוי. מקווה שיעבור בשלום ובטוב.
אז מה היה לנו בימים האחרונים?
בששי בבוקר, בזמן ש-T כבר היה במטבח, עמל על ארוחת ששי, ואני עזרתי בשטיפות ועסקתי בקיפול כביסה וכדומה, קבלתי הודעה מחתני, ששרי ביקשה לבוא אלינו בששי בבוקר. היא התעוררה ככה בבוקר: מבקשת לבוא אלינו. התגובה האוטומטית שלו היתה שאי אפשר, ושהם יגיעו אלינו בערב לארוחה. אבל שרי לא ויתרה. ובלי שהיא תדע, הוא שאל אם אולי בכל זאת זה מסתדר לנו, בין הבישולים והסידורים. ודווקא שמחנו. לא היתה לנו הרבה עבודה, וממילא T נח הרבה בין פעילות לפעילות, כי כשהוא עומד אז כואב לו...וגם חטף עוד התקף כאב "מהסוג הישן" על הבוקר.... אז הסכמנו בשמחה.
דקה אחרי כן קבלתי את ההודעה הבאה משרי בטלפון של חתני:
המיסה אותנו הילדה הזאת.
הוא הביא אותה לשעתיים בערך, בזמן שערך את סידוריו (בתי עובדת בקליניקה בימי ששי) ואולי אפילו הספיק ללכת לאימון, ואנחנו שיחקנו איתה ופינקנו אותה ונהנינו מהחיבוקים שלה ומהאהבה הטהורה המתוקה שהיא נותנת לנו בשפע בזמן האחרון.
הוא אסף אותה ממש לפני ארוחת הצהריים, וכך גם נחנו בצהריים כמו שצריך לפני האירוח של הערב......ובקיצור זה היה מאד מוצלח.
גם הארוחה בערב, אליה הבאתי גם את הורי, היתה טעימה ונעימה (סטייקים של TBONE ופירה ובטטות וסלט קיסר וסלט סלק עם בולגרית וסלט ביצים וסלט חצילים וחומוס ש-T הכין בעצמו ו.....בטח עוד דברים ששכחתי).
כולם נהנו וראיתי שאפילו אבא שלי משתתף בערנות בשיחה ולא בער לו ללכת הביתה בשעה מוקדמת כמו תמיד. היה נהדר.
הם נשארו עוד אחרי שחתני הקפיץ לבסוף את הורי הביתה, וכך היה לנו עוד זמן איכות עם כל אחד מהם.
בשבת רבצנו רוב היום (אני יצאתי כמובן להליכת בוקר אבל T הפסיק עם כל הפעילות הגופנית שלו עד לאחרי הניתוח), צפינו בטלוויזיה וקראתי ועסקתי קצת במטלות הבית......ואז אחר הצהריים יצאנו לבית קפה להיפגש עם 'שותפנו' ו'שריתה', וזה תמיד עושה לי טוב המפגשים איתם. 'שותפנו' שוב התעקש שהוא יאסוף אותנו ביום של הניתוח ויישב איתי כל הערב...כמו בניתוח הקודם. לא מובן מאליו בכלל...
בראשון הייתי בפיסיותרפיה ובאמת שהיא מצוינת הפיסיותרפיסטית הזאת. לא האמנתי כשהתחלתי את הטיפולים עד כמה זה יעזור לי. אפשר לומר שחזרתי לעצמי כמעט לגמרי. בעצם לגמרי, מבחינת דלקת גיד אכילס, והיא עכשיו מטפלת יותר לעומק ברגל שמאל הקטנה והמסכנה שלי. מדהים.
בזמן שהייתי אצלה היא קיבלה הודעה מגיסתי, שהיתה אמורה לטוס עם אחותה לחופשה קצרה בפראג, ביטלה את הטיסה כי אחותה אובחנה עם שלבקת חוגרת (וגם היא עצמה עם כאבים במפרק הירך וגם הראש שלה לא משהו....תמיד היא סובלת ממשהו). איזה מפח נפש! אם אני לא טועה גם בחגי תשרי היא היתה מתוכננת לטוס לחופשה עם אחותה וזה בוטל, לדעתי בגלל אמא שלהן. לא זוכרת בדיוק מה היה שם. מבאס.
בשני, אחרי חידוש צבע במספרה, נפגשתי עם 'מחברת'. כמובן שהיא לא הצליחה לסיים לגמרי את היחסים בינה לבין החבר, והיא ממשיכה להתנדנד בין כן ולא. אני מאד מבינה כמה קשה להיות לגמרי לבד, ובמיוחד שיש לה גם יחסים קצת בעייתיים עם חלק מהילדים שלה - היא לא לגמרי שובעת נחת מהנכדים, לפחות משני הבנים הגדולים, וזה תמיד מעכיר את מצב רוחה אחרי המפגשים איתם. היא חושבת שזה גם קשור לעצם הגירושין, לפירוק של המסגרת של המשפחה כפי שהיתה....יכול להיות. ויכול להיות גם שבלי קשר היא והנכדים לא מצליחים למצוא את היחסים שהיא היתה רוצה איתם, אבל משום מה לא מצליחה להגשים. הכל מבאס, בכל מקרה. לפעמים זה יותר מוצלח ולפעמים פחות.....אבל בגדול אני רואה שהיא לא מצליחה לקיים מערכות יחסים עם הנכדים שלה כפי שאני מנהלת עם הנכדים שלי. וזה עצוב. אני בטוחה שזה קשור גם אליה, לאופי שלה, וגם לאופי של הילדים שלה ולאופן שבו הם מגדלים את הנכדים האלה......זה בטח מורכב.
באמצע ארוחת צהריים שוב היה ל-T התקף כאב, כך שהתדירות שוב עולה בשבועיים האחרונים, התקפים בהפרש של בין 3-5 ימים זה מזה....נראה שה"ליריקה" לא ממש משפיעה. אז מה קורה שם? לא ברור. אחרי הניתוח נצטרך להמשיך לחפש כיוונים נוספים.
בשני אחר הצהריים ביקרנו אצל בתי, וזה היה ממש נחמד. בתכל'ס היינו בעיקר עם בתי עצמה. הבנים לא היו רוב הזמן - חכמוד היה באימון MMA ונשמותק היה אצל חבר. אצל שרי היתה חברה, מתוקה מתוקה, אז ראינו אותן קצת אבל בעיקר הן שיחקו זו עם זו. והיה דווקא כיף לשבת ולדבר עם בתי, זמן איכות ביחד.
ממש לפני שיצאנו הביתה התקשר אלי חתני, שמשום מה חשב שאנחנו באסותא בניתוח, וחשב לקפוץ לשם לשבת איתי קצת. חמוד. הזכרתי לו שהניתוח היום, ושאתמול היינו בכלל אצלו בבית.......
הוא שאל אם אנחנו צריכים משהו. באמת חמוד.
בבוסטון בני ומשפחתו עברו סופית לביתם החדש, ונראה שהם התארגנו מאד יפה. מחכים שיתפנו קצת כדי לדבר איתם ולראות איך הלילות הראשונים בבית החדש.
אז היום הניתוח ונקווה שוב שיעבור בשלום, שהבקע יתוקן ושהוא יגמור כבר עם הסיפור הזה ויחזור לחייו ולשיגרה ולבריאות. על ההתקפים אני לא מדברת........אבל לפחות שיחזור לעצמו. לטיולים, לאימונים, לבילויים........לשיגרה. כן, גם להפגנות.
שיהיה לנו בהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה