למדור השרביט החם - הספרים ואני

 במדור השרביט החם בתאריך 13/12/2024 מבקש מוטי לשמוע על "הספרים ואני".

ספרים. 

נראה לי שאפשר לומר בפשטות שהספרים הם אהבתי הראשונה ומלווים אותי מאז ומתמיד.

מאז שאני זוכרת את עצמי ליוו אותי ספרים וסיפורים, תחילה שהקריאו לי ובהמשך שקראתי בעצמי - התחלתי לקרוא בגיל 4. אחר כך סיפורים בהמשכים ב"פינה לאם ולילד" שהייתי שומעת ברדיו. 

גם כשהלכתי לסרטים, להצגות, וכשהתחלתי לצפות בטלוויזיה, מעולם מעולם לא נס ליחה של הקריאה עבורי. 

להיכנס לתוך ספר טוב עבורי זו לא סתם הנאה, זו חוויה שלמה. 

אני אוהבת לדמיין, להרגיש, לשקוע בתוך הסיפור ובתוך הדמויות ולהפוך חלק מהם. 

היו תקופות בהן הצלחתי לקרוא פחות, מפאת חוסר זמן, עומס יתר, קשיי ריכוז בתקופות שונות - אבל מעולם לא זנחתי לגמרי את הקריאה. 

יש ספרים שאני ממש לא רוצה שיסתיימו. 

זוכרת איך בלעתי את שני הכרכים של "שוגון" בתחילת שנות השמונים. T ואני קראנו במקביל, וכל הזמן דיברנו על זה. כך היה גם עם סדרת ספרי "הארי פוטר" עם בני. 

פעמים בודדות הפסקתי לקרוא ספר באמצע. בדרך כלל אני קוראת עד הסוף גם אם הספר לא מוצא חן בעיני. 

ואני אוהבת לא מעט סוגות (ז'אנרים). 

אני קוראת רומנים, גם משובחים אבל גם קלילים, "ספרי טיסות" למיניהם, או כמו שחברתי 'ביוכימיה' מכנה אותם: ספרי 'חוטר'. 

אני גם אוהבת שירה אבל מודה שאני די נצמדת למשוררים - גם ישראלים וגם אנגלים או אמריקאים או צרפתים -  שגיליתי בילדותי ונערותי ואני פחות חשופה למשוררים עכשוויים.

אני קוראת מדע בדיוני, קצת פנטזיה, ספרי מתח, בלשים או ריגול. יש תקופות בהן אני קוראת ספרות עיונית, בעיקר בתחומי הטיפול והנפש. יצא לי לקרוא ביוגרפיות ואנתולוגיות היסטוריות, אבל באמת הרוב זה רומנים מסוגים שונים ומדע בדיוני. 

אחרי תקופות בהן, אם אהבתי ספר של סופר מסוים, הייתי מתחילה לקרוא עוד ועוד ספרים שלו. זה עבר לי אחרי שקראתי בזה אחר זה הרבה ספרים של קורט וונגוט (בית מטבחיים חמש, עריסת החתול, הסירנות של טיטאן ועוד) ואז הבנתי שזה לא עושה לי טוב, ולמדתי לרווח. 

אני מעדיפה לקרוא ספרים בשפת המקור, עד כמה שאני יכולה, כך שאם הספר באנגלית במקור - אקרא אותו באנגלית. אם הוא מתורגם משפה אחרת, בדרך כלל אקרא את התרגום העברי. למשל בספרים של אלנה פרנטה התחלתי לקרוא את התרגום העברי, ואז יצא לי לקרוא את אחד הספרים באנגלית ובמפורש התרגום לעברית היה טוב יותר. 

לכאורה אני מסוגלת לקרוא במקור בספרדית ובצרפתית, ובעבר הרחוק יצא לי, אבל שנים לא ניסיתי, זה דורש יותר מדי בדיקות במילון תוך כדי ופוגע ברצף הקריאה ובחוויה כולה. 

כשהייתי קטנה חלמתי להיות סופרת. 

יש לי הרבה מאד ציפיות מסופרים לגבי הסוף של הספר - חשוב לי איך הם מסיימים אותו. אני יוצאת מאד מתוסכלת מספר שבו חיפפו את הסוף, סגרו קצוות מהר מהר כי היה כנראה דד ליין להוצאה לאור, או להיפך - השאירו חלק מהקצוות פתוחים ולא בצורה נבונה. 

יש לי גם ציפיות לשפה תקנית - אבל אין לי בעייה כשכותבים בסלנג, כשזה מתבקש - ואני ממש מגיבה פיסית לשגיאות דקדוק, תחביר, כתיב....ונדהמת בכל פעם מחדש כאשר ספר מסוים הצליח לעבור עריכה והגהה ועדיין לצאת לאור עילג. אני פשוט לא מצליחה להבין איך ולמה זה קורה. 

כל השנים כתבתי סיפורים, ניהלתי יומן, התכתבתי עם חברים, פתחתי בלוג......והיום אני גם מאמנת בהתכתבות....אבל מעולם לא למדתי כתיבה באופן רציני ולא למדתי באוניברסיטה בכלל. לא נראה לי שכבר אכתוב......לא נראה לי שאני מספיק טובה. 

אני כבר לא זוכרת את כל הספרים שאי פעם קראתי, מן הסתם, אבל אני מוקירה את כל הספרים ואת כל הסופרים שהעניקו את מתנת הספר לעולם.