בתאריך 26/09/2025 ביקש מוטי לדעת במדור השרביט החם איך נראה יום הכיפורים שלנו. מוטי שואל האם אנחנו צמים, הולכים לבית כנסת, רוכבים על אופניים? וגם לספר על יום כיפור שלנו לאורך השנים.
כשהייתי ילדה בירושלים יום כיפור היה באמת יום של קדושה וצום ושקט מסביב - וגם שקט בבית מתוך התחשבות בשכנים אבל אצלנו אכלו כרגיל. אני הייתי הולכת הרבה פעמים בערב לבית הכנסת הקרוב לבית עם הילדים של השכונה אבל הורי מעולם לא ציינו את יום כיפור בבית.
פעם אחת, אחרי שכבר היה לנו רכב, לאבא נכנס רעיון משונה - לנסוע מקריית יובל לבית הכנסת הגדול (היכל שלמה) לראות את התפילה שם. כמו שאומרים ב"אישה יפה": BIG MISTAKE. בדרך כמובן שחטפנו אבנים מילדים חרדים שקיללו אותנו ביידיש, וכשחזרנו לאוטו אחרי התפילה ראינו שהוציאו לנו את האוויר מהצמיגים. אני אפילו לא זוכרת איך חזרנו משם בסוף.
כשגרנו בארצות הברית היהודים נהגו לא ללכת לבית הספר ולעבודה בימים הנוראים, וגם חלק ניכר מהמורים שלי לא הגיעו בגלל זה לבית הספר בראש השנה וביום כיפור, אבל שוב היה להורי רעיון מקורי - לנצל את יום החופשה הזה כדי לנסוע לדיסנילנד. כמובן שנהננו מאד שם, רק שהורי הזהירו אותנו לא לדבר בעברית..........כי לא נעים. באותו רגע לא חשבתי על זה שאם מישהו שם היה מבין עברית, זה די אומר שגם הוא לא היה אמור להיות שם ביום כיפור 😅.
בחזרה בישראל, כשהייתי בחטיבת הביניים נכנס לי לראש שאני רוצה להתחיל לצום ביום כיפור. הבית כאמור היה אפיקורסי לגמרי, אז הלכתי לישון אצל חברה שלי, שאצלה צמו וקיימו את מנהגי החג. נהניתי מזה מאד והפכתי את זה למסורת, והמשכתי לצום כל שנה ביום כיפור, ואז התחלתי לצאת עם T וגם אצלו צמו וגם הלכו לבית כנסת, אז השתלבתי שם יפה מאד.
אחרי שהתחתנו התפתח מנהג לבלות את יום כיפור אצל הוריו בבית יחד עם אחיו וגיס-טי, וכך היינו ישנים על הספה בסלון, בחדר ה"ילדים" לשעבר וגם על השטיח בסלון - תלוי כמה אנשים היינו, אוכלים יחד את הסעודה שלפני הצום ואז נפגשים עם המשפחה המורחבת לסעודה המפסקת שבסוף הצום (או שהמפסקת היא לפני הצום? לא זוכרת את המונחים המדויקים).
היתה גם מסורת להיפגש מחוץ לבית הכנסת עם חברים מהתיכון לשעבר, ואחר כך לשחק קלפים אל תוך הלילה.....
הבעייה היתה אחרי שנולדו הילדים, וכל העניין התחיל להיות מסובך יותר. גם היה צריך להאכיל את הילדים כאשר אנחנו צמנו, וזה קצת היקשה על העניין, וגם כאשר בני נולד הוא היה בשנתיים הראשונות מאד בכייני והיה קשה להיות איתנו בתקופה הזאת.
זוכרת גם איך בתי נסעה על אופניים יחד עם אחיינית-T1 ואיכשהו הן נפרדו ובתי הלכה לאיבוד בכל הדוחק והצפיפות של הילדים ברחובות, והתחילה לבכות וגם הקיאה מרוב לחץ, וכשאשר עצרו עוברים ושווים לעזור לה ושאלו אותה איפה היא גרה, היא אמנם ידעה את הכתובת - אבל את הכתובת שלנו ברעננה, ולא של סבא וסבתא ברמת אביב 🙈. כמובן שבסוף מצאנו אותה........
באיזשהו שלב בדחילו ורחימו ביקשתי מ-T להפסיק את המסורת ולהישאר בימי כיפור בבית, ולשמחתי הוא מייד הסכים והודיע להוריו - שלא שמחו במיוחד על הרעיון אבל בלית ברירה השלימו עם זה.
המשכתי לצום ביום כיפור עוד שנים אחר כך, ואז T היה במילואים בשנת 1996 בדיוק בזמן אירועי פתיחת מנהרת הכותל והיו מהומות ומן הסתם הוא לא הצליח לצום (בהחלט אחת מן ה"הברקות" המוקדמות של ביבי בקדנציה הראשונה שלו) ומאז הוא הפסיק עם הצום ביום כיפור לגמרי. כמה שנים אחר כך זנחתי את זה גם אני.
היום אם אני בארץ יום כיפור שלי לא שונה בהרבה מימים אחרים, פרט לעובדה שאינני נוסעת לשום מקום. אני יוצאת כרגיל להליכת בוקר, אני אוכלת כרגיל, אני צופה בטלוויזיה, עובדת על המחשב, קוראת, משוחחת בטלפון. אין לי ארוחה מפסקת לפני או אחרי.....ולצערי גם אבדה לי תחושת החגיגיות והשלווה שתמיד היתה מתלווה ליום כיפור וגם לראש השנה. וזה עצוב לי קצת.
אם אנחנו בחו"ל יום כיפור הוא כמו כל יום אחר, בין אם זה טיול, עבודה או חופשת בטן גב. גם השנה אנחנו מתוכננים להיות בחו"ל ביום כיפור........ולא נראה לי שנציין אותו בכלל. ובלי קשר - מאז השבעה באוקטובר החגים הם כבר לא אותו הדבר.......בטח ובטח לא חגי תשרי.........
ועדיין מתוך נימוס והתחשבות באחרים, אני נוהגת לברך בשנה טובה ובגמר חתימה טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה