בר המצווה של חכמוד

ברכתנו לחכמוד לבר המצווה:

"חכמוד נכד אהוב שלנו.

לפני שנברך אותך ביום חגיגי זה, חשוב לנו בימים קשים אלה לאחל שיבה בקרוב הביתה לכל החטופים, תנחומים באבלם הכבד של משפחות הנופלים ואיחולי החלמה לכל הפצועים הרבים. אנו רוצים לאחל שיבה הביתה לכל העקורים מבתיהם וכמובן לכל החיילים, בסדיר ובמילואים שמחרפים את נפשם על הגנתנו.

מי ייתן ויבוא היום שבו אתה תחגוג בר מצווה לנכדיך ותספר להם שגדלת בתקופה היסטורית, שבה נלחמנו על עצמאותנו ועל קיומנו ועל אורח חיינו בארץ ישראל.

חכמוד היקר,

מצד אחד קצת קשה לי להאמין שיש לנו נכד שחוגג כבר 13 חורפים והגיע למצוות. מצד שני, כל כך ברור שאתה נער בוגר שהשאיר כבר את ילדותו מאחור. הוריך קראו לך 'חכמוד– גם חכם וגם חמוד - ואכן נכד יקר שלי, אתה חמוד אבל גם מאד חכם, ורואה וקולט ומבין ולא מפספס כלום. בשקט בשקט בלי רוח וצלצולים, צפינו בהנאה, בגאווה ובהשתאות כיצד פילסת את דרכך ועשית דרך מהתינוק המתוק והמתולתל שהיית עד שהגעת להיות האדם המדהים שאתה היום, וברור לנו שעוד נכונו לך גדולות ונצורות.

חכמודי שלנו, אתה ילד רגיש וחכם שיודע לאהוב ויודע לשמוח וגם יודע לבקר ולומר את אשר על ליבך, ובעיקר יודע מה אתה רוצה, וכאשר אתה רוצה – באמת השמיים הם הגבול, ואתה יכול לחתור ולפעול ולהשיג את הכל.

כשנולדת הפכת את הוריך להורים ואת כל סביך וסבותיך ולסבים וסבתות. אתה גילית לנו כמה אושר וגאווה ונחת טמונים בהיותנו סבא וסבתא. הלב שלנו התרחב עוד יותר מאז שנולדת, ואין גאים או מאושרים מאיתנו להיות סבא וסבתא שלך.

אז כשאנו באים לברך אותך היום, אנו מאחלים לך שתגשים את כל משאלותיך, שתמשיך לגדול ולהתפתח כפי שעשית עד היום. תמשיך להיות ישר, מצפוני, ערכי, מעט ביישן וצנוע ויחד עם זאת אהוב על כולם.

באהבה רבה

סבא T וסבתא אמפי"

את תיאור חגיגות בר המצווה של חכמוד השבוע אפשר לחלק לשניים - החלק של בית הכנסת והחלק של הארוחה החגיגית. 

את הראשון התעקש לארגן חתני - וכולם (אבל כולם!) יכולים לאשר שזה היה פשוט גרוע. תחתיות. לא הייתי בחיי בטקס בר מצווה גרוע מזה. פרט כמובן לחכמוד המתוק שסלסל והנעים לכולנו וביצע את חלקו בצורה מושלמת (גם אם על ווליום ממש ממש נמוך, מרוב שהיה נבוך). 

נתחיל מזה שבית הכנסת עצמו היה מטונף, וזאת למרות שהכריחו אותנו לחכות בחוץ בזמן שניקו, לפני שהכל התחיל. השירותים היו עוד יותר מטונפים. בושה וחרפה ממש.

נמשיך מהלו"ז המוזר שנקבע - שעה שתיים וחצי בצהריים, כאשר נאמר לנו להזמין את המסעדה לשעה ארבע וחצי. עם האיחור הצפוי - כי תמיד מאחרים - ועם איחור נוסף - כי משום מה המשפחה של חתני החליטו שהם הוזמנו לשלוש במקום לשתיים וחצי - עדיין סיימנו שעה וחצי לפני הזמן, המסעדה הודיעה שהם לא יכולים לקבל אותנו לפני ארבע וחצי, וכך חיכינו בחוץ  סתם (כי בבית הכנסת כבר נערכו לתפילת מעריב והעיפו אותנו משם)...מזל שהיה מזג אוויר ממש יפה באותו היום. 

לא היה רב בכלל, ומי שניהל את הטקס היה המדריך-של-הרגע-האחרון של חכמוד, שהיה מאד נחמד אבל עם אפס כישורים לנהל טקס שכזה. זה אמור להיות מעמד חגיגי, מכובד. אמורים לברך ולהזמין קרובי משפחה לקרוא בתורה. כלום. זו היתה לגמרי "שכונה", כמו שאומרים הצעירים. 

את חלקו, כאמור, ביצע חכמוד למופת, ועל כך לפחות אנחנו מלאי תודה ושמחה. היינו גאים בו מאד. 

הוא הזמין הרבה מאד חברים (עשרים ושתיים הגיעו לבית הכנסת, ולארוחה אחר כך הגיעו עוד כמה), שמצד אחד תמכו בו והיו בעדו, ומצד שני כל הזמן זרקו סוכריות תוך כדי ההפטרה והפריעו למהלך הטקס. 

את החלק השני ארגן T, וזו כבר היתה - באמת לדעת כולם - אופרה אחרת לגמרי. המקום היה מקסים, הצוות היה מקצועי ואדיב, האוכל היה טעים והשירות.....מזמן מזמן לא זכינו לשירות כזה. גם בהגשה, גם בפינוי, גם במילוי מיידי של כל בקשה של כל אורח. מדהים באמת. 

המקום היה מסודר מאד יפה. T גם דאג לבלונים - גם המספר 13 גם בלונים גדולים עגולים בתכלת, לבן ושקוף. קנינו מראש עציצים של רקפות, וורודות ואדומות, והנחנו במרכז כל שולחן. זה היה מאד יפה. עכשיו הרקפות האלה שתולות אצלנו בגינה 😊.

כאמור, למסעדה הגיעו יותר חברים ממה שחכמוד הזמין. בתי, שרצתה לצאת "בסדר", הודיעה יומיים קודם לכן על האירוע בקבוצה של הורי הכיתה וכתבה שכולם מוזמנים, במחשבה שבאמת רק החברים של חכמוד יבואו. בפועל הגיעו עוד כשלושה עשר ילדים שחכמוד לא הזמין, מתוכם שמונה בנות 😉.

אבל זה דווקא היה בסדר גמור. 

כולם נהנו, כולל חכמוד עצמו, וזה באמת הכי חשוב. אמנם חכמוד עצמו נמצא כרגע עמוק בגיל ההתבגרות והרגיש מבוכה בלתי נסבלת לאורך רוב האירוע. רגע משבר קרה כאשר חתני ובתי התחילו להריץ תמונות שלו לאורך השנים על המסך במסעדה, והילד משום מה חשב שהם הכינו מצגת (לאחר שהשביע אותם שלא יעשו זאת, והם אכן לא עשו זאת). בלי לומר מילה לאיש הוא ברח מהמסעדה. לקח זמן עד שהם הבינו שהוא נעלם, וחתני נאלץ לצאת לחפש אותו ברחובות הרצליה פיתוח.........זה היה מביש ובעיקר מדאיג. הילד ממש התחבא. כשאביו מצא אותו לבסוף, ונזף בו קשות, ושאל אותו מתי אי פעם הם עשו משהו בניגוד לרצונו, התברר שאצלו בראש רצו סרטים לגמרי לא קשורים למציאות. קשה הגיל הזה. אוף. 

אגב איש מהאורחים לא קלט את העניין הזה והחגיגה התנהלה על מי מנוחות.

בסוף הארוחה הגיע החלק של הברכות. ההורים ברכו בקצרה ואז אנחנו (אני התחלתי וכאשר ההתרגשות חנקה את גרוני, כרגיל, העברתי את השרביט ל-T) והסבתא השנייה - אמא של חתני - והחברים, שבאמת כולם כולם ברכו אותו מעומק הלב. חמודים. כל זמן הברכות חכמוד הסתתר בצד וסירב לעמוד ליד המברכים, באמת לא ראיתי מעולם ילד בר מצווה כל כך נבוך. לבי יצא אליו. 

דווקא נשמותק ושרי כיכבו במתיקותם, וכל האורחים התמוגגו משניהם. אפילו הצלם כבר שאל מתי כבר בר המצווה של נשמותק, כי הוא רוצה להיות שם.

כשחזרנו הביתה כבר התחלנו לשמוע על אסון הפיצוץ בעזה (T מקבל הודעות כאלה בוואטסאפ הרבה לפני שמאשרים לשדר אותן בחדשות, משום מה) ופציעתו של עידן עמדי - וזה גמר לנו את הערב ואת היומיים הבאים.

אתמול בבוקר שמעתי אב של אחד ההרוגים ברדיו מבקש מצוות הטנק שירה וגרם לפיציץ, שבבקשה לא יאשימו את עצמם בשום דרך. למותר לציין שייבבתי בקול. 

ככה המציאות שלנו בימים אלה. גם כשמצליחים לחגוג את הרגעים הקטנים והחשובים של החיים, העצב והשכול שורים בכול.