זה בסוף מה שהתפתח מהצינון שלי שסירב להיעלם. חטפתי דלקת הסימפונות.
אז או שביום ראשון הרופאה שבדקה אותי לא הקשיבה נכון לריאות, או שתוך חמישה ימים הן התמלאו להן.......אין לדעת.
כך או אחרת, רביעי היה כל כך גרוע, שבחמישי בבוקר הרמתי טלפון למזכירה של 'רופאהחדשה' - שדרך האפליקציה אני אף פעם לא מצליחה להשיג אצלה תור תוך פחות משבוע משום מה - ואכן הרופאה שלי לא היתה אבל היתה שם השותפה שלה, שכבר הייתי אצלה כמה פעמים.
היא הסכימה לקבל אותי מייד, ונבהלה כאשר הקשיבה לריאות שלי. מייד רשמה לי גם אנטיביוטיקה וגם ארבע פעמים ביום אינהלציות עם כל מיני חומרים.
אז אולי עכשיו סוף סוף זה יעבור.
ואולי אפילו יעבור בזמן עד הניתוח של T, שממש לא מתאים שאהיה חולה כשהוא ייכנס להתאשפז. ממש לא.
כמובן שגיסתי מקווה מאד שארגיש כבר מחר מספיק טוב כדי להשתתף בחגיגת יום הולדתה הראשון של 'נכדנית1', בתה של אחיינית1...אבל לא ברור אם זה אכן יהיה. בכל מקרה בקשתי מ-T שיילך בעצמו בלעדי כדי שהורי לא יצטרכו להזמין מונית (כי אני לא רואה מישהו מבין משפחתו של אחי שיתנדב להביא אותם).
לפי איך שאני הבוקר יש איזה שיפור מזערי, בטח בעיקר בזכות האינהלציות, אני לא חושבת שהאנטיביוטיקה כבר התחילה להשפיע.
נמאס לי להרגיש רע ונמאס לי לרבוץ בבית ונמאס לי שאני לא מתפקדת ולא מתעמלת ולא נפגשת עם אף אחד.....
התחלתי עוד ספר בשם ALL FOURS מאת Miranda July. הוא שונה. ומרתק. לא הכרתי את הסופרת הזאת, שהתברר שהיא גם יוצרת סרטים.
אני טוחנת סדרות ואפילו קצת סרטים....
אבל די. נמאס. רוצה להיות בריאה.
אגב אבא מרגיש מצוין..........כתב לי שהוא נולד מחדש....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה