אין לי ממש חשק לכתוב בימים אלה. ואני קוראת את הפוסטים האחרונים שלי והם די משעממים, אני מתפלאת שקוראים אותם ועוד יותר מתפלאת שמגיבים אליהם. אז לכל הקוראים והמגיבים - תודה, לא מובן מאליו.
ובכל זאת, התרגלתי לתעד לעצמי את מה שקורה לי בחיים - אז מה היה לנו שם?
בששי היינו לבד בבית, אבל בשבת באו גם בתי ומשפחתה - לאחר שחזרו משלושה ימים בצפון עם המשפחה המורחבת של חתני - וגם הורי. כרגיל T הבטיח שבשל מצבו הוא לא "יתפרע" עם הבישולים, ויכין "רק" ארוחת פסטות (אמנם לא הסתיים החג רשמית אבל ...הוא הסתיים בעצם)... אבל "רק" פסטות הפך לפסטה עם בשר מפורק, פסטה עם סלמון, פסטה עם שרימפס...וכיון שחתני נמנע לאחרונה מגלוטן, אז היה גם בשר מפורק בנפרד בלי פסטה, והיה גם עוף בתנור עם בטטות ותפוחי אדמה.... וכדי שחלילה לא יחסר למישהו משהו, היו גם "נאגטס" (NUGGETS) שהוא הכין משאריות חזה עוף ובלילה מיוחד שהוא הכין......
אז לכל אחד היה מה לאכול (או יותר נכון - הרבה מה לאכול) ואפילו שרי, שלא תמיד נוגעת באוכל והרבה פעמים בסוף יושבת עם פרוסה וקוטג' - טרפה את ה-NUGGETS וגם "פסטה בלי כלום".
לקינוח הוצאנו עוגת בננה ואגוזים ש-T פעם הכין כפול והקפאנו (יש לנו המון כאלה בפריזר, כל סוגי העוגות), וכמובן גלידות ש-T הכין ועדיין לא חוסלו.
בקיצור, כולם נהנו.
בתחום הבריאות, T ממשיך להשתפר, אבל בששי בבוקר היה לו "התקפון" כאב קל, ואז בלילה שבין שבת לראשון באחת וחצי בלילה העיר אותו התקף חזק מהגיהנום.
בראשון הוא היה בטיפול קרניו סאקרל שני - והפעם הוא חזר על ארבע. הוא היה ירוד, חסר אנרגיה, הכל כאב לו והוא הרגיש כאילו יש לו חום. זה ממש נראה כמו ריאקציה לטיפול - שמצד אחד אלה חדשות טובות, כי זה אומר שהטיפול אכן עושה משהו. למחרת, פרט לכאב ראש על הבוקר שעבר מהר, הוא כבר התאושש.
נראה מה יהיה הלאה עם הטיפולים האלה. היום הוא גם היה בדיקור.
לי היה טיפול פיסיותרפיה בראשון - והיא הוסיפה לי תרגילים שכדאי שאקפיד עליהם, אם אני באמת רוצה לשכוח מהרגל הזאת...
ואז בשני הגיעה אלינו 'לונדון' (בת דודתו של T מאנגליה) לביקור עם בעלה. בנה של 'לונדון' עלה ארצה עם אשתו מייד לאחר חתונתם לפני עשרים שנה, הקימו משפחה כאן במודיעין, ומאז משתדלים 'לונדון' ובעלה לבקר לעיתים יותר קרובות בארץ. הם גם קנו דירה לא רחוק מהבן, שמושכרת לטווחים קצרים בתקופות שהם לא בארץ, אבל ככה יש להם וגם לבת שלהם איפה לשהות בעת הביקורים בישראל.
מאז שאמה, דודתו של T, נפטרה לפני שלוש שנים בגיל 97 או 98, מצליחים 'לונדון' ובעלה להגיע ארצה לפרקי זמן ארוכים יותר. הפעם הם באו לחודש שלם, כאשר בתחילתו הם חגגו בת מצווה לנכדתם הצעירה, אחר כך היה פסח, ועכשיו הם התפנו מעט מהאירועים המשפחתיים והחגים ופצחו בסידרת ביקורים אצל בני דודים ברחבי הארץ.
היה נחמד לבלות איתם קצת זמן איכות, ואחרי שהקפצנו אותם לתחנת הרכבת עוד נסענו לביקור קצר אצל בתי. נשמותק היה אמנם בטיול שנתי, וחכמוד חזר מאימון בדיוק כשעמדנו לעזוב, אבל בילינו זמן איכות עם בתי ועם שרי, והיה ממש טוב.
אתמול סוף סוף הצלחנו גם 'היידי' ואני להיפגש, אחרי חודשים של מחלות (שלי ושלה) וניתוחים (של T) - וזה עשה לי ממש טוב. מקווה שבהמשך נצליח להיפגש לעיתים יותר קרובות.
אז ערב יום השואה היום ואני כבר נכנסת לאווירה........וגם ככה כל מה שקורה במדינה ובעולם פשוט.......טוב, אין לי כוח לזה.
בתקווה לימים טובים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה