לא מזדרזת לשחרר הגבלות, אבל בכל זאת יצא לי לצאת יותר מהרגיל לאחרונה.
בחמישי יצאנו לסופר, זו פעילות שגרתית גם בזמן קורונה.
עם הכפפות והמסיכה והאלכוג'ל באוטו, זה אפילו לא מרגיש מסובך.
רק בעמדת הדגים T היה צריך להעיר לעובד שניקה לנו את הסלמון לשים את המסיכה שלו על האף והפה, וכשעזבנו את העמדה ראינו שהוא שוב הסיר אותה.
אחר כך הסעתי את T לתל אביב כי משום מה הוא החליט שעכשיו זה ה-זמן להחליף את האופנוע שלו.
ירדתי עליו, על איך שניבא שחורות על המצב הכלכלי (שלנו ובכלל) בגלל הקורונה ועשה לי חור בבטן מרוב דאגות, ועוד לפני שהמשבר בכלל עומד להסתיים פתאום החליט שבא לו להחליף אופנוע.
זה הזוי. אבל זה בדיוק השיגעון של T - יש דברים שלא קשורים אצלו להיגיון.
נכון שעכשיו הוא הצליח להשיג דיל מצוין - העלה מאד את ערך הטרייד אין ושילם מעט יחסית על ההשלמה לאופנוע החדש, אבל עדיין - אני מחכה שיעבור לו כבר הקטע הזה של אופנוע, ובאמת לא נראה לי אחראי להוציא את הסכום הזה, גם אם הוא לא ממש גדול. אבל בנושא הזה כנראה אין עם מי לדבר.
בכל מקרה הסעתי אותו לתל אביב לאסוף את האופנוע החדש (את הישן כבר לקחו מכאן כמה ימים קודם לכן) - לקח לי 35 דקות להגיע מהיישוב שלנו בשרון לרחוב שוקן. שיא עולמי. מניחה שעכשיו שההגבלות מוסרות והכל חוזר לקדמותו, גם הפקקים יחזרו. ובגדול.
בהמשך היום נסעתי להביא סוף סוף את העוזרת מהיישוב הסמוך - החלטנו שכל עוד אנחנו לא באותו החדר בזמן שהיא עובדת, והיא יושבת עם מסיכה במושב האחורי של הרכב כשאני מסיעה אותה - זה כנראה בסדר. הספיק לי לנקות את הבית לבד במשך השבועות האחרונים.
ואז החזרתי אותה הביתה.
היום יצאתי (ברגל) למסור כמה בגדים שדרשו תיקון לתופרת.
בקיצור - מרגיש לי שאני ממש פעילה לאחרונה, יחסית כמובן.
אפילו קבעתי סוף סוף תור לחיסון וניקוי שיניים לחתולים (באיחור של יותר מחודש).
בשאר הזמן אין לי שום בעייה להמשיך להיות בבית, לעשות הליכות (אנחנו משתדלים לעשות זאת כל יום בין חצי שעה לשעה), לקרוא ולכתוב ולצפות בסדרות - ולהמשיך את הקשרים המשפחתיים והחברתיים בטלפון. בינתיים.
לא בוער לי להסתער על חנויות, קניונים, מקומות בילוי. הכל יכול לחכות.
מתלבטת לגבי מספרה - האם לצבוע שוב את השיער בעצמי כמו בפעם הקודמת או להסתכן ולקבוע עם הספר שלי. נראה לי שאחכה עם זה עדיין ואצבע בעצמי.
מחכה לשמוע מה קורה עם הקורונה עם כל החזרה לשיגרה הזאת............ומקווה לטוב.
בחמישי יצאנו לסופר, זו פעילות שגרתית גם בזמן קורונה.
עם הכפפות והמסיכה והאלכוג'ל באוטו, זה אפילו לא מרגיש מסובך.
רק בעמדת הדגים T היה צריך להעיר לעובד שניקה לנו את הסלמון לשים את המסיכה שלו על האף והפה, וכשעזבנו את העמדה ראינו שהוא שוב הסיר אותה.
אחר כך הסעתי את T לתל אביב כי משום מה הוא החליט שעכשיו זה ה-זמן להחליף את האופנוע שלו.
ירדתי עליו, על איך שניבא שחורות על המצב הכלכלי (שלנו ובכלל) בגלל הקורונה ועשה לי חור בבטן מרוב דאגות, ועוד לפני שהמשבר בכלל עומד להסתיים פתאום החליט שבא לו להחליף אופנוע.
זה הזוי. אבל זה בדיוק השיגעון של T - יש דברים שלא קשורים אצלו להיגיון.
נכון שעכשיו הוא הצליח להשיג דיל מצוין - העלה מאד את ערך הטרייד אין ושילם מעט יחסית על ההשלמה לאופנוע החדש, אבל עדיין - אני מחכה שיעבור לו כבר הקטע הזה של אופנוע, ובאמת לא נראה לי אחראי להוציא את הסכום הזה, גם אם הוא לא ממש גדול. אבל בנושא הזה כנראה אין עם מי לדבר.
בכל מקרה הסעתי אותו לתל אביב לאסוף את האופנוע החדש (את הישן כבר לקחו מכאן כמה ימים קודם לכן) - לקח לי 35 דקות להגיע מהיישוב שלנו בשרון לרחוב שוקן. שיא עולמי. מניחה שעכשיו שההגבלות מוסרות והכל חוזר לקדמותו, גם הפקקים יחזרו. ובגדול.
בהמשך היום נסעתי להביא סוף סוף את העוזרת מהיישוב הסמוך - החלטנו שכל עוד אנחנו לא באותו החדר בזמן שהיא עובדת, והיא יושבת עם מסיכה במושב האחורי של הרכב כשאני מסיעה אותה - זה כנראה בסדר. הספיק לי לנקות את הבית לבד במשך השבועות האחרונים.
ואז החזרתי אותה הביתה.
היום יצאתי (ברגל) למסור כמה בגדים שדרשו תיקון לתופרת.
בקיצור - מרגיש לי שאני ממש פעילה לאחרונה, יחסית כמובן.
אפילו קבעתי סוף סוף תור לחיסון וניקוי שיניים לחתולים (באיחור של יותר מחודש).
בשאר הזמן אין לי שום בעייה להמשיך להיות בבית, לעשות הליכות (אנחנו משתדלים לעשות זאת כל יום בין חצי שעה לשעה), לקרוא ולכתוב ולצפות בסדרות - ולהמשיך את הקשרים המשפחתיים והחברתיים בטלפון. בינתיים.
לא בוער לי להסתער על חנויות, קניונים, מקומות בילוי. הכל יכול לחכות.
מתלבטת לגבי מספרה - האם לצבוע שוב את השיער בעצמי כמו בפעם הקודמת או להסתכן ולקבוע עם הספר שלי. נראה לי שאחכה עם זה עדיין ואצבע בעצמי.
מחכה לשמוע מה קורה עם הקורונה עם כל החזרה לשיגרה הזאת............ומקווה לטוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה