גשם גשם ועוד קצת גשם.
מזמן לא זוכרת רצף כזה של ימים גשומים, ופרט לעובדה שזה לפעמים מפריע לנו בהליכות בחוץ, בסך הכל נחמד לי החורפיות הזאת.
מספר פעמים (כולל הבוקר) תפס אותנו ממש גשם באמצע ההליכה, וכשאני שלושה קילומטר מהבית אין ברירה אלא פשוט להמשיך את המסלול ולהירטב. הבוקר לקחתי איתי מטריה אבל היתה רוח כל כך חזקה שעד שהגעתי הביתה כבר הייתי צריכה לזרוק אותה לפח, הרוח הרסה אותה לגמרי. גם לא נוח ללכת מהר עם מטריה.
בבית הפסקתי להתלבט אם להדליק חימום או לא להדליק חימום, ואני מדליקה כשקר לי, במיוחד כשאני יושבת לקרוא או על המחשב ויודעת שאני לא אזוז ואז תמיד נהיה לי קר.
העניין הוא שכמו בקיץ, אם אני מכוונת את המזגן על 25 מעלות חם מדי ואם אני מורידה ל-24 מעלות אז באיזשהו שלב זה לא מספיק חם. אז אני עוברת בין שניהם ו-T צוחק עלי על זה.
כשאנחנו מדליקים את הקמין במקום את המזגן זה מפזר חום הרבה יותר נעים ושקט אבל יש ימים שזה לא מספיק. וגם אחרי זמן מה חייבים לכבות כי כבר חם מדי. הוא איבד את היכולת להנמיך ולהגביר אחרי שפעם אחת התקלקל והטכנאי קלקל משהו ולא הצליח לסדר את זה (ולא נעים לומר אבל הטכנאי הזה, שהיה גם שכן שלנו, נפטר בשנה שעברה... ולא ניסינו מאז לצלצל לתמיכה של החברה).
בגזרת הבריאות חכמוד מחלים בהדרגה אבל חתני נדבק ממנו ואתמול התחיל להרגיש ממש לא טוב. טוב שנשארו בבית.
אצל אבא כאבי הגב (או מותן, כמו שהוא קורא לזה) ממשיכים, והתיאוריה שלו היא שזה מחמיר בגלל מזג האוויר. אני לא מתווכחת כי אין לי מושג. בפעמים הקודמות אחרי הרבה מנוחה ומשככי כאבים זה בסוף עבר לו, לתקופה, ואני לא לגמרי מבינה מה גורם לזה להתחיל שוב. לפחות השיעול שלו נעלם לחלוטין, גם זה משהו. ולחץ הדם תקין. הצלחנו לצאת להליכות ורוב הזמן להתחמק מהגשם.
כששאלתי את גיסתי מה שלום כולם היא סיפרה שאחיינית1 ובעלה והתינוקת בדיוק חוזרים לגור בדירה שלהם. בשעה טובה באמת. התינוקת בת ששה שבועות. והם גרו אצל אחי וגיסתי די מתחילת המלחמה. מאחלת להם הרבה נחת בחיי המשפחה החדשים.
הם כולם אמורים להגיע לכאן בששי הקרוב לארוחת יום הולדת שלי (מחר יש לי יום הולדת 65) - נראה עד סוף השבוע מי יהיה בריא ומי חולה, מי יגיע ומי לא. ממילא מצב הרוח הכללי הוא לא של חגיגות.
בששי בצהריים מצאנו את עצמנו ללא ארוחת צהריים מוכנה, ול-T התחשק לצאת לחומוס. אני פחות התלהבתי, אבל ראיתי שזה מה שבא לו אז כמובן הסכמתי. יש ב"תנובות" מסעדה עם חומוס מעולה - אחמד סעיד. הם בדיוק עברו למיקום חדש, במרכז קניות חדשה שהוקם בתנובות, כך שגם נעים יותר לשבת ויש הרבה הרבה יותר שולחנות. ששי בצהריים המקום היה מלא אנשים, ובכל זאת הושיבו אותנו מייד וגם השירות וגם האוכל היו ממש טובים. T אכל קבב ואני שניצל - שתי המנות מגיעות גם עם תוספת לבחירה וגם עם חומוס קטן - והגודל של מנת השניצל היא כזאת שיש לי עכשיו בבית עוד שתי מנות שניצל (מבחינתי) שאריות. החומוס הזה הוא באמת אחד הטובים שיש, אז גם קנינו חצי קילו הביתה, כי T אוהב לאכול חומוס בארוחת הערב.
אחרי השנ"צ (נרדמנו תוך כדי צפייה בשידור מבית הדין הבינלאומי בהאג) קפצנו לביקור קצרצר אצל שותפנו ושריתה. T הזמין שמן זית דרוזי שמצא דרך הפייסבוק, במחיר ממש טוב ובאיכות מעולה. הוא הזמין גם לנו וגם להם, אז קפצנו אליהם להביא להם.
שותפנו הבריא לגמרי מהקורונה (תוך יומיים שלושה, האמת, אבל המשיך לבודד את עצמו עוד כמה ימים אחרי כן) ולשמחתנו נראה ששריתה לא נדבקה. אין להם מושג אם הבן שלהם נדבק או לא כי אין להם שום קשר איתו כשהוא בצבא (שותפנו חלה בראשון, כשהבן חזר לבסיס) ואין להם אפילו מספר טלפון של המפקד או שום דבר כזה. פעם בשבוע ביום ששי הבן בדרך כלל מקבל חצי שעה את הטלפון שלו כדי להתקשר הביתה, אז אני מקווה שהם דיברו איתו אתמול בערב. היה נחמד לשבת איתם, כמו תמיד. היום הם מתכננים לנסוע לצפות בשטפונות בנגב עם חברים שיש להם ג'יפ גדול. סומכת עליהם שייזהרו....
אז מסתמנת שבת שקטה בבית, ואולי נקפוץ לבקר אצל הורי בשלב כלשהו.
מייחלת לימים טובים יותר, אבל בלי הרבה תקווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה