בעקבות כל מיני תקלות מצטברות - גם באתרים שונים (בנקים, פנגו, ועוד), גם בבלוגים בתגובות בדיסקוס וגם בתגובות בבלוגגר ללא דיסקוס, הורדתי דפדפן פיירפוקס (firefox) ואני מנסה לעבוד איתו ולראות אם כאן המצב טוב יותר מאשר בגוגל כרום (chrome).
בעיקר יש לי חששות לגבי הפונט שבו אני כותבת. תיכף אפרסם ואראה אם הוא מספיק גדול וקריא.
בתחום התקלות - יש לנו מנורה תקולה במטבח, ו-T מתעקש לנסות לתקן אותה בעצמו. החלפת נורות הפלורסנט לא עזרה, ואז הוא קנה איזה רכיב (סליחה על הבורות המוחלטת, לא זוכרת איך קוראים לו) והחליף גם אותו - וגם זה לא עזר. עכשיו לא תהיה לו ברירה אלא להזמין חשמלאי.
בסך הכל זה יפה שהוא מנסה (ובדרך כלל מצליח) לסדר דברים בעצמו בבית.
עדיין בתחום התקלות - האינטרנט עדיין מקרטע אצלנו, פניתי שוב להוט והם תיאמו לי "טכנאי חריג" להיום בצהריים. בעוד אני תוהה מהו "טכנאי חריג" (ומשתשעשעת באופציות השונות של שימוש במושג הפוליטיקלי incorrect "חריג") מתקשר אלי הטכנאי החביב שהיה אצלי בשבוע שעבר ואז מתברר ששולחים אותו שוב.
חריג, עלאק.
ועוד הבחור המסכן מתחנן שאבטל את הקריאה כי אם קוראים לו בשנית באותו החודש, לא משלמים לו על הקריאה הזאת.
הסברתי לו בעדינות ובחביבות למה, למרות שאני מאד מעריכה אותו אישית ומקצועית (פחות), אין שום סיכוי שאבטל את הקריאה, ואין שום סיכוי שאמתין לחודש הבא בסבלנות, יען כי חיכיתי את כל חודשי הקורונה בסבלנות ועכשיו אנחנו כבר סיימנו להיות סבלניים.
ששי בערב לא היה אינטרנט כמעט כל הערב - כשהנכדים היו כאן ולא ניתן היה לשים להם VOD או נטפליקס לפני השינה - אז נכון שהיו ערוצי ילדים של הוט אבל למה שאסתפק בזה?
הסברתי לו שכיון שכל הבית על אינטרנט, אין לי אפשרות לסלוח על התנתקויות - קצרות או ארוכות - ועל האטות דראסטיות (מהירות של 1 או 10 מגה) כל יום לאורך שעות היום השונות. אנחנו חייבים פתרון, ואם אין מה לעשות אני צריכה לשמוע את זה ממישהו שנמצא בדרגה ניהולית גבוהה יותר ממנו.
הוא שוב הזכיר לי שבבזק ביישוב שלנו אין יותר מ-40 מגה, ואני הגדלתי לעשות ואמרתי לו שגם 40 מגה אין כאן בבזק, והמקסימום שהצלחנו להשיג מבחינת יציבות לאורך זמן היה 15 מגה. זה רוחב פס פרה היסטורי, מבחינת הצרכים שלנו והשימוש השוטף. לא בא בחשבון. ועדיין, אני מרגישה שמגיע לי שירות טוב יותר ממה שקיבלנו בתקופה האחרונה.
הוא אמר שיתקשר לאחראי/ת עליו ויחזור אלי. מחכה בסקרנות.
אז אכן היו כאן בתי והמשפחה בששי והיה כיף גדול. הקטנה כבר ממש מרגישה כאן כמו בבית, לשמחתי הרבה, והגדולים נשארו לישון.
גם בשבת בבוקר היה כיף. הם ביקשו פנקייקס במקום קרפים ו-T נענה בשמחה, ואז שיחנו טאקי, ובתי הגיעה עם נוקת להחזיר אותם הביתה, ועוד יצאנו איתם קצת לגינה (והפעלנו את המצנן, שממש הוריד את הטמפרטורה בכמה מעלות טובות והפך את הישיבה בגינה לנעימה ביותר למרות היום החם).
אחר הצהריים פגשנו את הורי מחוץ לגדר ב'אחוזה' - וכן, זו השיגרה שלנו. סוג של שיגרת קורונה משופרת.
דווקא מחר אני אמורה לצאת מהשיגרה, ללכת למספרה ואפילו לפגוש חברה (את 'שושנה', החברה העולה מארה"ב) בפארק הרצליה - באוויר הפתוח, עם קפה לדרך.
בבוסטון בני וכלתי כבר מתחילים להרגיש חנוקים בבית, וכיון שמזג האוויר משתפר שם וגם התחילו מעט הקלות בתחום הקורונה, הם התחילו לצאת יותר לפארקים (ו'תינוקי' אפילו מחזיק מעמד קצת יותר זמן במכונית, מה שפעם הוא לא סבל בשום אופן), ומחר אפילו מתכננים גן חיות. מחכה לשמוע איך הקטנצ'יק יגיב (אם בכלל) לחיות. זוכרת שכאשר לקחנו את חכמוד בפעם הראשונה לספארי, הוא בעיקר התעניין באיזו תרנגולת שהסתובבה לה על השביל, וגם פחד מאד מבת היענה שהתקרבה אלינו לרכב.
כרגיל אף מילה על אקטואליה - בארץ ובעולם - ודווקא מתוך השתיקה הזאת אני מקווה שהכעס והתסכול מצליח איכשהו לבוא לידי ביטוי. ואולי לא, ואולי אני צריכה להתחיל לכתוב גם את מה שאני חושבת ומרגישה לגבי הדברים..........
בעיקר יש לי חששות לגבי הפונט שבו אני כותבת. תיכף אפרסם ואראה אם הוא מספיק גדול וקריא.
בתחום התקלות - יש לנו מנורה תקולה במטבח, ו-T מתעקש לנסות לתקן אותה בעצמו. החלפת נורות הפלורסנט לא עזרה, ואז הוא קנה איזה רכיב (סליחה על הבורות המוחלטת, לא זוכרת איך קוראים לו) והחליף גם אותו - וגם זה לא עזר. עכשיו לא תהיה לו ברירה אלא להזמין חשמלאי.
בסך הכל זה יפה שהוא מנסה (ובדרך כלל מצליח) לסדר דברים בעצמו בבית.
עדיין בתחום התקלות - האינטרנט עדיין מקרטע אצלנו, פניתי שוב להוט והם תיאמו לי "טכנאי חריג" להיום בצהריים. בעוד אני תוהה מהו "טכנאי חריג" (ומשתשעשעת באופציות השונות של שימוש במושג הפוליטיקלי incorrect "חריג") מתקשר אלי הטכנאי החביב שהיה אצלי בשבוע שעבר ואז מתברר ששולחים אותו שוב.
חריג, עלאק.
ועוד הבחור המסכן מתחנן שאבטל את הקריאה כי אם קוראים לו בשנית באותו החודש, לא משלמים לו על הקריאה הזאת.
הסברתי לו בעדינות ובחביבות למה, למרות שאני מאד מעריכה אותו אישית ומקצועית (פחות), אין שום סיכוי שאבטל את הקריאה, ואין שום סיכוי שאמתין לחודש הבא בסבלנות, יען כי חיכיתי את כל חודשי הקורונה בסבלנות ועכשיו אנחנו כבר סיימנו להיות סבלניים.
ששי בערב לא היה אינטרנט כמעט כל הערב - כשהנכדים היו כאן ולא ניתן היה לשים להם VOD או נטפליקס לפני השינה - אז נכון שהיו ערוצי ילדים של הוט אבל למה שאסתפק בזה?
הסברתי לו שכיון שכל הבית על אינטרנט, אין לי אפשרות לסלוח על התנתקויות - קצרות או ארוכות - ועל האטות דראסטיות (מהירות של 1 או 10 מגה) כל יום לאורך שעות היום השונות. אנחנו חייבים פתרון, ואם אין מה לעשות אני צריכה לשמוע את זה ממישהו שנמצא בדרגה ניהולית גבוהה יותר ממנו.
הוא שוב הזכיר לי שבבזק ביישוב שלנו אין יותר מ-40 מגה, ואני הגדלתי לעשות ואמרתי לו שגם 40 מגה אין כאן בבזק, והמקסימום שהצלחנו להשיג מבחינת יציבות לאורך זמן היה 15 מגה. זה רוחב פס פרה היסטורי, מבחינת הצרכים שלנו והשימוש השוטף. לא בא בחשבון. ועדיין, אני מרגישה שמגיע לי שירות טוב יותר ממה שקיבלנו בתקופה האחרונה.
הוא אמר שיתקשר לאחראי/ת עליו ויחזור אלי. מחכה בסקרנות.
אז אכן היו כאן בתי והמשפחה בששי והיה כיף גדול. הקטנה כבר ממש מרגישה כאן כמו בבית, לשמחתי הרבה, והגדולים נשארו לישון.
גם בשבת בבוקר היה כיף. הם ביקשו פנקייקס במקום קרפים ו-T נענה בשמחה, ואז שיחנו טאקי, ובתי הגיעה עם נוקת להחזיר אותם הביתה, ועוד יצאנו איתם קצת לגינה (והפעלנו את המצנן, שממש הוריד את הטמפרטורה בכמה מעלות טובות והפך את הישיבה בגינה לנעימה ביותר למרות היום החם).
אחר הצהריים פגשנו את הורי מחוץ לגדר ב'אחוזה' - וכן, זו השיגרה שלנו. סוג של שיגרת קורונה משופרת.
דווקא מחר אני אמורה לצאת מהשיגרה, ללכת למספרה ואפילו לפגוש חברה (את 'שושנה', החברה העולה מארה"ב) בפארק הרצליה - באוויר הפתוח, עם קפה לדרך.
בבוסטון בני וכלתי כבר מתחילים להרגיש חנוקים בבית, וכיון שמזג האוויר משתפר שם וגם התחילו מעט הקלות בתחום הקורונה, הם התחילו לצאת יותר לפארקים (ו'תינוקי' אפילו מחזיק מעמד קצת יותר זמן במכונית, מה שפעם הוא לא סבל בשום אופן), ומחר אפילו מתכננים גן חיות. מחכה לשמוע איך הקטנצ'יק יגיב (אם בכלל) לחיות. זוכרת שכאשר לקחנו את חכמוד בפעם הראשונה לספארי, הוא בעיקר התעניין באיזו תרנגולת שהסתובבה לה על השביל, וגם פחד מאד מבת היענה שהתקרבה אלינו לרכב.
כרגיל אף מילה על אקטואליה - בארץ ובעולם - ודווקא מתוך השתיקה הזאת אני מקווה שהכעס והתסכול מצליח איכשהו לבוא לידי ביטוי. ואולי לא, ואולי אני צריכה להתחיל לכתוב גם את מה שאני חושבת ומרגישה לגבי הדברים..........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה