למדור השרביט החם - האם אתם עושים פעילות גופנית כלשהי?

 בתאריך 12/12/2025 שואל טליק במדור השרביט החם אם אנחנו עוסקים בפעילות גופנית.

טליק גם הזכיר אותי ואת בעלי בפוסט, כדוגמא למי שמתמידים בפעילות גופנית באופן יום יומי, ותודה על האיזכור, טליק.

אכן מי שפוגש אותנו בחמש השנים האחרונות מכיר אותנו כמי שעוסק באופן יום יומי בפעילות גופנית כלשהי. 

זה אומר הליכות של בין שעה לשעה וחצי כל בוקר, מוקדם בבוקר, או לחילופין אימון של כשעה ורבע בחדר כושר. 

זה קורה בימי חול וגם בשבתות ובחגים.

יש תקופות שאנחנו גם יוצאים ל"הליכה שנייה", בדרך כלל בת כשלושת רבעי שעה, בשעות אחר הצהריים. 

זה קורה גם כשאנחנו בחו"ל או בחופשה בארץ. 

זה לא קורה כאשר אנחנו בחופשה שכוללת טרקים - מסלולי טיול בטבע, טיפוסים על הרים וכדומה. כי אין צורך בהתעמלות בוקר כאשר בעצם במשך רוב היממה אנחנו עוסקים ב-HIKING כזה או אחר. 

אבל זה לא תמיד היה כך. ממש לא.

אמנם כבר כמה שנים לפני שעשינו את המהפך הזה והתחלנו בפעילות גופנית קבועה ויום יומית כבר התחלנו להתעמל יותר - פעם או פעמיים בשבוע בחדר כושר, וגם בעת טיולינו בחו"ל הלכנו הרבה מאד ברגל - בין אם בטבע או שחרשנו ערים ברגל.

היתה תקופה שאני התחלתי לעשות הליכות כדי להיכנס לכושר ולהצטרף קבוצת טיולי הנשים של שריתה אבל כשאני חושבת על ה"כושר" שנכנסתי אליו אז אני מחייכת. זה לא התקרב בכלל למה שקורה היום.

את המהפך הגדול עשינו, T ואני, בתקופת הקורונה. פצחנו בדיאטה ובמקביל התחלנו בפעילות גופנית ורק הלכנו והגברנו עד שהגענו לכושר שבו אנחנו נמצאים כיום.

אבל במקור האופי הבסיסי שלי הוא די COUCH POTATO.

כשהייתי ילדה אמנם שיחקתי בחוץ עם הילדים בחצר והורי גם טרחו ורשמו אותי לשיעורי מחול ולשיעורי ספורט מעבר למה שנתנו בבית הספר, אבל מצב הצבירה הרגיל והמועדף שלי תמיד היה בבית עם ספר - ובהמשך מול הטלוויזיה - והבילויים שלי עם החברות שלי (לפחות מגיל עשר ואילך) תמיד היה בבית. מעולם לא יצאתי לשחק בכדור מיוזמתי. לא אהבתי להתאמץ ולא אהבתי להזיע (ואני טיפוס שמאד מזיע). 

איכשהו רוב החברות שלי היו כמוני, ואני זוכרת שפעם התיידדתי עם מישהי שהיתה ספורטאית מטבעה, וכשהיא באה לבקר אצלי אחרי בית הספר היא הציעה שנצא לחצר לשחק כדורסל. מתוך נימוס שיחקתי איתה, אבל החברות הזאת לא התפתחה לשום דבר. זה פשוט לא היה משהו שאהבתי לעשות. 

דווקא בבית הספר אני זוכרת את עצמי משחקת כדורסל וגם הייתי מעולה ב"מחניים"....אבל מחוץ לבית הספר זה לא עניין אותי. וכמובן שככל שהתבגרתי גם עליתי במשקל, הספורט נהיה יותר קשה, והיה לי קל יותר פשוט לוותר על זה. 

זה לא שלא היתה לי מודעות לנושא, והיו שנים שבהשפעת חברתי 'ביוכימיה' ניסיתי לשחות בבקרים לפני העבודה, כי במים לא מזיעים (או לפחות לא מרגישים את הזיעה). לא הצלחתי להתמיד בזה, ובסוף במשך כמה שנים דווקא כן הייתי משכימה לחדר הכושר לפני העבודה (ומתקלחת לפני שנוסעת לעבודה)....אבל כנראה שהשקעת הזמן והאנרגיה אז לא היו ברמה שמשפיעה על המשקל שלי ועל ההיקפים שלי ומהר מאד פיתחתי תיאוריה ש"אני לא מרזה מפעילות גופנית" רק מדיאטה. המשכתי להתעמל "בשביל הבריאות" אבל לא באמת האמנתי שזה עושה לי משהו. 

בתקופה ההיא כל תירוץ קטן היה גורם לי להפסיק את פעילות הספורט. למשל כשחליתי התקשיתי לחזור לשיגרת הספורט אחרי שהחלמתי. 

אז אני מאד מבינה אנשים שפשוט לא בא להם או אין להם כוח לפעילות גופנית. ואני לא מהמטיפים. אבל אני מאד מאד מאד שמחה שעשיתי את הסוויץ' הזה בראש והתחלתי להתמיד ואף ליהנות מפעילות גופנית על בסיס קבוע. 

*כל הזכויות שמורות